כמו לפני שבע שנים, גם הפעם - זה נגמר בנתניה: הפועל תל אביב נפרדה הערב (שבת) באופן סופי מליגת העל, עם ניצחון 0:1 על הפועל חדרה - שהיה לפרוטוקול בלבד. האדומים, עם סלים טועמה על הקווים ולעיני כאלף אוהדים בלבד, רק רצו לסיים את העונה עם חיוך; וגם אם בסופו של דבר הם לא באמת יתנחמו, לפחות הם הראו שיש עתיד.
ולפחות ממה שראינו הערב, נדמה שסלים טועמה מתחיל להתכונן ללאומית: בסגל שלו היום לא היו שחקנים זרים, ובהרכב עלו לא פחות משמונה שחקני בית (רק אור בלוריאן, רז מאיר ואיהאב גנאים לא גדלו בהפועל ת"א). אולי גם מדובר בסוג של הצהרה - כשההווה כל כך גרוע, אולי העתיד יביא תועלת.
ובאמת, בניגוד למשחק הקודם נגד אשדוד - הפעם הפועל ת"א היתה הרבה יותר משוחררת. היא אולי לא שיחקה טוב באמת, אבל היא ניסתה לשחק כדורגל, והראתה כמה ניצוצות חיוביים. שגיא גניס, למשל, כבש את שער הבכורה שלו בליגת העל, וגם עופר גלברד בן ה-18, ששיחק לראשונה בבוגרים, הראה שיש על מה לבנות.
נכס נוסף שהפועל תל אביב ראתה היום - היה הקהל. אמנם רק אלף אוהדים הגיעו לאצטדיון בנתניה, אבל נדמה שמי שהגיע - התעקש להראות נוכחות. קולם של האוהדים נשמע לא מעט, אולי כהצהרת נאמנות לקבוצה - לקראת המסע הארוך בליגה השנייה. נדמה שבצוק העתים, זה הדבר האחרון שאפשר באמת לסמוך עליו במועדון האדום. עד שיבוא רוכש, אם יבוא.
מנגד, הפועל חדרה עמדה בסימן אלעד מדמון - שערך, כנראה, את הופעתו האחרונה בקבוצה, לפני המעבר למכבי תל אביב. מדמון, שקצת נבלם בתקופה האחרונה, היה טוב היום - ניסה, יזם, בעט לשער וחיפש שער אחרון במדים של קבוצת נעוריו. זה לא הלך, אבל אין ספק שמדובר בכישרון שעוד ידבר חזק בליגה שלנו.
והפועל תל אביב? היא, מכאן, תנסה להיוולד מחדש. מליגת העל היא נפרדה הערב, בקול ענות חלושה ובמצב רוח אפילו יותר חלש. בין מינצברג לספרא, היא תנסה להתחיל את הדרך למעלה - וזה מתחיל מהיום, בתקווה שמתישהו - האימפריה תקום מההריסות.
משהו אבד לי, לא זוכר אפילו מה
לפעמים בחלומות מעימקי התהומות
פעמון רחוק עוד מצלצל
ואם תבוא הנסיעה,
זו רק פרידה קצרה"
(מילים: יהלי סובול, ביצוע: אריק איינשטיין ז"ל)
