נתחיל מהסוף: לא, גם אחרי הערב בית"ר ירושלים אינה מועמדת לאליפות. הפער בינה לבין מכבי ת"א, מכבי חיפה ואפילו הפועל ב"ש - ניכר. יש לה איכות גדולה בהרכב, אבל היעדר העומק בסופו של דבר ייצרו את הפער בינה לבין הצמרת הגבוהה. מספיקה פציעה אחת של פטריק טוואמסי, כך שאפשר היה לראות את השמיכה הקצרה. רוטציה של 14 שחקנים היא לא משהו שיכול לעמוד במאבק ארוך מול שלוש הגדולות הקלאסיות.
מה שכן - יש לבית"ר ירושלים את הקבוצה הכי טובה, ובעיקר הכי עמידה, שהיתה לה כבר שנים ארוכות. כמובן שיש משהו שמסנוור מהניצחונות המדהימים על מכבי חיפה ומכבי ת"א בשבוע שעבר, אבל הדרך להצלחה ארוכת טווח עוברת דווקא דרך המשחקים "האפורים" - משחקים כמו מכבי נתניה, מכבי בני ריינה והמשחק היום. משחקים שפעם, בית"ר היתה מאבדת ואפילו מפסידה. היום, היא יוצאת מהמשחקים האלה - לא תמיד עם יכולת גדולה, אבל תמיד עם נקודות.
זה המקום שבו בית"ר התבגרה - זה מבחן האופי שהיא מצליחה לעבור. בזה שהיא לא נכנעה ללחץ הקהל הגדול, בזה שהיא מצליחה להתעלות דווקא בדקות האחרונות כשהעצבים מתחילים לדבר - זה סוד קסמו של ברק יצחקי כמאמן. זה מה שהוא הצליח להכניס בשחקנים שלו. להפוך קבוצה שקצת רעדה ממעמדים כמו היום, עם 24 וחצי אלף איש ביציע, לכזו שהיא קצת יותר רגועה (בסטנדרט הבית"רי, שבו רוגע אמיתי לא קיים) - ומסוגלת לנצח גם משחקים מאתגרים כאלה.
אבל אם זה סיפור של אליפות, כנראה שזה הדבר הקלאסי ביותר - אביעזר ג`נו, שחקן שהוא מועמד גדול לחידון "הזרים של שנות האלפיים" (בקרוב הפוש), מישהו שהוא איש מסתורין קלאסי - אבל חתום כבר על שני שערי ענק. אחד היה השוויון ההוא מול מכבי חיפה, והשני זה השער הזה במספרת. עוד רגע זהוב שייכנס להיסטוריה של טדי, שמקבלת לא מעט רגעים גדולים - בעונה המשוגעת והנדירה הזאת.
מה שכן - יש לבית"ר ירושלים את הקבוצה הכי טובה, ובעיקר הכי עמידה, שהיתה לה כבר שנים ארוכות. כמובן שיש משהו שמסנוור מהניצחונות המדהימים על מכבי חיפה ומכבי ת"א בשבוע שעבר, אבל הדרך להצלחה ארוכת טווח עוברת דווקא דרך המשחקים "האפורים" - משחקים כמו מכבי נתניה, מכבי בני ריינה והמשחק היום. משחקים שפעם, בית"ר היתה מאבדת ואפילו מפסידה. היום, היא יוצאת מהמשחקים האלה - לא תמיד עם יכולת גדולה, אבל תמיד עם נקודות.
זה המקום שבו בית"ר התבגרה - זה מבחן האופי שהיא מצליחה לעבור. בזה שהיא לא נכנעה ללחץ הקהל הגדול, בזה שהיא מצליחה להתעלות דווקא בדקות האחרונות כשהעצבים מתחילים לדבר - זה סוד קסמו של ברק יצחקי כמאמן. זה מה שהוא הצליח להכניס בשחקנים שלו. להפוך קבוצה שקצת רעדה ממעמדים כמו היום, עם 24 וחצי אלף איש ביציע, לכזו שהיא קצת יותר רגועה (בסטנדרט הבית"רי, שבו רוגע אמיתי לא קיים) - ומסוגלת לנצח גם משחקים מאתגרים כאלה.
אבל אם זה סיפור של אליפות, כנראה שזה הדבר הקלאסי ביותר - אביעזר ג`נו, שחקן שהוא מועמד גדול לחידון "הזרים של שנות האלפיים" (בקרוב הפוש), מישהו שהוא איש מסתורין קלאסי - אבל חתום כבר על שני שערי ענק. אחד היה השוויון ההוא מול מכבי חיפה, והשני זה השער הזה במספרת. עוד רגע זהוב שייכנס להיסטוריה של טדי, שמקבלת לא מעט רגעים גדולים - בעונה המשוגעת והנדירה הזאת.
