יוצא לדרך חדשה. צ`ארון שרי תפס לא מעט כותרות בישראל בשבועות האחרונים, זאת מאז הידיעה על כך שהקשר יעזוב את מכבי חיפה אחרי 4.5 שנים במועדון. הערב (שישי), אחרי שחתם רשמית בניימיכן ההולנדית עד לסיום העונה, התפנה הסורינאמי לראיון בהולנד וסיפר על שעבר עליו בתקופה האחרונה.
"הרגשתי בודד והתגעגעתי למשפחה שלי מאוד", פתח שרי את דבריו, כשהקשר צפוי לערוך את הבכורה של בניימיכן כבר בראשון הקרוב נגד גו אהד איגלס. "זה השפיע לי על הכדורגל בחודשים האחרונים. לא שיחקתי קרוב לרמה שהצגתי עד כה במכבי חיפה. אני שמח שהצלחנו למצוא את הפיתרון עם ניימיכן. כשירדתי מהמטוס ביום חמישי, הרגשתי שמשקל רב ירד מהכתפיים שלי. הראש שלי היה חופשי שוב, הרגשתי רגוע. במצבים האלו אני מציג את היכולת הטובה ביותר שלי", הוסיף.
למרות שלמלחמה לא היה קשר לעזיבתו, שרי מספר על הלחץ שחווה מבני משפחתו על כך ששהה לבדו בישראל בתקופה האחרונה: "זה אכל אותי מבפנים יותר ויותר. כאבא, אני צריך לדאוג למשפחה שלי וזה היה קשה. אם משהו היה קורה, אישתי היתה נשארת לבד עם שלושה ילדים. כמובן שדיברנו ב`פייסטיים`, אבל רציתי להיות קרוב אליהם. הבן שלי נכנס ויצא מבתי חולים. עדיין בודקים מה בדיוק יש לו, אבל הוא במצב יותר טוב עכשיו".
שרי סיפר על ההתרחשות מאחורי הקלעים מול מכבי חיפה: "המועדון לא שש לשחרר אותי בגלל שאני אחד השחקנים החשובים בקבוצה. הם ניסו הכל כדי להביא את המשפחה שלי לישראל, שזה דבר שאני מאוד מעריך, אבל זה פשוט היה בלתי אפשרי. אמרתי להנהלה: `אני אוהב את המועדון, אבל המשפחה שלי בהולנד היא בעדיפות ראשונה`. הם הבינו את זה ובגלל זה גם שיתפו פעולה עם המעבר. עכשיו המצב אידאלי".
הקשר חלק כיצד הוא הרגיש בישראל: "אתם לא יכולים לדמיין מה המעמד שלי בישראל. אני לא רוצה להתלהב מזה יותר מדי, אבל האמת היא שאני לא יכול ללכת בחופשיות ברחוב. כל הזמן פונים אליי. נפרדו ממני בצורה מדהימה בשבוע שעבר. השחקנים הרימו אותי, קיבלתי תמונה מהשער שלי נגד פ.ס.ז`, כשרואים גם את מסי, ניימאר ואמבפה. לעולם לא אזרוק את זה".
שרי סיפר על עברו: "בעבר חייתי לבד בטורקיה ובסין לתקופה, אבל הגעתי לגיל בו הדבר הכי חשוב עבורי הוא להיות יחד עם המשפחה שלי. אני רוצה שהם יהיו במשחקים שלי בחלק הסופי של הקריירה שלי. אני גם רוצה להנות יחד עם בני בן ה-6 ובתי בן ה-11. הם התגעגעו אליי והיו צריכים אותי. זה נהדר שהתאחדנו עכשיו בהולנד".
לסיום, התייחס הקשר למשימה הבאה שלו: "זה הזמן שלי להשפיע בניימיכן. בלעדיי הקבוצה היתה צריכה להגיע לפלייאוף בטורנירים האירופאיים ואני מקווה שעם האיכויות שלי נצליח לסיים במקום ה-6 או ה-7. או אפילו לזכות בגביע, שזו הדרך הקלה ביותר להגיע לאירופה. אני יכול לתת משהו `אקסטרה` עם שערים ובישולים. הזדקנתי קצת, אבל אני עדיין שועל קרבות. אני תמיד נלחם עד הסוף".
