שנתיים חלפו מאז פרש חן עזרא באופן רשמי מכדורגל. כעת, בגיל 35, התפנה הקשר לשעבר לראיון מקיף ומרתק לערוץ 2000, וסיפר על הקשיים בשילוב הדת עם הדרך המקצועית על הדשא, שהובילו אותו גם לוויתורים כלכליים משמעותיים.
"אני זוכר שבתחילת הדרך כבר בבוגרים במכבי נתניה הרגשתי שאני לא יכול לנסוע בשבת, הייתי עולה בפעמים הראשונות לאוטובוס ומקבל סחרחורת כזאת, יורד ומרגיש אני עומד להקיא. לא הייתי יכול לשחק הרגשתי לא נקי, זה הפריע לי ממש, משהו פנימי מטורף.
אז עברתי לגור ליד המגרש, הייתי בא ברגל ומרגיש הרבה יותר נחת ולא נאלץ לנסוע בשבת, לא נוגע בטלפון ולא כלום, רק עולה לשחק. זה השרה עליי הרבה יותר נחת וככה הצלחתי להמשיך את הקריירה עם הדת, משם זה התפתח גם למכבי חיפה, הם היו עוזרים לי תמיד וזו הזדמנות להודות להם, במציאת מלונות במשחקי חוץ ומשחקי בית למשל, גם בבית"ר ירושלים
זה קשה להיות לבד בלי המשפחה, בכל שבת להיות במקום אחר ולחשוב מתחילת השבוע איפה אהיה בסוף השבוע. הראש שלך מתעסק באיפה להיות ואיך להסתדר, זה לא פשוט אבל אם רוצים אפשר לעשות הכל.
עזרא נשאל עם נאלץ לסרב להצעות בעקבות הדת: "הייתה לי הצעה שמאוד זכורה לי בקבוצה מרוסיה, אורל, עם חוזה בהרבה מאוד כסף, חצי מיליון דולר. אבל החלטתי שאני לא מסוגל לעשות את זה ולחלל שבת בשביל הכסף הזה. זה משהו פנימי שאני לא יכול לעשות וזה חזק ממני. איך אפשר להגיד לא לחצי מיליון דולר? איך אפשר להגיד לא לקדוש ברוך הוא. איך אפשר לחלל שבת, זה פי אלף יותר חשוב".
על הקריירה: יש קשיים תקופות לא קלות שאתה לא משחק ולא הולך לך, בתקשורת לא מפרגנים, זה מקצוע מאוד הפכפכך - אתה יום למעלה ויום מאוד למטה. אבל כמו כל שחקן ובן אדם צריך לדעת לעבור את התקופות האלה, במיוחד מי שיש לו אמונה, זה הזמן שהיא נבחנת.
על ההתקרבות לדת שהתגברה: "עוד במהלך הכדורגל כבר התחלתי להתחבר עם הרב רפאל רובין ולבוא לישיבה. ואז נפצעתי קשה וגמרתי את הקריירה, אז התחלתי לבוא יותר ויותר לישיבה והגיע השלב שהזמיננו אותי לשיעור, נכנסתי וקיבלתי אור שאי אפשר להסביר. מאז אני שם כל יום מהבוקר עד הצהרים, מאוד נהנה מסדר היום הזה, העוצמה של התורה שלנו והכוח והחוכמה שיש לה, רק תורת השם יכולה להיות כזאת, זה מדהים.
ההשפעה על שחקנים אחרים: "הצלחתי להשפיע על מספר שחקנים בדרך, במיוחד זכור לי שעל שמואל שיימן, כשהיינו במכבי חיפה. אני זוכר שהוא לא ידע להניח תפילין וכשהנחתי לו בפעם הראשונה, לאט לאט הוא התקדם עוד ועוד עד שהוא היה שומר איתי שבתות. היה לי עוד קטע עם איתי שכטר שבמהלך התקופה ביחד אמר לי באיזשהו שלב שהוא רוצה להפסיק להשתמש בטלפן בשבת. מאוד שמחתי לשמוע את זה, איתי שכטר איש מוכר והכל, בלי טלפון זה לא קל. אבל אני זוכר שיצאה השבת והוא אמר לי `איזה כיף היה, לא קרה כלום ולא מת העולם`. ברוך השם הוא עד היום ככה ויהי רצון שגם ימשיך קדימה.
עמדתו בנוגע לכדורגל בשבת: "יש הרבה משחקים שהם לא בשבת, כשיש שעון חורף אז הרבה משחקים במוצ"ש. הבעיה היא יותר בשעון קיץ, זה דבר שבאמת אפשר לטפל בו אם רק רוצים. אני נגד כדורגל בשבת ולא מתבייש להגיד את זה, להיפך אני אומר את זה בכל הזדמנות. אומרים שבשבת זו הזדמנות שיגיעו כולם אבל זה תירוץ, כי כשרואים שמשחקים בימי ראשון ושני אז האצטדיונים מפוצצים, אומרים `מחר יש לימודים ולא יבואו`, אבל המגרש מפוצץ. אם רוצים אפשר לעשות את זה ואני מקווה בעזרת השם שאנשים יבינו ושהכדורגל הוא של כולם. כשהייתי משחק הרבה פעמים המשפחה שלי לא יכלה לראות אותי, יהי רצון שזה יעבור לימי חול ונראה לזה סוף"
היכן הוא רואה את עצמו בעוד עשר שנים: "מקווה להיות אותו חן, עם הרבה יותר מידות טובות, עין טובה על כולם, הרבה יותר תורה, מצוות ומעשים טובים, וגם שנראה את בית המקדש. הגיע הזמן שתהיה גאולה, עם ישראל צריך את זה, תקופות לא פשוטות עוברות עלינו, אני חושב שרק משיח יכול להציל את המצב כבר".
