בגיל 36, דודו ביטון תולה את הנעליים. החלוץ שנולד בנתניה סוגר קריירה של 18 שנה עם לא פחות מ-20 קבוצות - כולל שש שהיו באירופה, ועונה גדולה אחת עם ויסלה קראקוב. 103 שערים היו לו בקריירה, שנעצרה אחרי שלא הצליח לחזור מפציעה. כעת, הוא מדבר בראיון פרישה מיוחד ל"ארץ הכדורגל".
"זה לא רגע קל, בחצי שנה האחרונה השלמתי עם זה. לקח לי הרבה זמן להוציא הודעה כי זה לא פשוט. בחצי שנה הראשונה ניסיתי להשתקם מהפציעה, עשיתי שיקום אינטנסיבי שיכולתי, כשראיתי שלא מצליח אז השלמתי את זה. היום אני שלם".
איך היתה ההתמודדות עם הפציעה?
השבועיים-שלושה הראשונים של הפציעה, כשאתה מבין את החומרה מאוד קשים לעיכול. אתה בגיל שאתה מבין שאולי שיחקת את המשחק האחרון שלך בקריירה, ואתה מריץ אחורה ואולי יכולת להימנע. בחודשים האחרונים השלמתי שאין מה לעשות, ואני עם הפנים קדימה.
ההצלחה הגדולה היתה דווקא באירופה.
"העונה הכי טובה שלי בישראל היתה בהפועל פ"ת, אבל השנים הכי יפות היו דווקא באירופה. חוויתי חוויות, הייתי במועדונים ענקיים. לחמן יצא לו לשדר אותי בסטנדרד ליאז`, שזה מועדון עצום; ויסלה קראקוב, שהיום הם בשנים קשות אבל זה אימפריה. מאריבור שעשיתי איתם אליפות, ואפואל ניקוסיה - מועדונים שכל ילד חולם להגיע אליהם.
ראיתי את מליקסון ורמי גרשון מספרים עליך סיפורים.
י"ש המון המון סיפורים, יצא לי לשחק עם המון ישראלים - מאור בוזגלו ורמי גרשון בסטנדרד, מליקסון שעברנו שנה מטורפת בפולין. זו קריירה מאוד ארוכה, כל אחד מזכיר סיפור שנותן לך קצת אושר. אתה נזכר בהכל".
מה מונע מהחלוצים בארץ לפרוץ קדימה?
"יש לנו חלוצים טוביםם, אבל זה מאוד קשה. אתה מגיע לאירופה והתחרות הרבה יותר קשה, צריך אופי מאוד מאוד חזק בשביל להתמודד. אני נותן את הדוגמא של רפאלוב, שתמיד היה יורד לספסל וחוזר להרכב בגלל האופי החזק שלו. צריך חריצות ויכולת להתמודד. אני הגעתי לסטנדרד שפחות שיחקתי - אבל היו שם חלוץ נבחרת ניגריה ומיצ`י באצ`והאי ואיגור דיקמארקו וחלוץ נבחרת איראן. איכשהו אתה צריך להתבלט ולמצוא דרך להרכב, זה לא קל. אבל יש חלוצים שעשו קריירות - תומר חמד, ותאי בריבו עושה עכשיו, ושון וייסמן".
בהודעה שלך כתבת לכדורגל: "ניפגש, אבל בצד אחר". למה התכוונת?
"יש המון דברים שאני יכול לעשות בכדורגל. יש לי קורס מאמנים ותואר ראשון בספורט, ואני מאמין שאמצא את הדרך. מאמן? אני פחות רואה את עצמי מאמן, זה לא קורץ לי. כן רוצה לעבוד בתחום הניהול המקצועי, הצוות, הסקאוטינג. אני יכול לתת המון לדור הבא גם במחלקות נוער. בקרוב אמצא את הדרך שלי".
טיפים לרגעים קשים?
"הדבר הכי חשוב באופי של שחקן שרוצה להגיע רחוק, היא כל פעם שאתה מקבל `לא` - במקום לקחת אישית, לראות את הדרך מסביב ולגרום לזה שיהיה `כן`. יש הרבה לא, צריך לא להיכנע ולא להתבאס - לעבוד יותר קשה ולחזור מהדלת הראשית".
הבלם הכי מאתגר ששיחקת מולו?
"אריק בנאדו. שיחקתי איתו פעם אחת, הוא היה בטון".
נבחרת ישראל? פספוס?
"בהחלט. דווקא כשהייתי בכושר שיא, אלי גוטמן מונה ולא זומנתי, אבל הייתי שלוש פעמים עם לואיס פרננדס ולא יצא לי לשחק, אז אין לי הופעה. אבל הייתי בכל הנבחרות הצעירות".
שיחקת עם החלוץ האיראני. איך היה איתו?
