אבל אפשר וצריך להסתכל על התמונה הגדולה. ובתמונה הגדולה, האליפות הזאת של מכבי ת"א היא אליפות דומיננטית ומרשימה. אליפות של קבוצה שהפסידה בסך הכל שלושה משחקים העונה (שניים מהם למכבי חיפה, מה שמסביר את ההפרש הקטן יחסית בטבלה), שרוב העונה היתה במקום הראשון ורוב העונה גם היתה הקבוצה הטובה יותר במאבק הזה.
ומכאן, צריך להגיע גם לרובי קין - בטור החובה, יש לא מעט אפשר לטעון נגד המשך העסקתו; בעיקר דברים שלא קרו בליגה - כמו ה-6:1 נגד אולימפיאקוס וההפסד בגביע המדינה. קין לא שיחק כדורגל מרהיב, ומכבי בהחלט חוותה את רגעי השפל שלה, אבל כאן צריך להזכיר שזו בעצם העונה הראשונה שלו כמאמן ראשי. כלומר, הוא עדיין לא רגיל למשרה הזו - ועל אף כל זאת, הוא הצליח לקחת אליפות מול יריב עיקש (וטוב), בתנאים סביבתיים איומים. וזה בהחלט יכול וצריך לעמוד בטור הזכות.
השאלה אם קין ימשיך או לא, בעיניי לא קשורה לאיכות הכדורגל שלו. אם זה תלוי רק במכבי תל אביב, הוא יישאר - ולו בגלל העובדה שאין להם כרגע אופציה יותר טובה. השאלה הזו היא כפולה - וקשורה לשני אלמנטים שלמכבי ת"א אין שליטה עליהם: איכות ההצעות שיקבל מהאי הבריטי, והלחץ שיש עליו מבית לעזוב - הן מסיבות בטיחותיות והן מסיבות פוליטיות. התחושה שלי היא שמשהו במיקס הזה יהיה זה שיגרום לקין להרים ידיים. זו לא תהיה החלטה של מכבי ת"א, אלא החלטה שלו - הוא זה שיקבל הצעה טובה יותר, מליגה שאי אפשר לסרב לה (נניח, צ`מפיונשיפ) - ומכבי ת"א תחפש מאמן חדש.
אבל איך הוא ייזכר? האם מישהו יזכור את הפנצ`רים הקטנים - את הגול הזה של קארו נגד מכבי פ"ת, את ה-1:1 בסכנין, אפילו את אולימפיאקוס? בסוף, קין ייזכר כמי שהחזיר את האליפות למכבי תל אביב. כי ככה זה עם הזמן, הוא מכריח אותנו להסתכל על התמונה הגדולה.
2. ערן זהבי MVP? כדי למנוע חשד, עליי להודות מראש: אני חושב שהעונה הזו של ערן זהבי היא מדהימה בכל מובן. 32 שערים בכל המסגרות, בגילו, אלה מספרים כמעט בלתי נתפסים לשחקן ישראלי. וגם אם הקילומטרים האחרונים במרתון אולי היו פחות מוצלחים, אי אפשר לקחת ממנו את הרצף המשוגע וקצב ההבקעה הפסיכי.
כי בסופו של דבר, כשבוחנים את אותה "קריסה" של מכבי ת"א באמצע העונה - אי אפשר שלא לחבר אותה כרונולוגית, לתקופה שבה מילסון היה באליפות אפריקה ולא היה בסגל. כשהוא היה בחוץ, מכבי ת"א התקשתה - כשהוא היה על המגרש, מכבי ת"א פרחה. אין סמליות גדולה מזו שגם במשחק ההכתרה הוא בישל פעמיים. הבינגו המטורף של הנהלת מכבי ת"א בבחירה באנגולי, היא הדבר שהביא לה את האליפות הזאת. יותר מכל אחד אחר.
וזו הבעיה הגדולה עם פרסים אישיים: פעמים רבות הם מעדיפים את הסיפור הטוב, והנראטיב, על פני המציאות והעובדות הקשיחות. לוקה מודריץ` זכה ב"כדור הזהב" ב-2018 בשל היותו "האנדרדוג" - זה ששובר את הדואופול של מסי ורונאלדו, והוא במידה רבה ההפך הגמור מהם. באופן אבסורדי, אותה רדיפת נראטיבים היא מה ש"דפק" את זהבי בעבר - כשלמרות שכבש 35 שערי ליגה (שיא שלא נשבר, וספק אם יישבר בעתיד הנראה לעין), הפסיד את התואר לאליניב ברדה - "הבן האובד שהחזיר את האליפות לבאר שבע".
