התרופה הבדוקה והבטוחה לתחושת באסה ומפח הנפש אחרי הפסד היא ניצחון. כשמדובר בשני הפסדים ברצף, ועוד ליריבות להן הפסדנו, הצורך בתרופה הזו הופך לקריטי. למעשה, מכבי חיפה עלתה אתמול למשחק ה"בית" בבאר שבע מתוך הבנה ברורה שכל דבר מלבד ניצחון מול חדרה ישלח אותה וכפועל יוצא, גם אותנו, אל חוף הים בשלהי אוקטובר.
המפגש המחודש עם הקהל, ושינוי המערך ההכרחי של בכר, הוכיחו את עצמם במחצית הראשונה, כששני ביצועים מעולם החלומות, של השלישייה דין דוד-סבע-רפאלוב, העלו את מכבי חיפה ליתרון מבטיח ומוצדק מאוד, 0:2 על סף המחצית. על פניו, מבוא לתבוסה והצגת כדורגל נוספת.
מה שקוף יותר, מה יותר ברור וצפוי בעולם הזה מאשר זה שמכבי חיפה תבצע איזו טעות שתחזיר את חדרה למשחק מכלום? הפעם, הייתה ידו של פדראו במעל, כשבהכשלה רכה מאוד, הפיל חדרתי ברחבה והעניק לה ביד רחבה את צינור החמצן שהייתה צריכה עם פנדל מדויק. מחצית שהייתה צריכה להסתיים ב-0:4 נגמרת עם 1:2.
כאן, מגיע שוב לידי ביטוי הפן המנטלי, כשמכבי חיפה איבדה ריכוז ובדקות הראשונות של המחצית השנייה, אפשרה עוד צמד מהיר, שלישי בשלושת המשחקים האחרונים, עם טעות משולבת של מרכז ההגנה (עמדו גבוה מדי) וכיסוי נוראי של מאור קנדיל, ושוויון חדרתי מביך מאוד. עם כל הכבוד, זה איציק שולמייסטר, לא קיליאן אמבפה שקיבל את הכדור. קנדיל היה חייב לייצר תאקל הרבה יותר איכותי ולחלץ את הכדור ממנו בניסיון הראשון.
בניגוד למשחק הקודם, המפולת המנטלית נעצרה, לא מעט בגלל ניהול המשחק של בכר והחילופים שהגיעו בזמן ובדיוק - חזיזה וסברינה הפיחו את הרוח השנייה שהקבוצה הייתה צריכה, הכניסו מהירות ומרץ באגפים ויחד עם גדי קינדה, שנכנס מצויין מעט לאחר מכן, לא הפסיקו לדחוף קדימה, עד לפריצת הסכר.
לחטוף שבעה שערים בשלושה משחקים זה הרבה הרבה מעבר למה שמכבי חיפה יכולה להרשות לעצמה. יש כאן שילוב של חוסר תיאום בין חלקי ההגנה החדשים, יכולת חלשה מקצועית, כדור שלג מנטלי וגם חוסר אחריות ואובר הרפתקנות של השחקנים בחוליה האחורית.
בחלק הקדמי, לעומת זאת, העניינים זורמים הרבה יותר. קודם כל ומעל כולם זהר הנער הנצחי ליאור רפאלוב. מה עוד אפשר לומר על התופעה הסנסציונית הזאת שלא נאמר כבר. בגיל שבו חבריו למחזור מפרשנים, הוא מייצר גולסואים ומתקתק עם דיא סבע באמצע המגרש באופן מופלא. המצטיין של אתמול, ללא כל ספק, עושה פשוט הכל מהכל, מגלה אחריות גם בחלק האחורי ועוזר להתניע את הקבוצה. השימוש ברפאלוב צריך להיות אחראי ומדוד, אבל בנקודה הנמוכה שבה מכבי חיפה נמצאה ערב המשחק מול חדרה, הנוכחות שלו בהרכב הייתה הכרחית - ובסופו של דבר, הוכיחה את עצמה בענק.
דיא סבע עם עוד בישול מרהיב (שני בישולים, אם נספור גם את הקטנה לסברינה בשלישי), דין דוד עם עוד שער. עוד יום במשרד, שרק יהיו לנו ימים כאלו.
מהספסל, כאמור, הגיחו והבליחו, כל אחד בתורו, חזיזה עם בישול וחצי, גדי קינדה עם ריקודים עם כדור והנחישות שהייתה חסרה לנו ממנו מאוד וגם קסנדר סברינה, האיש שכולם כבר שלחו הביתה על המטוס הראשון שיסכים לטוס מכאן, והביא את השער השלישי מהראש אתמול.
אין ספק, עד כה הזרים לא מגלים יכולת מרשימה, כשהדבר הנחמד ביותר שאפשר לומר הוא שהם סובלים מחוסר יציבות. מצד שני, לאור הנסיבות הבאמת מטורפות בה מתנהלת הליגה ובה מתנהלת מדינת ישראל בחודשים האחרונים, כמו גם העיתוי המאוד מאוחר שבו הגיעו, נדרשת עוד סבלנות איתם. אין לי ספק שנהואל יביא למכבי חיפה עוד ברק ומחץ, ויכול גם להיות שאולי אצל סברינה השער הזה יפתח את הצ`אקרה החיובית. גם בהקשר של השחקנים בחוליה האחורית - אין מה לחרוץ דינים, והקהל של מכבי חיפה כנראה לא למד ממקרה לורנצו שימיץ` שהנחרצות בשיפוט המוקדם היא כמעט תמיד מיותרת.
אז כן, מצד אחד - הפכנו משחק שהיה אמור להיות פשוט וחלק למותחן הפכפך עם רגעי מבוכה, ומצד שני, הצלחנו לגייס את תעצומות הנפש ואת האיכות שיש לנו בסגל ובספסל כדי לפרוץ את הבונקר החדרתי ולקחת את המשחק הזה. בהתחשב בתוצאות שהושגו במגרשים אחרים, תיקו במשחק מול חדרה היה מוציא המון אוויר מהריאות שלנו להמשך. טוב שידענו להתגבר על אובדן הראש הקבוע שלנו לאחר ספיגה ולעשות מה שצריך כדי להיות במקום אחר לחלוטין מזה שהיינו בו לפני שבוע, מכל בחינה.
עבור עירנו, עבור כל איזור הצפון המעונה והמטווח, עבור הקהל הירוק שמגיע בהמוניו לכל מקום שיידרש, עבור כל מה שהמועדון הזה שלנו מייצג - תביאו לנו את הדרבי.
ועוד לפני כן, ולפני הכל, השיבו אלינו את אחינו בעזה, כבר מעל שנה בשבי מפלצות חמאס. אין דבר יותר חשוב מהם.
שבוע טוב וירוק
