ליאור ברקוביץ`, בנו של אייל ברקוביץ`, פירסם בחשבון הטוויטר האישי שלו סיפור משעשע נוסף - הפעם ממחלקת הנוער של הפועל חיפה. בסיפור, ברקוביץ` הבן מתאר טיסה למחנה אימונים בחו"ל שהסתבך לאחר שבית המלון עלה באש - וערב אחד שהיה אמור להסתיים בשעה מוקדמת, ונגרר עד אור הבוקר.
"הפועל חיפה בנוער, בזמנו המחלקת נוער הכי שכונתית בארץ, אבל עם הצלחה מסחררת בעונה שלפני. טסנו למחנה אימונים בסובוטיצה (סרביה), עיירה נידחת כרגיל, שעתיים-שלוש מבלגרד. אחרי יום, נשרף לנו המלון. כן, נשרף לנו המלון. אבא של המאמן הכין שקשוקה במטבח ולא סגר את הגז, לכולם נשרף הכל, אבל הכל. נשארנו בלי בגדים, בלי דרכונים, בלי כלום. רק נעלי כדורגל שנשארו בחדר חיצוני מחוץ למלון".
"בקבוצה לא ידעו מה לעשות, רצו לסיים את המחנה ולחזור הביתה. נסענו לבית הנבחרות בבלגרד, אירחו אותנו יפה מאוד. המחנה עצמו נהרס, התאמנו בקטנה, ואז הגיע הלילה האחרון שבשבילו טסתי".
"היינו חמישה חריגי גיל, נתנו לנו אישור לצאת לבלות, אבל היינו צריכים לחזור ב-01:30 למלון. לקחתי את כולם למועדון על גשר בבלגרד, מקום מדהים. פתחנו שולחן מכובד, בקבוקי וודקה, פלטת מטוגנים, כל הבלאגן של פעם. בסביבות 01:00 פתאום נכנסו למועדון המנהל של מחלקת הנוער, המאמן וכל הצוות שלנו - יחד עם המאמן של נערים א׳ (שכחתי לציין שהם טסו איתנו)".
"כולם היו מבוהלים ואני ישר קראתי להם `בואו תצטרפו`. הרמנו צ`ייסרים, צחקנו ורקדנו - והשעה הייתה כבר 02:00. המאמנים אמרו `יאללה, למונית`. עלינו על מונית והמשכנו, אבל כמובן שלא למלון. לא יכול להגיד לאן, אבל המשכנו והגענו למלון ב-07:00 בבוקר. האימון התחיל ב-08:00, אנחנו היינו מרוסקים, רק חיכינו שיסתיים. ופתאום אנחנו רואים שקבוצת נערים א׳ מחכה למאמן שגם הוא היה במועדון. גילינו שהם נשארו בשולחן שלנו עד מאוחר והמאמן לא קם לאימון. עוד סיפור לפנתיאון ממחלקת הנוער של הפועל חיפה".
"נ.ב - כיום מאמן קבוצת נערים א׳ לשעבר הוא מאמן שעשה עונה גדולה בליגה הלאומית. כל חמשת חריגי הגיל, כולל אותי, לא יצאו שחקנים, הלאה".
"הפועל חיפה בנוער, בזמנו המחלקת נוער הכי שכונתית בארץ, אבל עם הצלחה מסחררת בעונה שלפני. טסנו למחנה אימונים בסובוטיצה (סרביה), עיירה נידחת כרגיל, שעתיים-שלוש מבלגרד. אחרי יום, נשרף לנו המלון. כן, נשרף לנו המלון. אבא של המאמן הכין שקשוקה במטבח ולא סגר את הגז, לכולם נשרף הכל, אבל הכל. נשארנו בלי בגדים, בלי דרכונים, בלי כלום. רק נעלי כדורגל שנשארו בחדר חיצוני מחוץ למלון".
"בקבוצה לא ידעו מה לעשות, רצו לסיים את המחנה ולחזור הביתה. נסענו לבית הנבחרות בבלגרד, אירחו אותנו יפה מאוד. המחנה עצמו נהרס, התאמנו בקטנה, ואז הגיע הלילה האחרון שבשבילו טסתי".
"היינו חמישה חריגי גיל, נתנו לנו אישור לצאת לבלות, אבל היינו צריכים לחזור ב-01:30 למלון. לקחתי את כולם למועדון על גשר בבלגרד, מקום מדהים. פתחנו שולחן מכובד, בקבוקי וודקה, פלטת מטוגנים, כל הבלאגן של פעם. בסביבות 01:00 פתאום נכנסו למועדון המנהל של מחלקת הנוער, המאמן וכל הצוות שלנו - יחד עם המאמן של נערים א׳ (שכחתי לציין שהם טסו איתנו)".
"כולם היו מבוהלים ואני ישר קראתי להם `בואו תצטרפו`. הרמנו צ`ייסרים, צחקנו ורקדנו - והשעה הייתה כבר 02:00. המאמנים אמרו `יאללה, למונית`. עלינו על מונית והמשכנו, אבל כמובן שלא למלון. לא יכול להגיד לאן, אבל המשכנו והגענו למלון ב-07:00 בבוקר. האימון התחיל ב-08:00, אנחנו היינו מרוסקים, רק חיכינו שיסתיים. ופתאום אנחנו רואים שקבוצת נערים א׳ מחכה למאמן שגם הוא היה במועדון. גילינו שהם נשארו בשולחן שלנו עד מאוחר והמאמן לא קם לאימון. עוד סיפור לפנתיאון ממחלקת הנוער של הפועל חיפה".
"נ.ב - כיום מאמן קבוצת נערים א׳ לשעבר הוא מאמן שעשה עונה גדולה בליגה הלאומית. כל חמשת חריגי הגיל, כולל אותי, לא יצאו שחקנים, הלאה".
