מכבי נתניה הניעה את הכדור בתחילת המשחק ללא איומים של ממש, ובהדרגה שמענו את קריאות הבוז מתגברות בנתניה. היהלומים של מרקו בלבול סומנו בתחילת העונה כאחת הקבוצות החזקות ביותר, אבל הגיעו למשחק הזה כשהם ללא נקודת ליגה אחת. העידוד של דקות ההתחלה התחזק והפך לבוז רועם, החל מאמצע הדקה ה-30 בה ק"ש נכנסה יותר ויותר למשחק.
ארתור שופנהאואר אמר פעם ש"כפי שהשמש זקוקה לעין כדי לזרוח, המוזיקה זקוקה לאוזן כדי לשמוע". במקרה שלנו מדובר באוזן של בר כהן, שפתח במרכז הקישור ושיחק כדורגל נהדר. כהן היה במקום ובזמן הנכון כדי לקבל את הכדור מכארם ג`אבר בדקה ה-42 ונעץ אותו ברשת. כהן בהמשך היה קרוב לשער השני.
אותן קריאות בוז הפכו לשאגות שמחה של האוהדים באצטדיון, מי שחיכו לזה במשך דקות ארוכות. זה הסתיים בניצחון ליגה חשוב מאוד, אוויר לנשימה עבור המאמן מרקו בלבול ועבור שחקניו. הריברטו טבארש ופרדי ורגאס פתחו לראשונה זה לצד זה. "הרי" ו"פריקו", כפי שכתוב על חולצותיהם, הראו ניצוצות גם אם לא היו עקביים של ממש. עכשיו, כשמפלס הלחץ ירד, אפשר לראות כדורגל.
ראינו את הכדורגל הזה בדקה ה-65, כשאיתמר שבירו קיבל כדור נוח ממקסים פלקושצ`נקו ומצא אותו ברשת. שבירו לא חגג מול קבוצתו לשעבר, אבל השער הזה הראה לנו את נתניה עליה האוהדים חלמו לפני פתיחת העונה - התקפית, יוזמת, אחת שמחפשת עוד שער ועוד שער. כשהרי ופריקו ייכנסו לכושר משחק מלא, זה בכלל יראה אחרת. אותו ורגאס, ועוז בילו המחליף, כמעט הבקיעו את השער השלישי בדקות הסיום.
ק"ש, לעומת זאת, יכולה ללכת מאוכזבת. במשך דקות ארוכות הם היו שווים שער ועמדו כשווים מול נתניה, אבל חוסר ריכוז ופעולות טובות של עומר ניראון הובילו להפסד. מחכה לקבוצה החביבה של שי ברדה רצף משחקים קשה במיוחד (מכבי חיפה בבית, בית"ר וריינה בחוץ, סכנין בבית ומכבי ת"א בבלומפילד), בזמן שנתניה תצא במחזור הבא למשחק מול בני סכנין ובהמשך תארח את הצהובים של ז`ארקו לאזטיץ`. במשחקים הבאים, אם 11 היהלומים יעמדו ויקשיבו, הם ישמעו קהל קצת יותר רגוע. עכשיו צריך להשאיר אותו כזה.
