מריאן עווד אמנם רק בת 27, אבל היא אחת השחקניות הוותיקות בנבחרת ישראל. עווד, בת למשפחה ערבית-נוצרית מחיפה, כבר עברה המון בכדורגל, מעמק חפר לויאריאל, וגם 4 שנים בקולג` בארה"ב. העונה היא הצטרפה לאלופת טורקיה, פומגט, וחווה עונה מוצלחת, דווקא בצל המלחמה. לקראת פתיחת של ב` של מוקדמות יורו 2025, ערכנו עימה ראיון בו סיפרה על הנאום הוויראלי שלה מחדר ההלבשה בקמפיין הקודם ("נרקוד כמו שרקדו במסיבה, נילחם כמו הצבא"), על החוויה שלה כישראלית בקבוצה טורקית, ועל התחושות בנבחרת לקראת המשחק מחר (שישי, ישיר ב-5PLUS מול סלובקיה).
"בתחילת העונה לפני המלחמה, הכל היה נהדר, גם היחסים בינינו לבינם תמיד היו טובים. הגעתי לטורקיה וגיליתי עם מאוד חם, כמונו הישראלים. במפתיע אולי, גיליתי שהם גם לא שונאי ישראל. הפיזיותרפיסט שלנו איראני, והוא סיפר לי שהוא ביקר בהרבה מדינות אבל ישראל הייתה היפה מכולן ושהאנשים היו מאוד נחמדים. זה קונפליקט כזה, בחדשות אנחנו רואים שהם שונאים אותנו, אבל בעצם כמו בכל מקום, יש אנשים טובים ורעים, כאלו שרוצים שלום וכאלו שלא, וכאלו שרק רוצים לחיות בשקט. למזלי, נפלתי על קבוצה נהדרת, מהיום הראשון של המלחמה, כל הקבוצה וההנהלה באו לשאול אותי לשלומי, איך המשפחה והחברים, אם הכל בסדר. לא נתנו לי לרגע להרגיש זרה, או לא רצויה, לא חוויתי מהם איזושהי גזענות. היו את המקרים של כדורגלנים ישראלים בטורקיה שהקבוצה לא תמכה בהם (סערת שגיב יחזקאל), ונוצר אירוע לא נעים, לדברים האלו אין מקום בכדורגל".
הנאום שלך בחדר ההלבשה לפני המשחק מול קזחסטן ריגש המון אנשים, שמעתי שזה היה ספונטני
"הכל התחיל כשעוד הייתי בטורקיה, קיבלתי את כל החדשות בדרך למשחק חוץ, פתאום חטפתי כמו בומבה בפנים, לא הבנתי מה באמת קורה. תמיד יש קצת בלאגן אבל פתאום ראיתי סרטונים ושמעתי דברים מחברים. הזדעזעתי, קודם כל צריך להיות בן אדם, נכון שיש מלחמות וריבים על אדמה אבל קודם כל חייבים להיות בני אדם. אנחנו ב-2024, ללכת ולעשות דבר כזה, אני חושבת שזה היה בכלל לא אנושי, באתי ממשפחה מאוד אוהבת שלום. החברות הכי טובות שלי יהודיות ישראליות, אנחנו מזמינות אחת את השנייה לחגים, זה אף פעם זה לא הרגיש לי מוזר".
"בהתחלה המלחמה השפיעה עליי מאוד והלחיצה, חשבתי לעצמי, איך אני אצליח לתת פס אפילו, אבל הבנתי שיש אנשים שאיבדו את היקר מכל, שבני משפחה שלהם חטופים, אז ממה אני מפחדת, מה זה כדורגל ליד הדבר הנורא הזה. בנסיעה לאותו משחק של הנבחרת הייתה לנו הרבה אבטחה, הווילונות באוטובוס היו סגורים, ישבתי עם עצמי ושמעתי מוזיקה. התחלתי לחשוב על המצב ולחבר לעצמי משפטים, זה היה לפני המשחק הראשון ופתאום הבנתי שאני רוצה להגיד את זה. ביקשתי מאחת הקפטניות לדבר במעגל לפני המשחק, באסיפה, והיא אמרה שכמובן שאפשר. אחרי הנאום כולן התרגשו ואמרו לי `וואי איזה כיף היה לשמוע אותך`. זה חיזק אותי ואת כל הנבחרת מאוד".
עווד הבקיעה באותו המשחק בו ניצחה הנבחרת 0:2, בדרך לקמפיין נהדר בו סיימו בראשות הבית ועלו לדרג B בשלב המוקדמות הבא.
לא פחדת להתבטא ככה, כשאת משחקת בטורקיה?
