החיבור של אלעד קציר למכבי חיפה הוא בלתי ניתן לניתוק, גם אחרי הירצחו. קציר נחטף ב-7.10 מביתו בקיבוץ ניר עוז ונרצח בשבי, לפני שגופתו הוחזרה לארץ במבצע של צה"ל ב-6.4. המועדון הירוק, שהיה חלק כל כך משמעותי בחייו, דאג להנציח את שמו וגם המאמן, ברק בכר, פרסם ברשתות החברתיות תמונה לצידו וספר לו. במסגרת פרוייקט מיוחד לציון הטבח הנורא, סיפר אחיינו, אורן שי, על אלעד.
"דיברנו איתו כשהתחילו האזעקות, הוא אמר שחדרו מחבלים לקיבוץ, שהוא מריח ריח של עשן ואנשים צורחים ויריות", סיפר שי, "השיחה האחרונה קרתה בשעות הבוקר. הוא התקשר לאמא שלי ולדודה שלי כרמית כדי להגיד שהוא אוהב אותנו, שיהיה בסדר, שאנחנו צריכים להיות חזקים. אחרי כמה חודשים שאנחנו לא יודעים עליו כלום, הוא נחשב לנעדר, לא יודעים אם הוא בחיים או נרצח, גילינו שהוא נחטף והוא נמצא בעזה".
"הגיע סרטון שלו שבו רואים אותו רזה, צנום, עם זקן, מאוד עייף, מאוד חלש, מאוד לא אופייני לדוד שלי. הסרטון פתאום נתן לנו תקווה, חזר לנו הכח. ידענו שיש על מה להילחם, להיאבק שהוא יחזור בחיים. מצד שני, לדעת שבנאדם כזה חזק צריך להגיע למצב שהוא נחטף מהבית שלו כשכל מה שהוא עשה זה לגור בדרום הארץ. אני באופן אישי ידעתי שהוא יחזור. אין סיכוי שדוד שלי, הבנאדם הכי חזק בעולם שאני מכיר, לא יחזור בחיים וכל זה פשוט תקופה רעה שתעבור ותהיה מאחורינו. כנראה שזה לא היה מספיק".
"הוא כל הזמן התריע על המצב. כשהיו השריפות, הוא הלך להתראיין, להסביר שזה לא תקין. שהוא בתור חקלאי, בתור בנאדם שגר בעוטף עזה, בדרום הארץ, צריך להתמודד עם משהו כל כך לא טריוויאלי כמו מחבלים, כמו המנהרות שהיו בצוק איתן, בשומר חומות. הוא תמיד האמין שאנחנו צריכים להמשיך, לא משנה מה. כשיש שריפות, כשיש בלונים, כשיש אזעקות, מצב מלחמה. תמיד הוא היה עובד, תמיד הוא היה מיישב את הקרקע שבה הוא גדל ועבד. הוא חינך אותי להיות אופטימי, שמח, להאמין שאנחנו נוכל לעבור גם תקופות קשות".
שי סיפר גם על החיבור למכבי חיפה: "זו לא אהבה, זו אובססיה. הוא חי את מכבי חיפה. כל משחק הוא יראה או ילך לאצטדיון. אם הקבוצה הפסידה יום למחרת, לא מדברים איתו. אם הקבוצה ניצחה, חייבים לדבר איתו כדי שהוא יוכל להשוויץ בפני כולם. הוא היה מכריח אותנו לראות משחקים מגיל צעיר. הקשר שלו לכדורגל מאוד חיזק אותו, חיבר אותו לפטריוטיות ולישראליות שבו".
שי חתם ודיבר על המורשת של קציר: "ב-6.4 היה מבצע חילוץ של צה"ל והודיעו לנו שאלעד נרצח במנהרות וגופתו הוחזרה לארץ. אני לא יכול להסביר מה עבר עלינו. המסע הזה היה כ"כ סיוטי ונורא ונגמר בצורה מזעזעת. גם שנה אחרי, אני לא מעכל שדבר כזה קרה. לא מעכל שבנאדם שעשה טוב, שנלחם למען אחרים, שפעל בעצמו להשבת חטופים, זה יהיה הסוף שלו. אלעד האמין שאדם אחד יכול לעשות שינוי ואני רוצה להמשיך את אותה הדרך. צריך שכל החטופים יחזרו הביתה, כי מגיע להם לחזור בחיים".