הפעם, הנראטיב היה בצד של זהבי - השחקן שחזר למכבי תל אביב בשביל לקחת אליפות, הבטיח וקיים. ולסיפור הזה, גם הגורמים שבחרו פשוט לא יכלו לסרב. זה לא שאין טיעונים הוגנים בעד זהבי כשחקן העונה - אבל היו ראויים ממנו. היה שחקן אחד, פנומנלי ומשמעותי, שתמיד ייזכר בתור ההוא שהפסיד לא בצדק. בדיוק כמו זהבי עצמו, לפני שמונה שנים.
3. הלאה. בשוך החגיגות של מכבי תל אביב (והם יחגגו את זה, והרבה, פשוט כי מגיע להם), הם יצטרכו להסתכל לקראת שני אתגרים משמעותיים שמצפים להם בעונה הבאה: הראשון, הוא חלון ההעברות במציאות של מלחמה שעדיין נמשכת; והשני הוא חזרתו של ברק בכר למכבי חיפה. שובו של המאמן המצליח לישראל, אחרי הסיבוב הלא מוצלח בסרביה, הוא משמעותי עבור הצהובים - ויצטרך לגרום להם להיערך אחרת.
מכבי ת"א צריכה להבין שמה שהספיק השנה, ייתכן מאוד שלא יעבוד בשנה הבאה. מכבי ת"א היא קבוצה מספיק טובה לקחת אליפות בתנאים האלה, אבל בהינתן מצב שבו בכר מחזיר הביתה כמה "בנים אובדים", הם יצטרכו לענות חזרה ולהביא שחקנים משל עצמם. הסגל הזה יצטרך להתעבות ולהשתנות כדי להיאבק עם הירוקים, שיבואו יותר רעבים לסיבוב הבא.
וזה יהיה הכיוון שאליו יילכו שתי הקבוצות: זרים משמעותיים, אפשר להניח, לא יבואו כל עוד המלחמה עדיין משתוללת (ולך תדע מתי היא תיפסק). המשמעות היא שכל הישראלים שפנויים על המדף ומספיק טובים, יהיו על הכוונת של שתי הקבוצות. ומכבי תל אביב תצטרך גם להדק את הישראלים שיש לה (שהוכיחו את עצמם כטובים יותר), אבל גם לגייס כמה מהשמות הפנויים - כדי לנסות ולבנות שושלת, מההצלחה של 2024.
ה-MVP: פליסיו מילסון. זו הבחירה שלי. הקיצוני האנגולי, שהגיע עם סימני שאלה לגבי הרזומה, הוריד את כל הסימנים הללו הצידה. זו היתה עונה שבה מילסון פשוט רקד על הכדורגל שלנו: כל עוד הוא נוכח כאן והיה בריא, אי אפשר היה לעצור את מכבי ת"א. המהירות, הדריבל ויכולת המסירה היו פשוט גדולים על רוב ההגנות שפגש - ואלמלא אליפות אפריקה, ייתכן שהפער עכשיו בצמרת היה כפול. עונה גדולה למילסון, ואתגר לא פשוט למכבי ת"א לשמור עליו בקיץ.
התגלית: דור תורג`מן. ההוכחה שזה לא נראה לנו מטורף, היא מה שבאמת מטורף בסיפור הזה; תורג`מן נמצא בסך הכל בעונה הראשונה שלו כשחקן בוגרים. הוא קיבל קצת דקות בעונה שעברה, אבל לא בכמות משמעותית כמו העונה. ואין ספק שאלמלא זהבי, הוא גם היה משחק יותר - אבל גם בתנאים האלה, עם שחקן ההתקפה הטוב בדור שלו שמשחק מעליו, תורג`מן רשם העונה 10 שערים ו-2 בישולים, בעונה מצוינת. יכול מאוד להיות שגם הוא יתעופף למכבי בקיץ, אבל נראה לי שאת העזיבה הזו - היא תקבל יותר בהבנה.
המספר החזק: 3. שלושה הפסדים בסך הכל היו למכבי תל אביב העונה - שניים למכבי חיפה (שניהם, אגב, בלי מילסון), ואחד להפועל ב"ש בפלייאוף. כמה זה נדיר? בהנחה הסבירה שמכבי ת"א לא תפסיד את שני משחקי הליגה הקרובים שלה נגד הפועל חיפה ובני ריינה, מכבי חיפה בעונה שעברה עם בכר הפסידה כמות משחקים כפולה - 6 בעונת 22/23, ו-6 גם בעונת 21/22. בעונת 20/21 היא ספגה חמישה הפסדים. כלומר, בקרבות הישירים מכבי ת"א נמצאת במינוס (כפי שמכבי חיפה של בכר היתה כזו, לאורך יותר מעונה), אבל בסופו של דבר היא היתה הקבוצה הכי חזקה מנטלית - במירוץ הארוך שנגזר עליה השנה.
