עונת 2023/24 הגיעה לסיומה והשחקנים השונים יצאו לחופשות ולפגרת הקיץ. אחד מאותם שחקנים הוא עוביידה חטאב, שחקנה של מכבי פתח תקווה, שהגיע לראיון בתכנית "חמש באוויר", בה הוא התייחס לתקופתו בכלא ולעונה עם המלאבסים.
"הכלא? אם אספר סיפורים משם לא אסיים", סיפר חטאב, "כשהייתי שם ראיתי את זה כמחנה אימון כשאמרתי את זה לאנשים שם אמרו שאני צריך פסיכיאטר. פעם כשישבתי עם עובדת סוציאלית שם היא שאלה אותי אם אני יודע איפה אני נמצא, אמרתי לה כן, אני בחרמון. אמרתי לה שבשבילי זה מחנה אימון, היא לא האמינה".
"בחרתי ללכת לכלא חרמון כי יש שם שביל 60 מטרים שם עושים ספורט", הוא המשיך, "שם הייתי רץ 10 ק"מ כל יום במשך שנה שלמה, 365 יום עשיתי על 60 מטרים 10 ק"מ, כולם צחקו עליי שם. אסור שם לרוץ. המפקדים היו קשים, היו שעות שנגמרה משמרת ושם בשעות האלו היו אנשי צוות שקצת זרמו ונתנו לי, המפקד צוות כעס פעם על זה ואני מכבד אותו".
חטאב המשיך והתייחס גם ליחסים שלו עם משפחת ההרוג בתאונה בה היה: "בחוץ אני בקשר עם המשפחה, אנחנו חברים טובים. אבא שלי בנאדם מאוד מכובד בנצרת היינו אצלם ומכירים את ההורים והמשפחה, יודעים ומבינים שזה משהו גורלי, אנחנו כמו משפחה אחת, החבר הכי טוב שלי הוא הבן דוד של הבן אדם".
"הייתי בדרך לאימון הפועל ת"א ומשם מצאתי את עצמי בתאונת דרכים קטלנית עם הולך רגל בנצרת, טעות, לא ראיתי. באותה שנייה אתה לא יודע מה קורה אין לך ראש לא יודע כלום לא מבין מה קרה, זה כביש ראשי בסיבוב בדצמבר, הייתי ילד בן 21".
חטאב התייחס גם לעונה הבאה, כשכרגע הוא שחקן חופשי ללא חוזה: "היה לי חשוב מאוד לקחת את הגביע. אני השנה כשהגעתי למכבי פ"ת וישבתי עם אבי ישבנו עם אופיר לוזון והיו במקום הלפני האחרון, שאלו אותי איזה מספר אתה רוצה? אמרתי 4, אמרו לי זה מורד מגמאדוב אם תישאר בליגה תקבל את המספר 4, אמרתי מה זה להישאר בליגה? באתי לפה לעשות פל' עליון וגם הגביע תמיד היה בראש שלי, אלו הרמות הגבוהות, גביע וכאלו".
"רציתי מועדון שירצה תארים", סיפר הבלם, "רציתי להוכיח לעצמי ולהרגיש שאני יכול לשחק ברמות הגבוהות ובקבוצות שרוצות תארים. בחיים לא הרגשתי כמו שהרגשתי בטוח ושלו, אנשים סביבי אמרו לי שלא הרגישו ככה, לא שהייתי זחוח, פשוט הרגשנו שהגביע סגור ונעול שלנו".
"הכלא? אם אספר סיפורים משם לא אסיים", סיפר חטאב, "כשהייתי שם ראיתי את זה כמחנה אימון כשאמרתי את זה לאנשים שם אמרו שאני צריך פסיכיאטר. פעם כשישבתי עם עובדת סוציאלית שם היא שאלה אותי אם אני יודע איפה אני נמצא, אמרתי לה כן, אני בחרמון. אמרתי לה שבשבילי זה מחנה אימון, היא לא האמינה".
"בחרתי ללכת לכלא חרמון כי יש שם שביל 60 מטרים שם עושים ספורט", הוא המשיך, "שם הייתי רץ 10 ק"מ כל יום במשך שנה שלמה, 365 יום עשיתי על 60 מטרים 10 ק"מ, כולם צחקו עליי שם. אסור שם לרוץ. המפקדים היו קשים, היו שעות שנגמרה משמרת ושם בשעות האלו היו אנשי צוות שקצת זרמו ונתנו לי, המפקד צוות כעס פעם על זה ואני מכבד אותו".
חטאב המשיך והתייחס גם ליחסים שלו עם משפחת ההרוג בתאונה בה היה: "בחוץ אני בקשר עם המשפחה, אנחנו חברים טובים. אבא שלי בנאדם מאוד מכובד בנצרת היינו אצלם ומכירים את ההורים והמשפחה, יודעים ומבינים שזה משהו גורלי, אנחנו כמו משפחה אחת, החבר הכי טוב שלי הוא הבן דוד של הבן אדם".
"הייתי בדרך לאימון הפועל ת"א ומשם מצאתי את עצמי בתאונת דרכים קטלנית עם הולך רגל בנצרת, טעות, לא ראיתי. באותה שנייה אתה לא יודע מה קורה אין לך ראש לא יודע כלום לא מבין מה קרה, זה כביש ראשי בסיבוב בדצמבר, הייתי ילד בן 21".
חטאב התייחס גם לעונה הבאה, כשכרגע הוא שחקן חופשי ללא חוזה: "היה לי חשוב מאוד לקחת את הגביע. אני השנה כשהגעתי למכבי פ"ת וישבתי עם אבי ישבנו עם אופיר לוזון והיו במקום הלפני האחרון, שאלו אותי איזה מספר אתה רוצה? אמרתי 4, אמרו לי זה מורד מגמאדוב אם תישאר בליגה תקבל את המספר 4, אמרתי מה זה להישאר בליגה? באתי לפה לעשות פל' עליון וגם הגביע תמיד היה בראש שלי, אלו הרמות הגבוהות, גביע וכאלו".
"רציתי מועדון שירצה תארים", סיפר הבלם, "רציתי להוכיח לעצמי ולהרגיש שאני יכול לשחק ברמות הגבוהות ובקבוצות שרוצות תארים. בחיים לא הרגשתי כמו שהרגשתי בטוח ושלו, אנשים סביבי אמרו לי שלא הרגישו ככה, לא שהייתי זחוח, פשוט הרגשנו שהגביע סגור ונעול שלנו".
