"הזמן הוא התרופה הכי טובה? זה רק הופך ליותר ויותר קשה"

כל כך הרבה טרגדיות, סיפורים קורעי לב ורגעים שאף אחד מאיתנו לא ישכח, ליוו אותנו החל מה-7.10.2023, ועבורנו, חובבי הספורט, אחד המקרים היותר זכורים היה זה של מאי נעים זכרונה לברכה. נכדתו שלמה שרף, מאמן נבחרת ישראל לשעבר ואחד האנשים האהובים בכדורגל שלנו, הייתה בין הקורבנות בטבח המזעזע במסיבת הנובה. היום, שנה אחרי, שיתף איתנו שרף את הזכרונות מאותו יום נורא, וסיפר על נכדתו האהובה.

"קמתי בשבת בבוקר ושמעתי מה שקורה בדרום ועל הילדים שנמצאים במסיבה", פתח שרף, "אבל הייתי רגוע כי אחרי שנפרדנו ביום שישי בערב, אחרי ארוחת ליל שבת, מאי ישבה לי על הברכיים ושאלתי אותה `מאיל`ה, מאמא, מה התכניות שלך?`. היא אמרה לי `סבא, אני לא נוסעת למסיבה. מכרתי את הכרטיסים שלי ואני והולכת לישון`. רק לפנות ערב, הבן שלי בא אליי הביתה. הוא אמר לי `אבא, אני רוצה שתשב`. הבנתי שקרה משהו. התחלתי להיות בלחץ והוא אמר לי `היא בסופו של דבר כן נסעה למסיבה והיא שם`".

"כשהתחילו הטילים, הם ברחו משם, מאי והחבר שלה. לא נתנו להם לעבור במחסום והם חזרו לקיבוץ בארי. שם המיגונית היתה מלאה, לא היה מקום לכל הילדים. הם נשארו בחוץ. ידענו רק שהשיחה האחרונה שלה עם אמא שלה היתה בשעה רבע לשבע בבוקר. היא צלצלה לאמא בפעם האחרונה וצעקה לה `אמא, יורים עלינו, יורים עלינו` ופתאום הטלפון השתתק ונגמר. ירו בהם והרגו אותם מחוץ למיגונית".

"תיארתי לעצמי שכנראה היא נרצחה כי הילדה הזו אחראית, והיא ידעה שאנחנו מודאגים. אם היא היתה בחיים, היא היתה מתקשרת בדרך כזו או אחרת. זה שהיא לא התקשרה, לא ביום שבת, לא ביום ראשון ולא ביום שני, אני ידעתי שהיא כבר לא בחיים".

שרף ממשיך: "במקרה, אחות של אשתו של יובל נעים, שהוא גיסו של בעלה של הבת שלי, היא ניקתה גופות בטהרה בראשל"צ. היא צלצלה ליובל ואמרה לו `יובל, נראה לי שמאי הגיעה אלינו לטהרה בבית העלמין בראשל"צ, ואז יובל שלח תמונה שלה והיא חזרה ואמרה `כן, זו היא`". כך נודע לנו שהיא נמצאת בטהרה בראשל"צ ואז אבא שלה, עופר, עם יובל, נסעו לשם, הוציאו אותה, הביאו אותה לבית חולים מאיר ולמחרת קברנו אותה בבית הקברות בגן חיים". 

שרף מספר על האופי המיוחד של מאי: "היא היתה ילדה שאף אחד לא היה בשבילה אוויר. היא נתנה לכל אחד ואחד שהיא פגשה בעולם שלה הרגשה שהוא האדם החשוב בחיים שלה. היא היתה ילדה עם כל כך הרבה אהבה ושמחה ונתינה אין קץ. זו ילדה שהיתה מסוגלת לתת את פת הלחם האחרונה שלה למי שאין לו. כשהיא היתה מגיעה הביתה בזמן ששירתה בצבא, דבר ראשון היא היתה נכנסת אליי הביתה והיתה מחבקת אותי חיבוק דוב, חיבוק מלמעלה, שהייתי מרגיש שהלב שלה עובר אליי. והיא ישר היתה עוזרת לי במטבח כי אני בדרך כלל כל יום שישי מארח את כל הילדים והנכדים והמשפחה לארוחת ערב, והיא הייתה עובדת במטבח איתי ועוזרת לי לבשל. כל כך אהבתי והערכתי את החיבוק שלה. היא כל כך חסרה לי. בחיוך שלה. היא קבורה מאה מטר מהבית ואני לא יכול לראות אותה. זה מתסכל ומשגע אותי".

"זו היתה שנה כ"כ מטלטלת וקשה, שככל שהימים עוברים, זה נהפך ליותר קשה. כל אחד אומר `הזמן הוא התרופה הטובה ביותר`. איזו תרופה? אני מרגיש יום יום יותר ויותר קשה. בקלות הייתי יכול לשקוע בדיכאון שלך תדע איך הייתי יוצא מזה. אני בעשייה שלי, בכל מה שעשיתי כדי להנציח את שמה, זה נתן לי פוש וחיים. זה נתן לי הרגשה כאילו מאי איתנו".

"האמבולנס עם השם של מאי נעים, לזכרה, הוא נוסע עם רופא ואחות צמודים 24 שעות עם חמש ערכות החייאה בתוך האמבולנס. הוא מציל אנשים, הוא עוזר לאנשים שאין להם כסף בשביל אמבולנס. האמבולנס הזה מסיע אותם ללא תשלום. אין יום שאני לא פועל כדי להנציח את שמה. אנחנו רק בשלבים של התחלה, זה לא נגמר. זה נתן לי כח כי הייתי במצב קשה מאוד. אני לא יכול להגיד שקל לי, אבל עצם העובדה שכל כך הרבה אנשים מכירים ומוקירים את מאי, נותן לי את ההרגשה הטובה להמשיך לחיות".