השם החם: גבי קניקובסקי. כי אי אפשר לדבר על האליפות הזאת בלי לדבר עליו. כבר כתבתי כאן לא מעט על חלקו, וכמובן שלסיפור האישי יש גם קשר - אבל כנראה שמדובר בשחקן היחיד שהיה שם לאורך כל העונה הארוכה. שתמיד הביא משהו מהיכולת שלו, וזה גם בא לידי ביטוי במספרים. זו עונה גדולה של קניקובסקי, שאת ערכה - כרגיל - נבין הרבה אחרי שהיא תסתיים.
אל תשכחו את: מכבי חיפה. כי כן, הירוקים מהכרמל הפסידו את התואר אתמול באופן סופי. אבל העונה הזו היתה גדולה גם עבורם - עונה שבה הם הגיעו רחוק באירופה, ועשו קמפיין מוצלח גם בליגה, בהינתן הבעיות האובייקטיביות וההיחלשות הפסיכית בסגל. חיפה לא זכתה, אבל היא בהחלט יכולה להיות גאה בתהליך שיצרה - ובכך שהצליחה לגרום לדופק מואץ אצל מכבי ת"א, במשך כ"כ הרבה זמן. בשנה הבאה, היא תבוא אחרת - והמשחק ייפתח מחדש. בגלל זה אנחנו כ"כ אוהבים אותו.
התגלית: דור תורג`מן. ההוכחה שזה לא נראה לנו מטורף, היא מה שבאמת מטורף בסיפור הזה; תורג`מן נמצא בסך הכל בעונה הראשונה שלו כשחקן בוגרים. הוא קיבל קצת דקות בעונה שעברה, אבל לא בכמות משמעותית כמו העונה. ואין ספק שאלמלא זהבי, הוא גם היה משחק יותר - אבל גם בתנאים האלה, עם שחקן ההתקפה הטוב בדור שלו שמשחק מעליו, תורג`מן רשם העונה 10 שערים ו-2 בישולים, בעונה מצוינת. יכול מאוד להיות שגם הוא יתעופף למכבי בקיץ, אבל נראה לי שאת העזיבה הזו - היא תקבל יותר בהבנה.
המספר החזק: 3. שלושה הפסדים בסך הכל היו למכבי תל אביב העונה - שניים למכבי חיפה (שניהם, אגב, בלי מילסון), ואחד להפועל ב"ש בפלייאוף. כמה זה נדיר? בהנחה הסבירה שמכבי ת"א לא תפסיד את שני משחקי הליגה הקרובים שלה נגד הפועל חיפה ובני ריינה, מכבי חיפה בעונה שעברה עם בכר הפסידה כמות משחקים כפולה - 6 בעונת 22/23, ו-6 גם בעונת 21/22. בעונת 20/21 היא ספגה חמישה הפסדים. כלומר, בקרבות הישירים מכבי ת"א נמצאת במינוס (כפי שמכבי חיפה של בכר היתה כזו, לאורך יותר מעונה), אבל בסופו של דבר היא היתה הקבוצה הכי חזקה מנטלית - במירוץ הארוך שנגזר עליה השנה.
השם החם: גבי קניקובסקי. כי אי אפשר לדבר על האליפות הזאת בלי לדבר עליו. כבר כתבתי כאן לא מעט על חלקו, וכמובן שלסיפור האישי יש גם קשר - אבל כנראה שמדובר בשחקן היחיד שהיה שם לאורך כל העונה הארוכה. שתמיד הביא משהו מהיכולת שלו, וזה גם בא לידי ביטוי במספרים. זו עונה גדולה של קניקובסקי, שאת ערכה - כרגיל - נבין הרבה אחרי שהיא תסתיים.
אל תשכחו את: מכבי חיפה. כי כן, הירוקים מהכרמל הפסידו את התואר אתמול באופן סופי. אבל העונה הזו היתה גדולה גם עבורם - עונה שבה הם הגיעו רחוק באירופה, ועשו קמפיין מוצלח גם בליגה, בהינתן הבעיות האובייקטיביות וההיחלשות הפסיכית בסגל. חיפה לא זכתה, אבל היא בהחלט יכולה להיות גאה בתהליך שיצרה - ובכך שהצליחה לגרום לדופק מואץ אצל מכבי ת"א, במשך כ"כ הרבה זמן. בשנה הבאה, היא תבוא אחרת - והמשחק ייפתח מחדש. בגלל זה אנחנו כ"כ אוהבים אותו.
