במהלך יום אתמול (רביעי), בפרץ חוסר מודעות עצמית לא בלתי אופייני, העלו חלק מאוהדינו פוסטים לגלגניים וחגיגיים על הפסדה של מכבי תל אביב למכבי פתח תקווה בגביע. היות ואני כבר בוגר של אי אלו שמחות לאיד מוקדמות מדי, ומתוך היכרותי את המציאות העגומה שהיא כושר הנוכחי של הקבוצה שלנו, הסתכלתי על הפוסטים האלו בחשש גדול, ובתוכי קינן החשש שהלעג הזה יכול לחזור אלינו כבומרנג.
ובכן, גם אני לא תיארתי שהבומרנג הזה יפגע לנו ישר באמצע הפנים, באופן הגרוע ביותר שרק יכולנו לדמיין, ויוציא לנו גם את מעט האוויר שעוד נותר במפרשינו המידללים.
למשחק שבו מכבי חיפה מובילה 0:1 בסמי עופר בדקה 60 על יריבה בעשרה שחקנים, צריך להיות תסריט אחד ואחד בלבד - ניצחון. לא משנה באיזו עונה, לא משנה מה מצב הקבוצה, לא משנה מה היו התוצאות שעשתה לפני כן ולא משנה מי עומד על הקווים. ההפסד אתמול, בייחוד חצי השעה האחרונה ואובדן העשתונות המוחלט על הדשא ועל הקווים, זה חומר לוועדת חקירה, אין מילים אחרות.
אין לי כאן דרך לתאר רציונלית את ההתרחשות הזו, אין אפשרות לנתח באופן קר ומקצועי את המחדל הזה, איבוד עשתונות מוחלט על פארש. זה נשגב מבינתי איך אפשר לחרב באופן הזה את המשחק. נו, נניח שספגתם שער אחד, מה זה אובדן הראש הזה? איזו סיבה יש לכם להתפרק ככה, ועוד במשחק גביע?
המחצית הראשונה הייתה סבירה בהחלט, לאין ערוך טובה יותר ממה שראינו במהלך החודש האחרון מהקבוצה. על כן עוד יותר תמוהה ההתפרקות המוחלטת הזאת שחווינו במחצית השנייה, התפרקות שכל כולה חוסר מנהיגות על הדשא ומחוצה לו.
אני כל כך מבואס לרשום את הדברים הקשים האלו על מסאי דגו. באמת. האיש עבר כאן העונה כל צרה אפשרית, מכה אחר מכה ניחתו עליו מכל פינה, בחיים האישיים ובחיים המקצועיים. אבל בסופו של דבר, במבחן התוצאה, הניסוי של גל אלברמן נכשל. גם אם נביא בחשבון את ההצלחה באירופה והקמפיין המאוד יפה שעשינו שם, ללכת לים בתחילת אפריל, ועוד ככה, בחודש של חנק, זה כישלון ואין שום דרך אחרת לראות את זה ולייפות את זה.
חלקו של מסאי בכישלון בחודש האחרון גדול מאוד, אין מה להסתיר. בנקודה שבה מאמן עם יותר ניסיון היה מרים את השחקנים בחזרה, מסאי פשוט נחנק ועשה שטויות. אתמול, למרות הכנה טובה למשחק, הניהול שלו, בדגש על החילופים (לא זהות המוחלפים כמו זהות המחליפים), פשוט קברו אותנו.
אבל צריך גם לומר - המעטפת של מכבי חיפה לא סיפקה לו לא את השקט ולא את הכלים המיטביים לעשות את העבודה שלו. עזבו כרגע את כל הבלבולי מוח על "דפיקות על השולחן", אף מאמן לא צריך לדפוק על שום שולחן כדי שבמכבי חיפה ינסו להביא את השחקנים הכי טובים בכל סיטואציה. אבל העובדה שמכבי חיפה הגיעה כל כך לא מוכנה לעונה הזו, ההתמהמהות ברכישות שחקני מפתח בעמדות שבהן עזבו בוסים כמו אבו פאני ואצילי והטעות הפטאלית בהחתמת איתמר ניצן כשוער ראשון היוו נקודת פתיחה בעייתית מאוד לעונה, שהשליכה על ההמשך.
