בוקר טוב ישראל! בגדול, נראה ששרדנו כולנו לספר על המתקפה האיראנית, אז בהתפוגג העשן הבליסטי מעל ראשנו, נשוב לדבר על הדברים החשובים באמת - המשחק מול סכנין.
בתצוגת אמון ואהבה יפהפייה, גדשו רבבות את היציעים בסמי עופר, מלא צבע, ילדים וילדות בחולצות ירוקות, אווירה חגיגית - בקיצור, הכל היה מוכן לתיקו כמו תמיד במצב הזה.
והנה, אפילו לא הספקנו להתיישב בכיסא וכבר קומדיה של טעויות בהגנת סכנין מסדרת אסיסט מעשרה סנטימטרים של שער חשוף לדין דוד, לבעיטה שגם ברמה המתמטית אין שום דרך להחטיא אותה. והנה אנחנו מובילים עם השריקה ממש, ואולי בכל זאת יש סיכוי לקרנבל גם על הדשא.
שער מהיר מהסוג הזה יכול להביא לשתי תוצאות אפשריות, לפחות במכבי חיפה של העונה: שער נוסף בפרק זמן קצר ואז חגיגה לעיניים, או בזבוז של המומנטום הזה ואז כלבת לאורך ולרוחב.
ובכן, בעוד שהמחצית הראשונה הייתה סבירה למדי, עם עוד כמה הזדמנויות קורצות, לרבות שער שנפסל בנבדל קטן ופנדל שלא ברור איך לא נשרק, המחצית השניה הייתה צריכה להיות משודרת עם הסימן הזה של הערוץ הראשון הישן - נו. העיגול עם שני הילדים והאיקס עליו. לא איקס, איכס.
לא זו בלבד ששחקנים נשרו כמו עלי שלכת, אוחזים ברגליהם, הקבוצה כולה נשכבה לאחור בפאניקה לא ברורה ונכנסה לכוננות ספיגה. החילופים לא הועילו, מה גם שחלקם היו כפויים בעקבות פציעות ושיבשו את צורת המשחק שלנו עוד יותר, ובאופן כללי, הקרנבל הפך למצג ייסורי עין ולב.
אין ספק, המתח והלחץ מאיבוד המשחק והמשך הרצף השלילי שיחקו תפקיד, גם הפציעות של שחקני המפתח לא הועילו לנו כלל, ובכל זאת - תצוגה חלשה מאוד של כלל הקבוצה, ממש גרוע. אין מילה אחרת ואין באמת תירוצים.
ובכל זאת, לאחר מה שנדמה כמו שנות דור, הצלחנו להחזיק מעמד, לעמוד בעין הסערה ובשיטפון הנאחס של הפציעות, והבאנו שלוש נקודות סוף סוף. כן, לא ניקח את הניצחון הזה לספרי ההיסטוריה, אבל טובים ייסורי ניצחון מגעיל מתחושת סיפוק מתיקו. עניין של מספרים.
אם יש מישהו שאפשר לקרוא לו מצטיין בכל הדייסה התפלה הזו שלעסנו בחירוק שיניים אתמול, זה בהחלט לורנצו שימיץ'. למרות הייבוש במחזורים האחרונים, עלה בצורה נהדרת, עשה יופי של עבודה והפגין יציבות וקשיחות. מעבר אליו, קצת שריף כיוף, שלאחר מחצית מהוססת וחסרת ביטחון, גילה מחדש את רגליו על הקרקע והציל את מכבי מעוד משחק ללא ניצחון בשנייה. השאר? או עם רטייה קרה על הברך, או עם שקית קרח על הראש מהסיבובים שאכלו משחקני הקישור של סכנין.
סכנין בהחלט יכולה להיות מאוכזבת, והפלייאוף הזה מסתמן כקשה ושוויוני במיוחד עבור כלל הקבוצות. זה כשלעצמו מאכזב מאוד מבחינתנו, אגב. בנקודה שבה היינו אמורים לפתוח פער איכותי על השאר, לא הצלחנו לעשות את זה. ואם כבר לא הצלחנו לפתוח את הפער האיכותי, אז את מה שעשינו אתמול, לנשוך בצורה מגעילה את המשחק, היינו צריכים לעשות עוד לפני כן מול ריינה, הפועל תל אביב וריינה בכדי להשאיר את הליגה באמת בחיים.
אבל נניח לזה כרגע, סיכומים נותיר לסוף, ובינתיים נסתפק בשמחה שסוף סוף הצלחנו לצאת עם ניצחון ולצמק, לפחות זמנית, את הפער מהפסגה.
כאן גם המקום, עם היוודע החדשות, לברך את הבן האובד ברק בכר, כמה טוב ששבת אלינו מהגלות. על מסאי עוד נדבר רבות, אבל זה לא זמן הסיכומים. אומר רק שאני מצפה ממסאי וכלל המערכת לעשות את המאמץ האולטימטיבי לסיים את העונה הזו בדרך הכי טובה ויפה שרק אפשר, עבורו ועבורנו. בהחלט לשני הצדדים מגיע את זה.
שבוע טוב וירוק, שמרו על עצמכם ותחזירו אותם כבר הביתה.
נ.ב. חוסר אחריות משווע לתת לחלאיילי לשחק כשהוא מדדה ככה, אבל בחיי, כמה לב ואהבה לקבוצה יש לילד הזה. מעשה טיפשי מאוד שלו, להמשיך לשחק, אבל מה שווה גיל 19 אם לא עושים בו טעויות טיפשיות וכל כך רומנטיות. תהיה לנו בריא ילד יקר, מחזיקים לך אצבעות.
