1. בכר. מערכת היחסים בין ברק בכר ומכבי חיפה מאוד מזכירה לי את מערכת היחסים בין איליין בנס לדייויד פאדי, בפרק "The Voice" (עונה 9, פרק 2) של הסדרה "סיינפלד". בפרק (המשובח כהרגלה של הסדרה), איליין כל הזמן מספרת לעצמה שהיא עברה את השלב של האקס המיתולוגי - אבל בכל פעם, מספיקה קריצה אחת של פאדי, כדי שהיא תחזור אל זרועותיו.
ועל אותו משקל (להבדיל, כמובן), כל הסאגה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים מתרחשת בעיקר בגלל שבכר הביע נכונות לחזור. מכבי חיפה, קצת כמו איליין בנס, סיפרה לעצמה שהיא בתהליך אחר - שהיא מנסה לבנות מאמן לשנים, להתחיל תהליך הצערה, לבנות קבוצה שתהיה חזקה בעוד שנתיים או שלוש. אבל אז בכר אותת שהוא רוצה, והכל כבר נבנה סביב המהלך הזה.
זו אחת הסיבות לעובדה שמסאי דגו, שרק לפני חודש עוד נחשב כמי שיקבל עוד עונה, נזרק בקלות מתחת לגלגלי האוטובוס. כשמכבי חיפה זיהתה הזדמנות להחזיר את האקס המיתולוגי שלה, שום דבר לא באמת עמד בדרך. כל הדיבורים היפים על תהליך ארוך, נזרקו - ברגע שאפשר היה לעשות את המהלך ולהחזיר את בכר לכרמל.
רק בסוף השבוע, אמרתי באתר זה שלדעתי לא בהכרח מדובר בצעד נכון מבחינתו של המאמן הישראלי הגדול. בכר עשה משהו שהוא בדרך כלל לא עושה, לחזור למקום שהוא היה בו, ולדעתי יהיה לו קשה להתעלות על מה שהוא השיג (בעיקר בעונה הקודמת). אבל כשמסתכלים מהותית על המהלך, בכר ניצח בגדול.
הוא התנהל נכון עם ההצעות (מכבי ת"א, נבחרת), וגרם לזה שמכבי חיפה תתן לו תנאים שהוא לא היה מקבל במקומות אחרים. הן מבחינה כלכלית, הן מבחינת רכש והן מבחינת הצוות. בכר שוב נמצא באיזור הנוחות שלו, באיזור שבו הוא מלך - וזה יהיה הצ`אנס שלו להחזיר מזוהרו, אחרי חצי עונה די מבאסת בסרביה.
אבל בספורט, לפעמים גם הצלחה כשלעצמה - לא מספיקה. בהשאלה מתחום אחר, גם הדאבל שדייויד בלאט זכה בו עם מכבי ת"א ב-2003, לא ממש שינה כשהצהובים החזירו את פיני גרשון ל"עונת המשימה הלאומית". גם עודד קטש זכה בדאבל עם פנאתינייקוס ביוון, ובסופו של דבר לא המשיך. בסופו של דבר, היו פה תנאים סביבתיים שהיו גדולים גם על דגו - וגם אם הוא היה לוקח אליפות השנה, כנראה שלא היו מספיקים כשמנגד עמדה האובססיה לאקס המיתולוגי.
לפחות לדעתי, דגו לא צריך לדאוג לגבי הפרנסה שלו. העונה הזאת שדרגה את המעמד שלו, ממי שהיה בשולי לופ המאמנים - בעונה הקודמת הוא אימן נוער, למאמן ליגה ישראלית טוב. נכון, המערכת במכבי חיפה היא טובה יותר מאשר כל קבוצה אחרת שהוא יתפקד בה, אבל דגו יוכל להציג את העונה הזאת כהצלחה - ולדעתי זה יעזור לו לקבל הזדמנות במקום הבא.
הוא לא יהיה חלק ממי שכונו פעם "המימרים". ואם אני הפועל ת"א או מכבי נתניה, הייתי מסתכל טוב טוב על האפשרות הזאת - ייתכן והוא יוכל להצליח שם, יותר מכל אחד אחר.
והספין הבא, ללא ספק, יהיה "עונת האיחוד". על משקל קיץ 2022 במכבי תל אביב, נראה לא מעט קאמבקים. ברור שהחתימה של בכר תעזור מאוד להחזיר את צ`ארון שרי מההשאלה בהולנד, עומר אצילי ונטע לביא (שניהם באורח פלא מאבדים את מעמדם בקבוצות שלהם) יהיו האתגרים הבאים, ובעצם הרעיון יהיה - ניסינו לבנות משהו, לא הצלחנו, ועכשיו חוזרים לבסיס. למה שעבד.
האם באמת גלגול שני שכזה יכול לעבוד? אני עדיין בספק. כל אחד מהשמות שהוזכרו הם שחקנים גדולים בכדורגל שלנו, וכאלה שיכולים להצליח. אבל גם ברור שיהיה עליהם סד ציפיות שלא היה בפעם הקודמת. נקודת הסיום שלהם בעונת 2022/23, תהיה נקודת ההתחלה בעונה הבאה. וכל דבר פחות מאליפות, כבר יכול להוות כישלון היסטרי.
כשמכבי תל אביב החזירה את איביץ`, ואחריה את דור פרץ, ערן זהבי ויונתן כהן - זה מה שהיא קיוותה להשיג. לפחות בעונה הראשונה, זה נגמר בהתרסקות מוחלטת. לא פשוט לייצר הצלחה בפעם השנייה עם אותם האנשים, רק מבוגרים יותר. לא כל איחוד הוא האיחוד של "כוורת" בפארק.
אבל ברק בכר תמיד ידע לעבוד עם אתגרים, וזה יהיה האתגר הבא שלו - לנסות ולהחזיר עטרה ליושנה, מבחינתם של הירוקים מהכרמל. מאזן הכוחות בכדורגל הישראלי שוב השתנה, וקרב הענקיות בין מכבי חיפה למכבי תל אביב ממשיך לספק לנו כותרות ועניין. עכשיו נשאלת השאלה איך קריית שלום תגיב למתרחש - והאם גם שם יהיה שינוי, לקראת מירוץ החימוש של קיץ 2024.