כדורגל הוא משחק של רגשות, לעיתים בין שמחה ועצב הגבול דק כמו גול בדקה ה-90 שחורץ גורלות. מכבי חיפה לא נזקקה אמש לניצחון דרמטי על הפועל ב"ש, כי למסאי דגו יש קבוצה שמחה (ולא משנה הסיבות לכך) וזו של אליניב ברדה מגלה סימני דיכאון. דין דוד ופרנזי פיירו הם הצמד הכי שמח בליגה, כל מפגש שלהם יחד הופך לחגיגה. גם הפעם הם כבשו שער ונמצאים צמוד במאבק על תואר מלכות השערים בליגת העל, יחד עם ערן זהבי.
נותר רק לדמיין מה היה קורה לו מסאי דגו היה מגלה את הצמד הזה בשלב מוקדם יותר העונה, ייתכן שהקבוצה היתה מניבה לקהל שלה אושר עצום עם תואר רביעי ברציפות, אבל אין מה לדוש בזה שוב, כי השורה התחתונה נחתמה וצריך להמשיך קדימה. בסך הכל, גם בהרכבים אחרים, מסאי דגו חשב חיובי וניסה לשחק כדורגל. במכבי חיפה זה מובן מאליו, אבל כמאמן ללא ניסיון, הוא לפחות ניסה לעשות את זה.
ביום שבת מסאי דגו שוב יפגוש את הניגוד המוחלט שלו, הפעם רוני לוי והפועל חיפה. הכדורגל השמח של מכבי מול העצב והדיכאון של הפועל. קבוצה התקפית מול אוטובוסים בקו ההגנה. מועדון הקצב של אביהו פנחסוב מול קבוצה שנראית כמו בית בשיר של אבי ביטר. אין ניגודיות גדולה יותר. בועז שרעבי שר את "חופשי ומאושר", סגנון שהוא איפשהו באמצע, אבל כרגע מייצג הרבה יותר את מכבי חיפה של דגו מאשר את הפועל ב"ש או הפועל חיפה.
אין על מה לשחק במחזור הסיום, חוץ מלהיות חופשי ומאושר, אולי גם לתת לאוהדים רגע אחרון של נחת. מכבי חיפה תבוא לדרבי בשבת חופשיה ומאושרת. גם הלחץ ירד וללא המשקל על הכתפיים, אין ספק שהירוקים יגיעו כדי לסיים בטוב את העונה, כמו שראוי להיפרד ממסאי דגו. סביר להניח שאת רוני לוי לא מעניינת הפרידה מדגו והוא מעדיף בועז שרעבי של "מאחורי הסורגים", כי ככה הקבוצה שלו נראית רוב העונה.
אז יש דרבי בשבת, הליגה מסתיימת וזו קריאה לתת לקהל של שתי הקבוצות משחק האחרון שיוציא אותם לפגרה עם טעם טוב של כדורגל שמח ולא עצוב. אולי זו נאיביות או העובדה שאוהד מכבי לעולם לא יבין כמה מסכנים האוהדים, כפי ששר בעבר אריק איינשטיין ז"ל. אין לי ספק, שאחרי עוד תבוסה אמש מול מכבי ת"א, הדבר האחרון שנותר לאוהדי הפועל חיפה, הוא לראות ניצחון בדרבי שיצבע קצת את האפרוריות שראו העונה והביאה אותם לפלייאוף העליון.
מכבי חיפה תרצה להעניק תמונת חיוך אחרונה למסאי דגו בדרך לקבוצתו הבאה (זה המקום לאחל לו הצלחה) והיא שוב תבוא לתת כדורגל שמח, כי זו הדרך, גם אם לא לוקחים אליפות. לו הדרבי הזה יהיה בית משיר, מסאי דגו יחבר בו שוב את דין דוד ופרנזי פיירו, ישלב קצת פייר קורנו באגפים ואולי גם פריחה מחדש של דולב חזיזה. אלמנטים עצובים כמו שואו, גוני נאור ואיתמר ניצן לא יהיו שם, כנראה גם בעונה הבאה.