"הרגשתי בודד והתגעגעתי למשפחה שלי מאוד", פתח שרי את דבריו, כשהקשר צפוי לערוך את הבכורה של בניימיכן כבר בראשון הקרוב נגד גו אהד איגלס. "זה השפיע לי על הכדורגל בחודשים האחרונים. לא שיחקתי קרוב לרמה שהצגתי עד כה במכבי חיפה. אני שמח שהצלחנו למצוא את הפיתרון עם ניימיכן. כשירדתי מהמטוס ביום חמישי, הרגשתי שמשקל רב ירד מהכתפיים שלי. הראש שלי היה חופשי שוב, הרגשתי רגוע. במצבים האלו אני מציג את היכולת הטובה ביותר שלי", הוסיף.
למרות שלמלחמה לא היה קשר לעזיבתו, שרי מספר על הלחץ שחווה מבני משפחתו על כך ששהה לבדו בישראל בתקופה האחרונה: "זה אכל אותי מבפנים יותר ויותר. כאבא, אני צריך לדאוג למשפחה שלי וזה היה קשה. אם משהו היה קורה, אישתי היתה נשארת לבד עם שלושה ילדים. כמובן שדיברנו ב`פייסטיים`, אבל רציתי להיות קרוב אליהם. הבן שלי נכנס ויצא מבתי חולים. עדיין בודקים מה בדיוק יש לו, אבל הוא במצב יותר טוב עכשיו".
שרי סיפר על ההתרחשות מאחורי הקלעים מול מכבי חיפה: "המועדון לא שש לשחרר אותי בגלל שאני אחד השחקנים החשובים בקבוצה. הם ניסו הכל כדי להביא את המשפחה שלי לישראל, שזה דבר שאני מאוד מעריך, אבל זה פשוט היה בלתי אפשרי. אמרתי להנהלה: `אני אוהב את המועדון, אבל המשפחה שלי בהולנד היא בעדיפות ראשונה`. הם הבינו את זה ובגלל זה גם שיתפו פעולה עם המעבר. עכשיו המצב אידאלי".
הקשר חלק כיצד הוא הרגיש בישראל: "אתם לא יכולים לדמיין מה המעמד שלי בישראל. אני לא רוצה להתלהב מזה יותר מדי, אבל האמת היא שאני לא יכול ללכת בחופשיות ברחוב. כל הזמן פונים אליי. נפרדו ממני בצורה מדהימה בשבוע שעבר. השחקנים הרימו אותי, קיבלתי תמונה מהשער שלי נגד פ.ס.ז`, כשרואים גם את מסי, ניימאר ואמבפה. לעולם לא אזרוק את זה".
שרי סיפר על עברו: "בעבר חייתי לבד בטורקיה ובסין לתקופה, אבל הגעתי לגיל בו הדבר הכי חשוב עבורי הוא להיות יחד עם המשפחה שלי. אני רוצה שהם יהיו במשחקים שלי בחלק הסופי של הקריירה שלי. אני גם רוצה להנות יחד עם בני בן ה-6 ובתי בן ה-11. הם התגעגעו אליי והיו צריכים אותי. זה נהדר שהתאחדנו עכשיו בהולנד".
לסיום, התייחס הקשר למשימה הבאה שלו: "זה הזמן שלי להשפיע בניימיכן. בלעדיי הקבוצה היתה צריכה להגיע לפלייאוף בטורנירים האירופאיים ואני מקווה שעם האיכויות שלי נצליח לסיים במקום ה-6 או ה-7. או אפילו לזכות בגביע, שזו הדרך הקלה ביותר להגיע לאירופה. אני יכול לתת משהו `אקסטרה` עם שערים ובישולים. הזדקנתי קצת, אבל אני עדיין שועל קרבות. אני תמיד נלחם עד הסוף".