זה הולך ומתקרב, בפעם העשירית: הערב (חמישי, 21:45, שידור ישיר ב-5SPORT) נבחרות ישראל וצרפת עולות לדשא, למשחק במסגרת ליגת האומות. אגב, החלוקה היא יותר שוויונית משנדמה - עד היום, מתוך תשעת המשחקים שהיו בין הנבחרות, ישראל אמנם ניצחה רק פעם אחת (וכמובן עוד נדבר עליה), אבל ארבעה משחקים נוספים הסתיימו בתיקו - וארבע פעמים, צרפת העדיפה ניצחה.
לרגל המפגש הערב, הלכנו אחורה - אל המפגשים המעניינים ביותר בין שתי הנבחרות. ויש שם כמה סיפורים מאוד מעניינים.
המפגש הראשון - 27 בינואר, 1988. ישראל - צרפת 1:1
הפעם הראשונה שבה שתי הנבחרות עלו על הדשא - היתה במשחק ידידות, שייזכר בגלל אירוע קצת פחות ידידותי. הצרפתים עלו בהרכב שכלל , בין היתר, את באזיל בולי, אריק קנטונה - וגם את מאמן הנבחרת העתידי, לואיס פרננדס - ועלתה ליתרון בדקה ה-60, אחרי ששחקן נבחרת צרפת תיקל את השוער, אבי חדד (ששיחק בשמשון תל אביב) ויאניק סטופירה קבע 0:1 לצרפתים. תשע דקות מאוחר יותר, איזן אבי כהן הירושלמי לאחר הגבהה של חברו לבית"ר ירושלים, אורי מלמיליאן.
כשקלמי עצר את הנרי - 4 בספטמבר, 2004. צרפת - ישראל 0:0
קמפיין מוקדמות מונדיאל 2006 ייזכר כאחד הקמפיינים המוצלחים של הנבחרת אי פעם, תחת המאמן אברהם גרנט - אבל הוא לא החל ככזה. במשחק הפתיחה של המוקדמות, היא יצאה בספטמבר למשחק חוץ נגד הצרפתים בפארק דה פראנס - משחק שאפילו לא שודר אז בטלוויזיה המקומית. וחבל, כי זו היתה אחת מתצוגות החוץ ההירואיות של ישראל בכל הזמנים - מול נבחרת אגדית של צרפת, שכלל בין היתר את קלוד מקאללה, פטריק ויירה ותיירי הנרי בגדולתו. ודווקא קלמי סבן שלנו, שלקח אישית את הנרי, הצליח לשתק ולתסכל אותו - בדרך לנקודה יקרה, בתחילתו של קמפיין ללא הפסד.
רק זיזו הכריע - 2 באפריל, 2003. ישראל - צרפת 2:1
הפעם אנחנו במוקדמות יורו 2004 - תחת המאמן אברהם גרנט. הקמפיין הזה נערך מחוץ לישראל, בשל המצב הבטחוני (נשמע מוכר) - והמשחק הספציפי התקיים בפאלרמו, איטליה, כשאצל הצרפתים, היו עוד שאריות מהנבחרת שזכתה ביורו ובמונדיאל, עם שחקנים כמו ויירה, ליליאן תוראם, טרזגה וגם זינדין זידאן - מבוגר, אבל עדיין עמוס בקלאס. ישראל הצנועה של גרנט הפתיעה כשהובילה כבר בדקה השנייה משער של עומרי אפק, אבל עד ההפסקה הצליח טרזגה (מוטיב חוזר) להשוות; ובתוספת הזמן של המחצית הראשונה, זידאן כבש את שער הניצחון לצרפתים, שליקטו שלוש נקודות חשובות.
מי שלא קופץ, בארטז - 30 במרץ, 2005. ישראל - צרפת 1:1
ההפך הגמור מהמשחק ההוא בפריז - אם אז, הנבחרת היתה נטולת ציפיות, הפעם - כל המדינה היתה מאחוריה. אלה היו ארבעה ימים של טירוף באצטדיון רמת גן, שהיה מלא עד אפס מקום מתוך אמונה שאולי הפעם זה יקרה. המפגש היה תחת ההתבטאויות של שוער צרפת, פביאן בארטז, שהודיע כי לא יגיע לארץ בשל המדיניות הישראלית בשטחים (ואחר כך שיחק, וספג שער). צרפת אמנם במשחק הזה נשארה עם תיירי הנרי על הספסל - אבל לריימונד דומנק היה את דויד טרזגה, שהעלה את האורחת ליתרון בדקה ה-50. חמש דקות לאחר מכן, טרזגה הורחק בכרטיס אדום ישיר. בדקה ה-83 הצליח וואליד באדיר להשוות, בדרך לעוד נקודה בקמפיין ההישרדות.
בפארק דה פראנס, ראובן עטר - 13 באוקטובר, 1993 - צרפת - ישראל 3:2
המשחק ששום רשימה לא שלמה בלעדיו. משחק שאמנם היה לפרוטוקול בלבד, אבל נגמר בניצחון שעד היום - 31 שנה אחרי - כולנו מתגעגעים. לא רבים זוכרים שזה היה משחק גורלי במיוחד לצרפתים, שנאבקו על הכרטיס למונדיאל 1994 בארה"ב. אחרי שספגה שער מוקדם מרגלי רונן חרזי, צרפת השתלטה על המשחק והפכה עם שערים של פרנק סוזה ודויד ז`ינולה האגדי; אבל איבדה את הראש בסיום. אייל ברקוביץ` השווה ל-2:2 בדקה ה-83, ואז - הגיע המבצע האישי הגדול של רוני רוזנטל, והשפיץ של ראובן עטר. אחד הרגעים הספורטיביים הבלתי נשכחים שחווינו - גם בגלל מי ששידר אותו, מאיר איינשטיין ז"ל.
