לפני כל מילה שאגיד בטור הזה על המשחק המדהים שראינו אמש (שלישי), צריך גם להודות בהכנעה: נסתרות הן דרכיו של אלוהי הכדורגל. בסופו של דבר, התוצאה של אתמול - 2:4 למכבי פתח תקווה על מכבי תל אביב - היא בעיקר תולדה של מקריות. רצף של אירועים נטולי הקשר שקרו אחד אחרי השני, שהובילו לאירוע המטורף שחווינו.
ההישג של מכבי פתח תקווה הוא ענק, אבל הוא לא הגיע כי היא היתה הקבוצה הטובה יותר. מכבי תל אביב יותר יזמה, יותר בעטה, הגיעה ליותר מצבים והחמיצה כמו משוגעת. מכבי פתח תקווה בעטה ארבעה כדורים בלבד למסגרת - וכולם נכנסו. עם כל הרצון לעשות סדר בדברים, ולחפש איזשהו היגיון מעל הכל - לפעמים פשוט צריך להודות שהכדורגל הוא כאוטי. וחווינו חתיכת כאוס נהדר, אמש, במושבה.
ואם בכל זאת לנסות ולמצוא איזשהו היגיון, הרי שמכבי תל אביב חטפה כאפה הרבה יותר גדולה מההדחה שלה. כי בסופו של דבר, על אף האליפות שהיא ככל הנראה תשיג בסוף העונה, ההפסד הזה מתחבר ישירות לאותו 6:1 כואב נגד אולימפיאקוס, ושוב מבהיר שבתוך הקבוצה הזו של מכבי תל אביב יש לא מעט בעיות.
הראשונה היא השמיכה הקצרה. קצת מוזר להגיד את זה על מועדון כמו מכבי תל אביב, אבל שוב הוכח כמה הסגל שלה לא עמוק - שיש למכבי תל אביב ארבעה שחקנים, שהם כמעט חסרי תחליף. מילסון הוא כמובן הראשון שבהם (ראינו את אחוזי ההצלחה איתו ובלעדיו). על דור פרץ וזהבי מיותר להרחיב את הדיבור, ואתמול ראינו גם כמה יוריס ואן אובריים הוא שחקן שפשוט אי אפשר בלעדיו.
בכל פעם שמכבי תל אביב סטתה וניסתה להסתדר בלי "ארבעת האסים שלה" - היא לא הצליחה. כל שחקן שהיא שמה במקומם, לא היה מספיק טוב. ועם כל הכבוד לרצון הברור להאשים את רובי קין, זו היתה צריכה להיות העבודה של מי שבנה את הקבוצה מעליו - וספציפית, המנכ"ל בן מנספורד. בתקציב של הצהובים, אפשר היה לצפות שיהיו להם שני שחקנים טובים על כל עמדה. זה לא המצב היום.
בעיה נוספת היא בעיית אופי ו-ווינריות. כי יש רגעים בחיים של קבוצה, שבהם היא צריכה לשרוט, ולהילחם, ולשמור על תוצאה. נגד אולימפיאקוס, תחושת הצלילה ללא מצנח היתה מובהקת. אתמול, מכבי ת"א אמנם המשיכה לשחק אחרי ה-2:2 שספגה, אבל העובדה שהיא ספגה ארבעה שערים בכזו קלות, מלמדת משהו גם על האופי הקולקטיבי של השחקנים.
יש רכות לא ברורה במכבי ת"א בעונה הזו, וספציפית בחלק ההגנתי. וזה עוד משהו שיצטרכו לתת עליו את הדעת, כשישנו את הסגל לקראת העונה הבאה. גם זה, בעיניי, יותר גדול מהמאמן - על אף הטעויות שלו בדרך.
בסופו של דבר, מכבי תל אביב של רובי קין נמדדה בדבר אחד מרכזי בתחילת העונה הזו - האם היא תצליח להחזיר את האליפות. במשימה הזו, סביר מאוד להניח, היא תעמוד. הפער נראה גדול מדי, ויותר מדי דברים יצטרכו לקרות כדי שהיא לא תניף צלחת בסוף העונה. אבל למרות הכל, הצטברות הפאשלות של הצהובים העונה - ככל הנראה תקצר את הקריירה של המאמן האירי.
כי כשמסתכלים מלמעלה, מבינים שמכבי תל אביב כמעט ולא הצליחה לנצח אף משחק משמעותי העונה. משחק שהוא "על הכסף", משחק הכרעה. לא בגומלין נגד אולימפיאקוס, לא אתמול נגד מכבי פתח תקווה, וגם לא בצמד משחקי העונה שהיו עד כה נגד מכבי חיפה. מתוך חמישה משחקים משמעותיים שהיו העונה, היא ניצחה רק אחד - בגמר גביע הטוטו, בפנדלים, נגד מכבי חיפה. בכל יתר המשחקים החשובים, היא קרסה.
וזה אולי הסימן המדאיג ביותר - כי המשחק הבא של מכבי תל אביב בלוח השנה הוא בדיוק משחק הכרעה. נכון, הפער הוא אמנם עשר נקודות - אבל הפסד נוסף למכבי חיפה, יכול מנטלית להחזיר את מכבי ת"א אל הטראומה שלה העונה - כשכבר היה לה יתרון כזה בדיוק, והיא איבדה אותו.
השאלה מספר אחת של מכבי תל אביב לקראת משחק העונה נגד מכבי חיפה, היא האם היא תוכל לצאת מגדרה - ולקחת משחק גדול. כזה שבו יש עליה לחץ, כזה שממנו אין מחר. עד עכשיו, זה לא ממש הצליח לה.
יכול להיות שרובי קין יצליח במשימה שהוטלה עליו, ויביא אליפות. אבל התבוסה לאולימפיאקוס וההדחה מהגביע מעידים כמה הקבוצה שלו היא שברירית. כמה רוח קלה עלולה להפיל אותה. וזה לא מה שפרנסי מכבי תל אביב היו רוצים לראות מהמועדון שלהם - שבעבר, היה סמל לעוצמה וליציבות. ואת היציבות הזו, אפשר להניח, הם יחפשו בשוק המאמנים.