"יש לי את המשפחה והחברים שלי שעומדים מאחורי, שאר הדברים פחות רלוונטיים. אמרו לי, `את לא מפחדת לחזור לטורקיה עכשיו?`. אמרתי שלא, מה שצריך לקרות יקרה, לא פחדתי להביע את דעתי. עד עכשיו לא נתקלתי בשום סיטואציה בעייתית, ובקבוצה אני מרגישה מאוד בנוח".
"האמת היא שבחצי השני של העונה נפתח לי קצת. בהתחלה היה לנו מאמן מאוד קשוח, שפחות נתן לי דקות. לא משנה אם הייתי משחקת טוב או לא, הוא היה בא עם חילופים מהבית, זה היה הזוי מבחינתי, לא חוויתי דבר כזה בחיים. בינואר החליפו את המאמן, כי אנחנו קבוצה שרצה לאליפות בכדי לשמור על התואר, והפסדנו כמה משחקים חשובים. המאמן החדש נותן לי את הבמה וההזדמנות והאמת שרוב השערים שלי הגיעו בדקות האחרונות של המשחקים, דקות בהן הייתי תמיד על הספסל בתקופת המאמן הקודם. מאז שהתחילה המלחמה קיבלתי יותר פוש, כי אני לא מייצגת רק את עצמי. אין לי חוזה לעונה הבאה, בינתיים אני והסוכן שלי חושבים מה תהיה ההחלטה הכי טובה להמשך, אני מרוכזת עכשיו בנבחרת ובמרוץ לאליפות. לקראת הסוף נגיע להחלטה, המטרה שלי היא להישאר באירופה ולהמשיך להתקדם כמה שיותר, לא לחזור לארץ".
בחזרה לנבחרת, אתן מגיעות אחרי קמפיין נהדר בשלב C, אבל עכשיו בדרג B יהיה הרבה יותר קשה, ואתן תפגשו נבחרות הרבה יותר חזקות
"התחושות בנבחרת טובות, לבוא אחרי קמפיין מוצלח עם הרבה ניצחונות, על אף הקשיים. היו לנו חמישה משחקים ב-12 ימים, זה לא היה קל, למרות שהיינו פייבוריטיות בבית. אנחנו רוצות להמשיך להתקדם, המטרות שלנו זה לבוא משחק אחרי משחק, להשיג כמה שיותר נקודות ולהישאר בדרג B. אנחנו מנסות להתכונן בצורה הכי טובה, יש אווירה נהדרת בין השחקניות וגם בין המאמן. בנינו פה משהו טוב ואנחנו רוצות לרוץ איתו קדימה. המטרה היא לא רק המשחק הקרוב, אלא גם להמשיך בדרך שאנחנו עוברות עם הצוות, הדברים שהם הטמיעו בנו, זה יותר חשוב מהכל. ננסה להביא את ההכי טוב שלנו מול כל נבחרת ולהתאים את עצמנו למצבים".
את אחת השחקניות הוותיקות בנבחרת, ואחת המנהיגות ללא ספק. בנוסף אתן 5 שחקניות ערביות, איך המרקם החברתי בחדר ההלבשה?
"אני בנבחרת כבר 12 שנה, ואף פעם לא היו בינינו תקריות, להפך. אם כבר זה רק חיזק את היחסים בינינו, להבין מאיפה כל אחת באה, כשאתה מכיר את הבן אדם ואת הנפש אז אתה לא שופט ישר. כשהמצב התחיל אז היה קצת רגיש, עד שנפגשנו. כל אחת מדברת פתוח ולא מפחדת להגיד את דעתה, כמובן שאף אחת מאיתנו לא תמכה במה שקרה בדרום, כולנו יודעות שזה לא היה אנושי או לגיטימי. נעמה לוי, הבת של הרופאה שלנו איילת לוי היא אחת מהחטופות, והיא תמיד איתנו, זה נוגע בכולנו, וקרוב אלינו מאוד. זאת עוד אחת מהמטרות שלנו, לעשות את זה גם בשבילה, כי איילת לא תוכל להיות שם איתנו, לחזק אותה, להביא את הכבוד ולהראות לכל העולם שנבחרת ישראל פה, ולא משנה מה יעשו אנחנו לא נתפרק. אנחנו נבחרת מאוחדת מאוד, ונלך ביחד עד הסוף לא משנה מה יהיו התוצאות, ננסה לייצג את המדינה בצורה הכי טובה ונילחם. כולם יראו את זה, את התשוקה של הבנות וכמה הן רוצות להילחם בשביל הסמל הזה."
