כל אוהדי מכבי תל אביב שהותקפו בליל הפוגרום באמסטרדם כבר חזרו לישראל, אך הם ממשיכים לספר על מה שחוו באותו לילה נורא – שבמזל הסתיים ללא קורבנות בנפש. יעקב מצרי ובנו, שנפצע בעת ששירת בצה"ל ב-7 באוקטובר, מספרים כי חששו לחייהם, עידו ומשפחתו מודים שמה שהציל אותם הוא העובדה שלא ירדו מהרכבת בתחנה המרכזית.
"ממש לא הרגשנו לפני המשחק שהולך לקרות משהו מיוחד", פותח מצרי. "הייתי עם הבן שלי, לוחם מגלן שרק השתחרר מהצבא ושירת במלחמה במקומות הכי קשים. היינו בכיכר דאם, התרכזו שם כל האוהדים, הייתה אבטחה מוגברת. המוני שוטרים. לא נתנו לאף אחד חוץ מהאוהדים להתקרב. היינו יחד עם מיץ' גולדהאר. משם צעדנו לרכבת, שוטרים עדיין אבטחו אותנו לחלוטין. זה קצת אירוני בהתחשב במה שקרה בהמשך הלילה".
"כשהסתיים המשחק, עלינו לרכבת ויצאנו בתחנה לכיוון המלון. המשכנו ברגל עם צעיפים של מכבי עלינו, חשבנו על ללכת לאכול. פתאום יצאו מאיזו סמטה כ-15 ערבים, צעקו אללה אכבר ושחררו את פלסטין. בעטו בנו פעמיים בגב. נכנסנו לאיזה בר אבל העיפו אותנו משם. הבן אמר ניסע במונית למרות שהמלון 200 מטר משם. חיכינו לאובר אבל מסמטה אחרת באו אלינו שוב כ-10 אנשים עם אלות. דפקו לבן בוקס ואלה בגב. איבדתי עשתונות אז קפצתי עליהם אבל הם ריסקו אותי. שברו לי שיניים. חששתי לחיי, אמרתי לעצמי זה הסוף שלנו. בכל פינה ראיתי שמחכים לנו. הכל היה מתוכנן".
"הבן שלי עבר הרבה דברים במלחמה ונפצע. אני לא יודע איך יצאנו מזה. הם היו עם סכינים. אם הבן שלי לא היה לידי, לא הייתי כאן. הבן שלי הגן עליי. הוא לא מדבר יותר מדי אבל אני בטוח שזה החזיר אותו אחורה ליום של הטבח. תקפו אותנו צעירים בני 18-17, חלקם היו עם אופנועים. לא ראיתי דברים כאלה מעולם. הם באו בכמויות. כשהמונית הגיעה קפצנו לתוכה. הנהג אמר לנו להוריד את הצעיפים כדי שלא יראו שאנחנו מישראל. הנסיעה שאמורה להיות קצרה לקחה לנו כמעט שעתיים. למרות שהנהג היה טורקי הוא בעצמו פחד מהפורעים והיה ממש בסדר איתנו, לקח אותנו עד לדלת המלון".
נפצעתם?
"הבן שבר את הלסת וצריך לעבור ניתוח, אני הייתי כולי דם. במלון קצת עזרו לנו, מיד התקשרנו לקונסוליה ולמשרד החוץ. אמרו לנו לא לצאת מהחדר, בבוקר נציג של משרד החוץ יעזור לנו. כל הזמן הזה בחוץ צעקות וסירנות. שמנו כורסאות בכניסה לדלת והכנו את עצמנו למלחמה. בבוקר הגיע הקונסול אלינו וביקש שנישאר רק בחדר, למרות שיש אבטחה. חברה שלנו ששמעה מה קרה הזמינה אותנו לעשות אצלה שישי שבת. במזל סידרו לנו טיסה בשישי בלילה והגענו לארץ. לקחו מאיתנו כאן עדות ונסענו למיון בבית חולים".
"פאק ישראל" ובעיטה בראש
עידו נסע עם כמה מבני משפחתו, כולל סבו, למשחק - וממש לא חשב שהוא יחזור עם טראומה שתגרום לו לחשוב פעמיים לפני כל נסיעה למשחק בחו"ל: "בדיעבד, המזל שלנו היה שלא ירדנו בתחנה המרכזית של כיכר דאם. התחלנו ללכת לכיוון המלון ופתאום עבר לידנו אופנוע עם שני אנשים. זה שלא נהג צעק פאק ישראל ונתן לאח שלי בעיטה בראש. אח שלי קילל אותו, אז הוא ירד מהאופנוע והוציא משהו שחור מהכיס שלו. הוא בא לכיווננו, אז סבא שלי ביקש ממנו ללכת. הוא המשיך לנסות להתקרב לאח שלי ובעט בדוד שלי. אחרי כמה דקות עברנו במעבר חציה ומתוך רכב שחור ירקו עלינו".
"מבחינתי זה לא פחות מהשואה. ברוך השם יצאנו בנס כי בשנייה אחת הוא יכול היה לדרוס אותנו. אחרי בערך חמש דקות הגענו למלון וגם שם חיכו לנו אנשים בתוך מכונית שצעקו 'פלסטין פלסטין'. כשקרו דברים דומים לפני המשחק מיד באו שוטרים ועצרו את אלה שקראו ככה, איפה הם היו אחרי המשחק? מי שעזרו לנו בלילה הזה ואני חייב להם תודה זה ארגון מכבי פאנטיקס שיצאו באותו לילה לשמור בגופם על האוהדים שלנו וחילצו אוהדים שהיו נצורים או הותקפו וח״כ אלמוג כהן שנכנס לקבוצות של אוהדי מכבי ועזר לכל מי שהיה צריך".
תחזור למשחקים באירופה?
"בטוח שלא בזמן הקרוב. אני מאמין שאאלץ לוותר על אירופה. כרגע אני רק אומר איזה מזל שחזרתי לארץ ולא נזקקתי לטיפול רפואי".