בגיל 35, דן איינבינדר, אחד השחקנים המשמעותיים והבולטים בליגת העל בעשור האחרון, מוצא את עצמו יושב בבית, ללא קבוצה, מחכה להצעה הנכונה. הקשר הקשוח ששיחק כמעט בכל מועדון גדול בארץ וזכה בכל התארים המקומיים, התארח ב`יציע העיתונות` ודיבר על צומת הדרכים שבה הוא נמצא בקריירה הענפה שלו, ועל הימים שעוברים עליו בבית.
איינבינדר פתח ואמר: "זה משהו שלא הייתי רגיל אליו לאורך הקריירה, אבל זה עוד אתגר ועוד חוויה. אני נשאר חיובי ואופטימי, עובד קשה ומחכה לקבוצה הנכונה, משהו שארגיש איתו שלם. משהו שיאתגר אותי".
ירידה לליגה הלאומית: "אני לא פוסל שום דבר, אני מאוד אוהב מה שאני עושה. לא רציתי להתפשר ואני רוצה שיהיה לי את המקום שאני יכול להוציא מעצמי. חשוב לי מאוד האתגר וחשוב לי מאוד להביא את עצמי ב-100 אחוז לאיפה שאהיה בו".
"אני חד משמעית רוצה להמשיך לשחק כדורגל. זאת תקופה שאתה מעכל כל מה שקורה, יכול להיות שציפיתי לדברים אחרים ולהצעות אחרות וזה משהו שלא קרה עד עכשיו. יכול להיות שאני יושב ומחכה פה כי אני חושב שמגיע לשחקן שאני ולאדם שאני משהו אחר. אני רוצה להמשיך לעשות מה שעשיתי כל כך הרבה שנים. ברוך השם הגוף מרגיש טוב, הראש שם, הלב מאוד רוצה. זאת בסוף סיטואציה של מה יעמוד על השולחן כדי שאקבל את ההחלטה הנכונה".
האם הוא מאוכזב מכך שלא המשיך בהפועל ת"א: "דברים עדיין יכולים לקרות, אבל אין ספק שהשנים האחרונות שם היו מאוד משמעותיות עבורי. שיחקתי קרוב ל-100 משחקי ליגה בשלוש השנים האחרונות, קפטן, מנהיגות. אף פעם לא ברחתי ברגעים הקשים. יום אחרי שהסתיימה העונה ישבתי בשיחה אצל המנכ"ל, ואמרתי לו שאני פה. ראיתי את עצמי ממשיך בהפועל, מחזיר את הקבוצה למקום שהיא ראויה בו, אבל הגיע מאמן חדש וזה פחות התאים לו לפחות כרגע. צריך לכבד את זה, אבל זה לא סותר לרצון שלי ולמחויבות שלי".
"יכול להיות שיש לי משהו לא פתור עם הפועל, אבל הלב שלי פתוח להכל כי אני באמת אוהב את מה שאני עושה ואני מרגיש כל כך טוב. אין ספק שככל שהזמן יעבור זה לא ישחק לטובתי, אבל אם הייתי מקבל החלטות בחיפזון אף אחד לא היה יוצא מזה מאושר. אני לוקח את הזמן. לשמחתי ולצערי יש לי ניסיון קטן של לשבת ללא קבוצה, זה קרה לי אחרי בית"ר ירושלים. עבדתי מאוד קשה והייתי שם מבחינה פיזית כל הזמן, אבל הנפילות הנפשיות הן תמיד שם. זה מאוד קלישאתי להגיד שאני עובד קשה, אבל אני עובד בצורה הכי קשה שיש ומשלב הרבה סוגי אימונים".
האם הוא לא מוערך מספיק: "עברתי כל כך הרבה בקריירה במועדונים גדולים, ועברתי כל כך הרבה מאמנים, את הטובים ביותר, גם ישראלים וגם זרים. מהבחינה המקצועית תמיד הרגשתי מאוד מאוד מוערך, תמיד כל המאמנים שהיו לי הפכו אותי לחלק משמעותי בהחלטות שלהם. יכול להיות שיש משהו בקטע התקשורתי, משהו בקטע של דעת הקהל שלפעמים ברגעים מסוימים הייתי יכול להרגיש לא מספיק מוערך, אבל אני שלם עם זה. הבאתי את כל כולי גם מחוץ למגרש, גם על המגרש. מה שניסיתי כל הקריירה זה לא להיכנס לסטיגמות, הטיקט שלי זה של שחקן שמאוד מחויב, שכמעט ולא נפצע, יכולת, תארים. בכל מועדון ששיחקתי הייתי מאוד לויאלי והיה מאוד מאוד קל להתחבר אלי".
עם איזה מועדון הוא מזוהה יותר: "בית"ר זה מקום שגדלתי בו ושיחקתי בו לאורך רוב הקריירה, היו לי שם שנים מדהימות וחיבור טוב. אין ספק שעכשיו עם הפועל עברתי שנים מאוד עמוסות בפרק זמן קצר. בכל מקום הרגשתי מחויב".