"רזה (גוצ`ניהאד) היה חבר שלי. זה היה אצל גיא לוזון. פחות דיברנו על פוליטיקה, אבל הוא היה מאוד פתוח וליברלי. כולם רוצים טוב ושלום ושמחה".
מה לאחל לך?
"רוצה להיות בריא ולהיות מאושר".
"זה לא רגע קל, בחצי שנה האחרונה השלמתי עם זה. לקח לי הרבה זמן להוציא הודעה כי זה לא פשוט. בחצי שנה הראשונה ניסיתי להשתקם מהפציעה, עשיתי שיקום אינטנסיבי שיכולתי, כשראיתי שלא מצליח אז השלמתי את זה. היום אני שלם".
איך היתה ההתמודדות עם הפציעה?
השבועיים-שלושה הראשונים של הפציעה, כשאתה מבין את החומרה מאוד קשים לעיכול. אתה בגיל שאתה מבין שאולי שיחקת את המשחק האחרון שלך בקריירה, ואתה מריץ אחורה ואולי יכולת להימנע. בחודשים האחרונים השלמתי שאין מה לעשות, ואני עם הפנים קדימה.
ההצלחה הגדולה היתה דווקא באירופה.
"העונה הכי טובה שלי בישראל היתה בהפועל פ"ת, אבל השנים הכי יפות היו דווקא באירופה. חוויתי חוויות, הייתי במועדונים ענקיים. לחמן יצא לו לשדר אותי בסטנדרד ליאז`, שזה מועדון עצום; ויסלה קראקוב, שהיום הם בשנים קשות אבל זה אימפריה. מאריבור שעשיתי איתם אליפות, ואפואל ניקוסיה - מועדונים שכל ילד חולם להגיע אליהם.
ראיתי את מליקסון ורמי גרשון מספרים עליך סיפורים.
י"ש המון המון סיפורים, יצא לי לשחק עם המון ישראלים - מאור בוזגלו ורמי גרשון בסטנדרד, מליקסון שעברנו שנה מטורפת בפולין. זו קריירה מאוד ארוכה, כל אחד מזכיר סיפור שנותן לך קצת אושר. אתה נזכר בהכל".
מה מונע מהחלוצים בארץ לפרוץ קדימה?
"יש לנו חלוצים טוביםם, אבל זה מאוד קשה. אתה מגיע לאירופה והתחרות הרבה יותר קשה, צריך אופי מאוד מאוד חזק בשביל להתמודד. אני נותן את הדוגמא של רפאלוב, שתמיד היה יורד לספסל וחוזר להרכב בגלל האופי החזק שלו. צריך חריצות ויכולת להתמודד. אני הגעתי לסטנדרד שפחות שיחקתי - אבל היו שם חלוץ נבחרת ניגריה ומיצ`י באצ`והאי ואיגור דיקמארקו וחלוץ נבחרת איראן. איכשהו אתה צריך להתבלט ולמצוא דרך להרכב, זה לא קל. אבל יש חלוצים שעשו קריירות - תומר חמד, ותאי בריבו עושה עכשיו, ושון וייסמן".
בהודעה שלך כתבת לכדורגל: "ניפגש, אבל בצד אחר". למה התכוונת?
"יש המון דברים שאני יכול לעשות בכדורגל. יש לי קורס מאמנים ותואר ראשון בספורט, ואני מאמין שאמצא את הדרך. מאמן? אני פחות רואה את עצמי מאמן, זה לא קורץ לי. כן רוצה לעבוד בתחום הניהול המקצועי, הצוות, הסקאוטינג. אני יכול לתת המון לדור הבא גם במחלקות נוער. בקרוב אמצא את הדרך שלי".
טיפים לרגעים קשים?
"הדבר הכי חשוב באופי של שחקן שרוצה להגיע רחוק, היא כל פעם שאתה מקבל `לא` - במקום לקחת אישית, לראות את הדרך מסביב ולגרום לזה שיהיה `כן`. יש הרבה לא, צריך לא להיכנע ולא להתבאס - לעבוד יותר קשה ולחזור מהדלת הראשית".
הבלם הכי מאתגר ששיחקת מולו?
"אריק בנאדו. שיחקתי איתו פעם אחת, הוא היה בטון".
נבחרת ישראל? פספוס?
"בהחלט. דווקא כשהייתי בכושר שיא, אלי גוטמן מונה ולא זומנתי, אבל הייתי שלוש פעמים עם לואיס פרננדס ולא יצא לי לשחק, אז אין לי הופעה. אבל הייתי בכל הנבחרות הצעירות".
שיחקת עם החלוץ האיראני. איך היה איתו?
"רזה (גוצ`ניהאד) היה חבר שלי. זה היה אצל גיא לוזון. פחות דיברנו על פוליטיקה, אבל הוא היה מאוד פתוח וליברלי. כולם רוצים טוב ושלום ושמחה".
מה לאחל לך?
"רוצה להיות בריא ולהיות מאושר".
