מכבי חיפה הרגישה לחץ מערכתי סביב הקבוצה והחליטה לשחרר אותו, עם ההודעה לגבי החלפתו של מסאי דגו בברק בכר. שום דבר שנועד, חלילה, לפגוע בדגו - שעשה בסך הכל עונה סבירה לגמרי בהתחשב בנסיבות. אבל מה לעשות שכאשר אתה מאמן את המועדון הכי גדול בארץ, גם לקבל 80 במבחן לא מספיק כדי להיכנס לכיתת מחוננים. כמו שבלון נפוח ועומד להתפוצץ, כך מכבי חיפה שחררה את הפיה ונתנה לאוויר לצאת החוצה.
אמש (שבת), מול הפועל באר שבע, הבלון השתולל מצד לצד, כל האוויר יצא ממנו והפועל ב"ש סבלה כי הוא הציק לה לאורך כל 90 הדקות. מכבי חיפה הציגה אמש את משחק הלחץ הכי טוב שלה העונה. לא רק 20 דקות, כפי שהיה במשחק מול מכבי ת"א, אלא 90 דקות של מה שהיה מצופה ממנה לאורך כל העונה. לחץ גבוה, התנפלות, יצירת מצבים של שניים על אחד, בעיקר בצד של דניאל סונדגרן וקני סייף. לא "נשכבים לאחור", כמו שאומר מסאי דגו. קבוצה אחרת לגמרי.
הלחץ הזה, מול קבוצות בליגת העל, שווה נקודות עוד לפני שריקת הפתיחה. לא מכבי חיפה היא זאת שצריכה להיות בלחץ, אלא היריבות. זה היה כך לאורך השנים האחרונות וגם במשחק אמש, בתקווה שזה יימשך הלאה עד סיום הליגה וכמובן גם בהמשך.
בקישור נשארים מחמוד ג`אבר ועלי מוחמד, שני הקשרים הכי טובים בישראל בעמדה שלהם. לפניהם גדי קינדה, ליאור רפאלוב, עילאי חג`ג`, דולב חזיזה (בתקווה שיחזור לעצמו מפציעה ארוכה) ואולי חזרה של צ`ארון שרי או עומר אצילי. בחוד, דין דוד הוא החלוץ הכי טוב בישראל. כמה טוב? עד שבעיני העונה שלו היא פספוס למרות שכבש 14 שערים. דין דוד היה שווה העונה 20 שערים ומעלה, לו רק היה משחק באופן סדיר בתחילת העונה ולא היה נפצע באמצע, כאשר הקבוצה כבר נגעה במקום הראשון.
השמות הללו מרכיבים פוטנציאל עצום, שעם התוספות הנכונות, יגהצו את הליגה בעונה הבאה. יחד עם זאת, הפוטנציאל הזה רק מעצים את תחושת הפספוס של העונה הנוכחית במאבק מול מכבי ת"א בינונית ומוגבלת. יכול להיות שהלחץ הכריע, גם הפציעות, העזיבות, תחושת מיצוי מוקדמת ובעיות בבניית הסגל שהפוטנציאל בו גדול. אבל התוספות שמכבי חיפה תצטרך בו בעונה הבאה, זה בדיוק מה שהיה חסר בעונה הנוכחית.
כעת, כשאין לחץ והכל משוחרר, מכבי חיפה תסיים את העונה הזו כשהיא נושפת בעורפה של מכבי ת"א. רק העובדה הזו מלחיצה את הצהובים, רק המחשבה הזו שמכבי חיפה חוזרת לעצמה. ופה בדיוק זה מוכרע העונה ויוכרע בעתיד, מי שתדע לעמוד בלחץ.
