המשחק התחיל בצורה טובה, כשוויטאלי דמשקאן חיפש מספר פעמים את השער. נקודת המפנה הגיעה כשטום בן זקן הורחק בעבירה מיותרת בדקה ה-14, מה שהיה עשוי לעורר את המשחק. זה לא קרה.
מכבי פתח תקווה לחצה בכדור, אבל לא ראינו פעולות של ממש. גם החילופים של דן רומן שנועדו להביא שחקנים התקפיים למגרש, כמו לירן חזן שעלה במקום פלאמן גלאבוב, לא הצליחו. גוסטב פלובר אמר פעם ש"הבעיה אינה לחפש את האושר אלא להפיג את השעמום. זה אפשרי באמצעות עקשנות". אולי אם פתח תקווה הייתה מעט יותר עקשנית, היינו רואים שערים.
אשדוד, מצידה, ניסתה. ראינו ריצות טובות של רועי לוי ושל רביד אברג`יל, קבוצה שמחפשת את עצמה, אבל הייתה חסרה פעולה תחתונה. גם בהשפעת החיסרון המספרי וגם מעט השחקנים שעלו קדימה. בסופו של דבר הם השיגו נקודה בעשרה שחקנים מול מחזיקת הגביע, תוצאה טובה על פניו, אבל אחת שיכולה להביא את אוהדיה, 1,421 (מתוך 1,499 סך הכל) נכחו היום באצטדיון הי"א, לתחושת אכזבה.
פילוסוף גדול אחר, ארתור שופנהאואר, אמר פעם ש"שתי הבעיות העיקריות של האנושות הן המחסור והשעמום". במקרה של מ.ס. אשדוד הן היו קשורות זו בזו - המחסור בשחקן הוביל לכדורגל שרבים, ובצדק, יטענו שהוא משעמם. היו כאן יותר כרטיסים מאיומים למסגרת, וכמות גדולה יותר של כרטיסים אדומים מרגעים שבאמת סיכנו את מרקו וולף או אריאל הרוש.
ולמרות זאת, בהתחשב בכך ששתי הקבוצות היו במשבר, זאת לא תוצאה רעה. אשדוד עם נקודה אחרי שלושה הפסדים בארבעת האחרונים, מכבי פ"ת הפסידה בשניים משלושת האחרונים וחילצה כאן נקודה. במחזור הבא אשדוד תפגוש את הפועל באר שבע והמלאבסים את טבריה. מוטב יהיה לו יקשיבו לריצ`רד באך, שטען ש"אם רצונך להיות חופשי ומאושר, עליך להקריב את חיי השעמום". נסו יותר. אתן מספיק טובות בשביל להצליח.
