תחילה קיבלו הנהלת המועדון, הצוות המקצועי והשחקנים הסבר על המקום, ועל הרצון להעביר מסר של אחדות ולכידות חברתית, יהודית, ישראלית ולאומית. לאחר מכן הוזמנו השחקנים לסיור מודרך באנגלית וצפו בסרטון המתאר את תחילת האירועים מנקודת מבט אישית ומצמררת.
כל שחקן קיבל אוזניות והתמסר לקשבה לעדויות מאותו היום, אשר שיקפו את האבל, הזוועות, אבל גם את הגבורה העילאית. את הסיפור בחר המוזיאון לספר דרך כאב, צער ואובדן אשר משתקפים דרך סיפורן של נשים אמיצות מרחבי החברה הישראלית. נשים שהסכימו לחשוף את עצמן ולהעניק לנו הצצה אינטימית לעולמן.
דרך עדויותיהן מהדהדים גם כוח ועוצמה נשית חסרת גבולות. זוהי חוויית עדות ממקור ראשון, פנים אל פנים.
הכניסה למיזם נעשית דרך תעתיק של מיגוניות, ומשם, אל העדויות. לאחר מכן נכנסה הקבוצה לחדר עם אורות מעומעמים, ובו מודבקים על הקירות אלפי פתקים בהם כל מבקר יכול לרשום את אשר על ליבו ולהדביק על הקיר.
כל שחקני הקבוצה רשמו, הדביקו, כשגם השחקנים הזרים כתבו את הדברים שלהם, בשפה שלהם, והיו המומים מהאירועים שהתרחשו ולא היו ידועים להם בחלק מהמקרים.
הביקור במוזיאון הוא חלק ממיזם שנרקם בין המועדון לבין הנהלת מוזיאון הסובלנות ומנכ״לו עו״ד יוני ריס בתמיכתו של מיקי זוהר – שר התרבות והספורט וביוזמתם של פרופ׳ אבי ריבקינד וד״ר גרניט אלמוג-ברקת.
"אנו מודים על הזכות שניתנה לנו להגיע למקום כל כך מיוחד וחשוב", אמרו בבית"ר. "תפקידנו כמועדון וכיחידים הוא לזכור ולהזכיר תמיד את אשר אירע באותו יום ומאז. גם שחקנים שלא היו מודעים לגודל האירועים קיבלו היום עוד עדות מטלטלת למה שחווינו ועודנו חווים. נמשיך להעלות על נס את הגבורה, להתפלל לחזרת החטופים ולהרכין ראש לזכר הנופלים".