אמנם בינואר היה ניסיון רציני לתיקון, אבל גל העזיבות בתחילת העונה ובאמצעה (לאבד גם את סבע וגם את שרי זה לוקסוס גדול מדי) והעובדה שהמחליפים שהובאו חסרים את הקילר אינסטינקט, הניסיון ואת האופי ברגעי ההכרעה הביאו אותנו לחודש הנוראי ביותר של מכבי חיפה בשש השנים האחרונות. פיאסקו ברמת ההולנדים.
אני מאמין שלגל אלברמן והצוות מגיעה ההזדמנות לתקן את הטעויות שנעשו כאן במהלך העונה הזו, אבל אין בכלל ספק שרוב האחריות לכישלון העונה נחה על כתפיו, בסדרת החלטות שגויות, גם בתיזמון וגם במהות, בנוגע לרכש ובסופו של דבר, בשורה התחתונה המאוד ברורה, בנוגע לזהות המאמן.
אין בנאדם שפחות מגיע לו ממסאי לעבור את הזובור הזה, על כל הדברים היפים שעשה העונה. הזיכרון שלי, תודה לאל, מתפרס על יותר מחודש, אז אני בהחלט זוכר שהקבוצה נראתה מצויין, עשתה תוצאות יפות מאוד, על סף ההרואיות, גם באירופה וגם בליגה, אבל זה פשוט לא מספיק. מסאי דגו לא יכול להישאר המאמן של מכבי חיפה לאור החודש האחרון, וכל כך חבל. באמת שהייתי ממש בעדו וכל כך רציתי שיצליח.
אבל הוא לא הצליח, לא קרוב אפילו. דיכאון כזה מכדורגל לא חשבתי שאחווה בשנים הקרובות, אבל תמיד יש הפתעות בחיים. כמה חבל שההפתעה המאוד לא נעימה של ההתפחמות המוחלטת בחודש האחרון נחתה על הראש של דגו ושל כולנו.
העונה הזו הסתיימה, הלכה למעשה. אני מוכן לחתום על כל נייר בעולם לסיים אותה בזה הרגע, המחשבה שאני צריך להמשיך ולסכם את העלבונות האלו גורמת לי לתחושת צרבת וסיכות ביטחון בעיניים. כמובן, יש עוד תחתיות חדשות שאנחנו יכולים לפגוש בתשעת המחזורים הקרובים, ולא מעט קבוצות שמאוד ישמחו להפגיש אותנו עם התחתיות הנ"ל. שחקני מכבי חיפה צריכים לחשוב היטב על העונה הבאה ועל איך הם ירצו להגיע אליה, ומוטב שירימו את עצמם ויסדרו לעונה הזו סיום מכובד, אחרת גם הבסיס הטוב שנבנה כאן יכול להתפרק ולהתפורר.
נותרה למערכת במכבי חיפה משימה אחת נוספת עד סיום העונה: הפרידה לא עשתה טוב לאף אחד מהצדדים, והעבודה המשותפת בשנים הקודמות הולידה קמפיינים מופלאים ושושלת ירוקה מופלאה. זה הזמן להוריד מהאגו, להבין שהשלם שהיה עד לפני שנה גדול מסכום חלקיו, להרים את הטלפון הזה, שכולם כולל כולם מחכים לו, ולהחזיר הביתה את ברק בכר - לשנים רבות.
על המשחק הבא בכלל לא רוצה לדבר, כרגע בא לי בעיקר להישכב על הכביש ולעצום עיניים. יעבור עד יום ראשון, פלוס מינוס, נשתמע אז.
שבוע טוב וירוק, בגאווה בטוב וגם ברע - ותוציאו אותם מהגיהינום, לא ייאמן שחצי שנה לתוך המלחמה ואני עדיין כותב את המשפט הזה כל שבוע.