גיבור שני הוא מיגל סילבה. הפורטוגלי הוא בהחלט שוער שמעורר מחלוקת. יש לו את ה"פאלטות" שלו (למי אין?) - אבל שבוע אחרי שבוע, הוא שם בשביל הקבוצה שלו. היום, ההצלה שלו מול גיא מלמד בתחילת המחצית השנייה, היא זו שבסופו של דבר אפשרה את ה-0:1 הדרמטי בסיום. אולי כמו ברק יצחקי, גם מיגל סילבה הוא אולי לא הכי טוב שקיים אובייקטיבית - אבל הוא הכי טוב לסיטואציה והכי טוב לבית"ר ירושלים. שוער שהוא נכס עבור הקבוצה שלו.
הציפיות הגיעו לבית"ר ירושלים - השילוב של הניצחונות הזוהרים על שתי הגדולות, פלוס אותו 0:4 על חדרה ואותה עלייה למקום הראשון, ייצרו מתח שהיה צריך לרדת. הוא ירד במשחק נגד בני סכנין, והוא ירד גם היום - זו לא היתה הופעה טובה של בית"ר, בוודאי לא בכל המשחק. ואף על פי כן, משהו בקארמה מביא לה את הנקודות - ומאפשר לה להמשיך לחלום.
ובאמת שעם כל הכבוד לחלומות הגדולים, זה מה שבית"ר רוצה. לחלום וליהנות. אם העונה הזאת תיגמר עם מקום רביעי, אף אחד לא צריך ולדעתי גם לא ריאלי שיתאכזב. המטרה של בית"ר היא להחזיר את עצמה להנאה, לחבר מחדש את הקהל שקצת זז אחורה ובעיקר להנכיח מחדש את בית"ר כקבוצה גדולה בכדורגל שלנו. שוב. אחרי שנים ארוכות. זה מה שבית"ר צוברת עכשיו, ולכן הניצחון היום היה כל כך חשוב לה לפני היציאה לפגרה.
ומילה אחת אחרונה: כן, אנחנו נחזור ונדבר על כדורגל, פשוט כי זו מלאכת החיים שלנו. אבל האמת העצובה היא שכל מחזור המשחקים יעמוד בצל כבד של האירועים בליל חמישי. אוהדי מכבי תל אביב שהותקפו באמסטרדם, היו יכולים להיות אוהדים של כל קבוצה אחרת. ולכן, במובן מסוים, הכל מרגיש כמו הבל הבלים כשאנשים שבאו לראות כדורגל צריכים לחזור עם טראומה לכל החיים. וגם המשחקים של היום אולי יהיו מעניינים, ואולי יספקו תובנות, אבל לא יוכלו להיות בעלי ערך אמיתי.
בתקווה שיום אחד נוכל להתעסק אך ורק בכדורגל, בלב שלם.
הציפיות הגיעו לבית"ר ירושלים - השילוב של הניצחונות הזוהרים על שתי הגדולות, פלוס אותו 0:4 על חדרה ואותה עלייה למקום הראשון, ייצרו מתח שהיה צריך לרדת. הוא ירד במשחק נגד בני סכנין, והוא ירד גם היום - זו לא היתה הופעה טובה של בית"ר, בוודאי לא בכל המשחק. ואף על פי כן, משהו בקארמה מביא לה את הנקודות - ומאפשר לה להמשיך לחלום.
ובאמת שעם כל הכבוד לחלומות הגדולים, זה מה שבית"ר רוצה. לחלום וליהנות. אם העונה הזאת תיגמר עם מקום רביעי, אף אחד לא צריך ולדעתי גם לא ריאלי שיתאכזב. המטרה של בית"ר היא להחזיר את עצמה להנאה, לחבר מחדש את הקהל שקצת זז אחורה ובעיקר להנכיח מחדש את בית"ר כקבוצה גדולה בכדורגל שלנו. שוב. אחרי שנים ארוכות. זה מה שבית"ר צוברת עכשיו, ולכן הניצחון היום היה כל כך חשוב לה לפני היציאה לפגרה.
ומילה אחת אחרונה: כן, אנחנו נחזור ונדבר על כדורגל, פשוט כי זו מלאכת החיים שלנו. אבל האמת העצובה היא שכל מחזור המשחקים יעמוד בצל כבד של האירועים בליל חמישי. אוהדי מכבי תל אביב שהותקפו באמסטרדם, היו יכולים להיות אוהדים של כל קבוצה אחרת. ולכן, במובן מסוים, הכל מרגיש כמו הבל הבלים כשאנשים שבאו לראות כדורגל צריכים לחזור עם טראומה לכל החיים. וגם המשחקים של היום אולי יהיו מעניינים, ואולי יספקו תובנות, אבל לא יוכלו להיות בעלי ערך אמיתי.
בתקווה שיום אחד נוכל להתעסק אך ורק בכדורגל, בלב שלם.