לרגל המפגש הערב, הלכנו אחורה - אל המפגשים המעניינים ביותר בין שתי הנבחרות. ויש שם כמה סיפורים מאוד מעניינים.
המפגש הראשון - 27 בינואר, 1988. ישראל - צרפת 1:1
הפעם הראשונה שבה שתי הנבחרות עלו על הדשא - היתה במשחק ידידות, שייזכר בגלל אירוע קצת פחות ידידותי. הצרפתים עלו בהרכב שכלל , בין היתר, את באזיל בולי, אריק קנטונה - וגם את מאמן הנבחרת העתידי, לואיס פרננדס - ועלתה ליתרון בדקה ה-60, אחרי ששחקן נבחרת צרפת תיקל את השוער, אבי חדד (ששיחק בשמשון תל אביב) ויאניק סטופירה קבע 0:1 לצרפתים. תשע דקות מאוחר יותר, איזן אבי כהן הירושלמי לאחר הגבהה של חברו לבית"ר ירושלים, אורי מלמיליאן.
כשקלמי עצר את הנרי - 4 בספטמבר, 2004. צרפת - ישראל 0:0
קמפיין מוקדמות מונדיאל 2006 ייזכר כאחד הקמפיינים המוצלחים של הנבחרת אי פעם, תחת המאמן אברהם גרנט - אבל הוא לא החל ככזה. במשחק הפתיחה של המוקדמות, היא יצאה בספטמבר למשחק חוץ נגד הצרפתים בפארק דה פראנס - משחק שאפילו לא שודר אז בטלוויזיה המקומית. וחבל, כי זו היתה אחת מתצוגות החוץ ההירואיות של ישראל בכל הזמנים - מול נבחרת אגדית של צרפת, שכלל בין היתר את קלוד מקאללה, פטריק ויירה ותיירי הנרי בגדולתו. ודווקא קלמי סבן שלנו, שלקח אישית את הנרי, הצליח לשתק ולתסכל אותו - בדרך לנקודה יקרה, בתחילתו של קמפיין ללא הפסד.
רק זיזו הכריע - 2 באפריל, 2003. ישראל - צרפת 2:1
הפעם אנחנו במוקדמות יורו 2004 - תחת המאמן אברהם גרנט. הקמפיין הזה נערך מחוץ לישראל, בשל המצב הבטחוני (נשמע מוכר) - והמשחק הספציפי התקיים בפאלרמו, איטליה, כשאצל הצרפתים, היו עוד שאריות מהנבחרת שזכתה ביורו ובמונדיאל, עם שחקנים כמו ויירה, ליליאן תוראם, טרזגה וגם זינדין זידאן - מבוגר, אבל עדיין עמוס בקלאס. ישראל הצנועה של גרנט הפתיעה כשהובילה כבר בדקה השנייה משער של עומרי אפק, אבל עד ההפסקה הצליח טרזגה (מוטיב חוזר) להשוות; ובתוספת הזמן של המחצית הראשונה, זידאן כבש את שער הניצחון לצרפתים, שליקטו שלוש נקודות חשובות.
מי שלא קופץ, בארטז - 30 במרץ, 2005. ישראל - צרפת 1:1
ההפך הגמור מהמשחק ההוא בפריז - אם אז, הנבחרת היתה נטולת ציפיות, הפעם - כל המדינה היתה מאחוריה. אלה היו ארבעה ימים של טירוף באצטדיון רמת גן, שהיה מלא עד אפס מקום מתוך אמונה שאולי הפעם זה יקרה. המפגש היה תחת ההתבטאויות של שוער צרפת, פביאן בארטז, שהודיע כי לא יגיע לארץ בשל המדיניות הישראלית בשטחים (ואחר כך שיחק, וספג שער). צרפת אמנם במשחק הזה נשארה עם תיירי הנרי על הספסל - אבל לריימונד דומנק היה את דויד טרזגה, שהעלה את האורחת ליתרון בדקה ה-50. חמש דקות לאחר מכן, טרזגה הורחק בכרטיס אדום ישיר. בדקה ה-83 הצליח וואליד באדיר להשוות, בדרך לעוד נקודה בקמפיין ההישרדות.
בפארק דה פראנס, ראובן עטר - 13 באוקטובר, 1993 - צרפת - ישראל 3:2
המשחק ששום רשימה לא שלמה בלעדיו. משחק שאמנם היה לפרוטוקול בלבד, אבל נגמר בניצחון שעד היום - 31 שנה אחרי - כולנו מתגעגעים. לא רבים זוכרים שזה היה משחק גורלי במיוחד לצרפתים, שנאבקו על הכרטיס למונדיאל 1994 בארה"ב. אחרי שספגה שער מוקדם מרגלי רונן חרזי, צרפת השתלטה על המשחק והפכה עם שערים של פרנק סוזה ודויד ז`ינולה האגדי; אבל איבדה את הראש בסיום. אייל ברקוביץ` השווה ל-2:2 בדקה ה-83, ואז - הגיע המבצע האישי הגדול של רוני רוזנטל, והשפיץ של ראובן עטר. אחד הרגעים הספורטיביים הבלתי נשכחים שחווינו - גם בגלל מי ששידר אותו, מאיר איינשטיין ז"ל.