"דיברנו איתו כשהתחילו האזעקות, הוא אמר שחדרו מחבלים לקיבוץ, שהוא מריח ריח של עשן ואנשים צורחים ויריות", סיפר שי, "השיחה האחרונה קרתה בשעות הבוקר. הוא התקשר לאמא שלי ולדודה שלי כרמית כדי להגיד שהוא אוהב אותנו, שיהיה בסדר, שאנחנו צריכים להיות חזקים. אחרי כמה חודשים שאנחנו לא יודעים עליו כלום, הוא נחשב לנעדר, לא יודעים אם הוא בחיים או נרצח, גילינו שהוא נחטף והוא נמצא בעזה".
"הגיע סרטון שלו שבו רואים אותו רזה, צנום, עם זקן, מאוד עייף, מאוד חלש, מאוד לא אופייני לדוד שלי. הסרטון פתאום נתן לנו תקווה, חזר לנו הכח. ידענו שיש על מה להילחם, להיאבק שהוא יחזור בחיים. מצד שני, לדעת שבנאדם כזה חזק צריך להגיע למצב שהוא נחטף מהבית שלו כשכל מה שהוא עשה זה לגור בדרום הארץ. אני באופן אישי ידעתי שהוא יחזור. אין סיכוי שדוד שלי, הבנאדם הכי חזק בעולם שאני מכיר, לא יחזור בחיים וכל זה פשוט תקופה רעה שתעבור ותהיה מאחורינו. כנראה שזה לא היה מספיק".
"הוא כל הזמן התריע על המצב. כשהיו השריפות, הוא הלך להתראיין, להסביר שזה לא תקין. שהוא בתור חקלאי, בתור בנאדם שגר בעוטף עזה, בדרום הארץ, צריך להתמודד עם משהו כל כך לא טריוויאלי כמו מחבלים, כמו המנהרות שהיו בצוק איתן, בשומר חומות. הוא תמיד האמין שאנחנו צריכים להמשיך, לא משנה מה. כשיש שריפות, כשיש בלונים, כשיש אזעקות, מצב מלחמה. תמיד הוא היה עובד, תמיד הוא היה מיישב את הקרקע שבה הוא גדל ועבד. הוא חינך אותי להיות אופטימי, שמח, להאמין שאנחנו נוכל לעבור גם תקופות קשות".
שי סיפר גם על החיבור למכבי חיפה: "זו לא אהבה, זו אובססיה. הוא חי את מכבי חיפה. כל משחק הוא יראה או ילך לאצטדיון. אם הקבוצה הפסידה יום למחרת, לא מדברים איתו. אם הקבוצה ניצחה, חייבים לדבר איתו כדי שהוא יוכל להשוויץ בפני כולם. הוא היה מכריח אותנו לראות משחקים מגיל צעיר. הקשר שלו לכדורגל מאוד חיזק אותו, חיבר אותו לפטריוטיות ולישראליות שבו".
שי חתם ודיבר על המורשת של קציר: "ב-6.4 היה מבצע חילוץ של צה"ל והודיעו לנו שאלעד נרצח במנהרות וגופתו הוחזרה לארץ. אני לא יכול להסביר מה עבר עלינו. המסע הזה היה כ"כ סיוטי ונורא ונגמר בצורה מזעזעת. גם שנה אחרי, אני לא מעכל שדבר כזה קרה. לא מעכל שבנאדם שעשה טוב, שנלחם למען אחרים, שפעל בעצמו להשבת חטופים, זה יהיה הסוף שלו. אלעד האמין שאדם אחד יכול לעשות שינוי ואני רוצה להמשיך את אותה הדרך. צריך שכל החטופים יחזרו הביתה, כי מגיע להם לחזור בחיים".