בבאר שבע, כמו בליגת החלומות, הפנטזיות יצאו למתפרצת. השאירו פתק ״תיכף נשוב״ והתפוגגו כמו הכרטיס לשלב הבתים בקונפרנס. בלובץ׳ הרחוקה כמעט כל התקפה של בעלי המלאכה ממלאדה הצ׳כית הסתיימה ברשת של ניב אליאסי, עד שהספרה 4 הבהבה על לוח התוצאות.
זקני וסרמיל בטח נזכרו בעלילה דומה מלפני 26 שנה. אז ב״ש אירחה את בית״ר ירושלים וירדה למחצית ביתרון 0:2. דודו חפר וחבריו חגגו בהפסקה במנהרת השחקנים, ושכחו שיש מחצית שנייה ושניר סביליה בפורמה. נגמר 5:2 לבית״ר. באר שבע, אגב, נשרה בסיומה של העונה המסוייטת ההיא לליגת המשנה.
השפיץ לברדה והשטיח האדום שפרסו לרגלי קוז׳וך יצרו התפלגות בין המנחשים. איש מבין מקבלי ההחלטות לא שיער שהקבוצה הבריאה והמאומנת שאליניב השאיר אחריו תשמיע קולות של שטיח כבר באמצע אוגוסט. בטבלת המשימות שהוצבה לנגד עיניו של המאמן החדש סומנו גביע הטוטו וכרטיס לשלב הבתים בליגה האזורית כמטרות ריאליות.
בטוטו זה התנדף בזבנג וגמרנו אחרי תבוסה (3:0) מרגלי מכבי חיפה בקרב האירופאיות; ועוד לפני שזיהינו טביעת אצבע של מאמן קיבלנו את הכאפה באירופה. מהכנסה צפויה בסך 20 מיליון שקלים על הנייר, נשארו הדחה כואבת ושאלות נוקבות. איך יגיבו האוהדים שטרם רכשו מנויים? מי יעשה את ההבדל? ומה יגידו השכנים?
בינתיים השיבושים בתנועת הגפיים הדרומיות החמירו בהפסד המביך 3:2 לטבריה בגביע הטוטו. איפה הייתה ההגנה? תשאלו את האורטופד שניתח את כף רגלו של מיגל ויטור. בלעדיו החריצים במסננת הולכים ומתרחבים, התיאום בין הבלמים לא מי יודע מה כמה, והשימוש המוגבל בכישוריו של תומר יוספי זועק לשמיים.
עד לנחיתת התואם של מיגל או התאום של ז׳וסוואה, יצטרכו כנראה לחבר סוף חדש לסיפורי האלף לילה ולילה. מצד שני, מי אנחנו שנטיל ספק בתהליך ליצירת היורש של ברק בכר? אולי הוא כבר פה, מכשיר את הסטופקס ואת הלבבות לקראת ההסתערות על הצלחת?
רן קוז׳וך מרגיש את האוויר החם של האולטראס מהדרום שנושפים בעורפו. מילים מתחכמות ותשובות שנונות לא עושות רושם על האוהדים הדעתניים של קבוצת הפאר מבירת הנגב. רק ניצחונות על קריית שמונה בפתיחת העונה ומול סכנין במחזור השני יבלמו לעת עתה את הסופה במדבר.
