מאז ה-7.10, חייו של אחד מגדולי המאמנים בכדורגל הישראלי והפרשן, שלמה שרף, אינם כשהיו. נכדתו, מאי נעים, נרצחה במסיבה בנובה ושרף, בעל כורחו, חשף את הקשר המיוחד בינו ובינה. בפרק מיוחד ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה של "חמש אישי" הוא מספר על המפגש האחרון שלו עם מאי ועל מכתב מיוחד שנשלח לה מהמפקד שלה בצבא.
"אומרים לי שעוד שנה זה יעבור, אבל זה לא דבר שיכול לחלוף", אומר שרף, "זה מונח לי כמו סלע על החזה שלא נופל ולא יורד. הראש שלי באסון הכבד שפקד את המשפחה שלי. אין יום שאני לא חושב עליה. העבודה עוזרת לי לחיות, מחזקת אותי. יש לי 11 נכדים, אני חייב להמשיך ולהיות אני. אני מוצא את הדקות והשעות בלילה כדי להתייחד עם הילדה, אבל זה לא קל".
"מאי היתה ילדה מיוחדת", מספר שרף על נכדתו, "היא היתה נשמה טובה. ילדה מלאת חיים, שמחה. היא נסעה לחגוג, לשמוח, לרקוד ושם היא נרצחה. היא היתה ילדה של נתינה אינסופית. יש כ"כ הרבה סיפורים שרק מתגלים לי היום מאנשים שמגיעים וכותבים על מה שהיא עשתה בחיים שלה. עד היום לא מפסיקים לפקוד את הבית שלנו ולספר מי היא היתה".
"אחרי שחזרה מהטיול הגדול, היא התחילה לעבוד במסעדת סבסטיאן ובצהרים נכנס איש עני שמכר בובות פלסטיק מנגנות. מנהל המסעדה ניגש אליו וגירש אותו. זה נגע לה ללב. היא רצה למלתחה, לקחה את הארנק, הוציאה 50 ש"ח, רצה אליו, קנתה את הבובה ועד היום הבובה מונחת בסבסטיאן. זה מראה כמה היה אכפת לה מאנשים שחסר להם.
"חסר לי החיבוק שלה. היא היתה מחבקת מלמעלה, מהראש. לא היה בנאדם שהכירה ולא הרגיש שהוא האדם הכי חשוב בחיים שלה. היא נתנה לכל אחד תשומת לב ורגישות. האהבה בינינו היתה משהו מדהים. הערכתי אותה והערצתי אותה על מה שהיא עושה. היינו גרים באותה חצר והיה קשר תמידי, יומיומי".
שרף גם סיפר על המפגש האחרון שלו איתה: "היא אמרה שהיא מכרה את הכרטיסים והיא לא היתה אמורה לנסוע. באותו לילה היא נישקה אותי ואמרה לי `סבאל`ה, לילה טוב, נתראה מחר`. בלילה שני חברים הגיעו והם החליטו כן לנסוע. הם נסעו עם האוטו שלה".
"היא התקשרה ברבע לשבע בבוקר בצעקות", סיפר שרף על הרגע בו הגיעה הידיעה על הירצחה, "היא צעקה `יורים עלינו, יורים עלינו` ואז הטלפון נדם. לי לא סיפרו כלום. בשעה חמש כשהתחילו שמועות, הבן שלי בא אליי הביתה וביקש ממני לשבת ולדבר איתי. הבנתי שקרה אסון. רק אחרי שלושה ימים נודע לנו שהיא נרצחה".
שרף גם הקריא מכתב שכתב ע', קצין מודיעין דובדבן, שהיה מפקדה של נעים: "ביום הראשון שהתקשרו אליי שיש חיילת חדשה, שעתידה להגיע לאחת המחלקות, לאחר ראיון קצר והמבט עם הברק בעיניים, הבנתי שאני חייב את מאי בצוות שלי ואין אופציה אחרת. אני בטוח שהיא לא סיפרה, אבל על אף רוח השטות, השובבות והקסם הייחודי שלה, מאי עבדה מסביב לשעון בימים ובלילות על מנת להנגיש ללוחמים המיוחדים בקצה, את המודיעין הכי עדכני ומדויק על הצד הטוב ביותר, עם חיוך ענק".
"היא חתומה על תמיכה במאות מבצעים שעל רובם לא ניתן להרחיב ולספר ובעבודתה סייעה למנוע מאות פיגועים אל עבר מדינת ישראל. מאי היתה הלב של המחלקה, כמו דבק היא חיברה את כולם. בכל סיטואציה דחפה לנו עוד זריקת אנרגיה, גם באמצע הלילה כאשר מתכוננים לעוד מבצע ואוספים עוד פיסת מידע כי מאי אף פעם לא דועכת, תמיד היתה מלאה בשמחת חיים ועשייה".