כדי שהדרבי ייראה שמח ולא עצוב, רוני לוי יצטרך לזרוק את כל השירים שכתב העונה לפח ולנסות לחבר משהו חיובי מגיא מלמד, תומר יוספי, לירן סרדל וחבריהם. עופר לוי ולאה לופטין, שני ניגודים לא פחות גדולים ממסאי דגו ורוני לוי, היו אומרים ש"זה ייתכן, זה אפשרי, כל עוד אנחנו כאן שרים".
נותר רק לדמיין מה היה קורה לו מסאי דגו היה מגלה את הצמד הזה בשלב מוקדם יותר העונה, ייתכן שהקבוצה היתה מניבה לקהל שלה אושר עצום עם תואר רביעי ברציפות, אבל אין מה לדוש בזה שוב, כי השורה התחתונה נחתמה וצריך להמשיך קדימה. בסך הכל, גם בהרכבים אחרים, מסאי דגו חשב חיובי וניסה לשחק כדורגל. במכבי חיפה זה מובן מאליו, אבל כמאמן ללא ניסיון, הוא לפחות ניסה לעשות את זה.
ביום שבת מסאי דגו שוב יפגוש את הניגוד המוחלט שלו, הפעם רוני לוי והפועל חיפה. הכדורגל השמח של מכבי מול העצב והדיכאון של הפועל. קבוצה התקפית מול אוטובוסים בקו ההגנה. מועדון הקצב של אביהו פנחסוב מול קבוצה שנראית כמו בית בשיר של אבי ביטר. אין ניגודיות גדולה יותר. בועז שרעבי שר את "חופשי ומאושר", סגנון שהוא איפשהו באמצע, אבל כרגע מייצג הרבה יותר את מכבי חיפה של דגו מאשר את הפועל ב"ש או הפועל חיפה.
אין על מה לשחק במחזור הסיום, חוץ מלהיות חופשי ומאושר, אולי גם לתת לאוהדים רגע אחרון של נחת. מכבי חיפה תבוא לדרבי בשבת חופשיה ומאושרת. גם הלחץ ירד וללא המשקל על הכתפיים, אין ספק שהירוקים יגיעו כדי לסיים בטוב את העונה, כמו שראוי להיפרד ממסאי דגו. סביר להניח שאת רוני לוי לא מעניינת הפרידה מדגו והוא מעדיף בועז שרעבי של "מאחורי הסורגים", כי ככה הקבוצה שלו נראית רוב העונה.
אז יש דרבי בשבת, הליגה מסתיימת וזו קריאה לתת לקהל של שתי הקבוצות משחק האחרון שיוציא אותם לפגרה עם טעם טוב של כדורגל שמח ולא עצוב. אולי זו נאיביות או העובדה שאוהד מכבי לעולם לא יבין כמה מסכנים האוהדים, כפי ששר בעבר אריק איינשטיין ז"ל. אין לי ספק, שאחרי עוד תבוסה אמש מול מכבי ת"א, הדבר האחרון שנותר לאוהדי הפועל חיפה, הוא לראות ניצחון בדרבי שיצבע קצת את האפרוריות שראו העונה והביאה אותם לפלייאוף העליון.
מכבי חיפה תרצה להעניק תמונת חיוך אחרונה למסאי דגו בדרך לקבוצתו הבאה (זה המקום לאחל לו הצלחה) והיא שוב תבוא לתת כדורגל שמח, כי זו הדרך, גם אם לא לוקחים אליפות. לו הדרבי הזה יהיה בית משיר, מסאי דגו יחבר בו שוב את דין דוד ופרנזי פיירו, ישלב קצת פייר קורנו באגפים ואולי גם פריחה מחדש של דולב חזיזה. אלמנטים עצובים כמו שואו, גוני נאור ואיתמר ניצן לא יהיו שם, כנראה גם בעונה הבאה.
כדי שהדרבי ייראה שמח ולא עצוב, רוני לוי יצטרך לזרוק את כל השירים שכתב העונה לפח ולנסות לחבר משהו חיובי מגיא מלמד, תומר יוספי, לירן סרדל וחבריהם. עופר לוי ולאה לופטין, שני ניגודים לא פחות גדולים ממסאי דגו ורוני לוי, היו אומרים ש"זה ייתכן, זה אפשרי, כל עוד אנחנו כאן שרים".
