קונספציה, עקרונות, מדיניות. מילים שחוזרות על עצמן בשיח הישראלי פעם אחר פעם בחודשים האחרונים, והפעם נדון בהן בנושא הרבה פחות חשוב מהחיים עצמם. כדורגל. הקונספציה שבה נמצאת מכבי תל אביב, שעבדה לה אמנם בחלק גדול מהשנים, אך אולי הגיע הזמן הנכון קצת לשים אותה בצד. קונספציית המאמן הזר, העיקרון שבו דבק מיץ` גולדהאר ב-12 השנה האחרונות, בו מאמנים ישראלים הפכו למוקצים בקריית שלום.
ראשית, אי אפשר להתווכח עם ההצלחה של המהלך בחלק גדול מהשנים. כאשר ג`ורדי קרויף הגיע למכבי תל אביב, היא הייתה מועדון מבורדק, כזה שמנוהל על ידי הקהל והתקשורת, והיה צריך מהלך קיצוני על מנת להשיב אותו למסלול. המהפכה אותה הוביל ההולנדי שינתה לא רק את מכבי תל אביב, אלא את הכדורגל הישראלי כולו. במהלך השנים הגיעו לקריית שלום שמות גדולים וחלקם גם זכו להצלחות גדולות, אבל דומה שמשהו נסדק בשנים האחרונות.
היתרונות של מאמן זר ברורים. הוא בדרך כלל יגיע חף מאינטרסים, הוא לא מחויב לתקשורת ולעסקנים, הוא יכול להגיע, כמו במקרים של אוסקר גארסיה, פטר בוס, פאולו סוזה ופאקו, עם ניסיון ודברים שלמד ברמות הכי גבוהות של הכדורגל, ובמקרים רבים יביא איתו גם סטנדרטים של מקצוענות שקשה למצוא אצל המאמנים בארץ. אי אפשר גם להתעלם מכך ששוק המאמנים בישראל לא שופע ב"פיגורות" שיכולות להחזיק על הכתפיים מועדון כמו מכבי תל אביב, אבל אם יש משהו שלמדנו בשלוש השנים האחרונות, הוא שזה לא פשוט גם עבור מאמן זר.
בקיץ הקרוב, אולי תעמוד בפני מכבי תל אביב האופציה המושלמת לזנוח סוף סוף את קונספציית המאמן הזר. כמו שבעת מינויו של פיני גרשון למכבי ת"א בכדורסל התחוללה הסערה המושלמת שהביאה למהלך הבלתי נתפס הזה בזמנו, כעת מתחוללת הסערה המושלמת שבקיץ הקרוב אמורה להנחית את ברק בכר בצהוב. הקריפטונייט של הצהובים, האיש היחידי נכון לכתיבת שורות אלה שהצליח למנוע מהם לזכות באליפות בעשור האחרון ומי שהצליח להחזיר את מכבי חיפה לקדמת הבמה, הוא האיש המושלם להוכיח שמאמן ישראלי צריך וראוי להיות בקריית שלום.
ראשית, אני באמת מאמין שאין אף מאמן זר שמכבי תל אביב יכולה להביא שיהיה טוב יותר ממה שיש לברק בכר להציע. אף אחד לא יהיה מעוטר כמוהו, אף אחד לא יהיה מוכח כמוהו, ואף אחד לא מכיר את הליגה טוב ממנו. שנית, אי אפשר להתעלם מהמצב הנוכחי במדינה, מצב שיקשה מאוד להנחית פה מאמנים זרים, וגם אם כבר הצלחת למנות, אתה לא יודע כיצד הוא יגיב באזעקה הראשונה שהוא ייתקל בה. חשוב להבהיר, עם כל הכעס של חלק מהאנשים בישראל על הצורה שבה רובי קין הגיב לאירועי ה-7.10, זה בהחלט לא מובן מאליו שהוא חזר לישראל במצב מלחמה וממשיך לחיות פה. קשה להאמין שהוא ימשיך פה גם אחרי סיום העונה.
גם מקצועית, לא בטוח שקין הוא האיש להוביל את מכבי ת"א בשנים הקרובות. הצהובים אמנם מובילים את הטבלה וחווים הצלחה באירופה, אבל איבוד פער 10 הנקודות, ניהול הסגל הגרוע והעובדה שקין פשוט לא מצליח לשלב את שחקני הספסל שלו, מזכירים כי מדובר בסופו של דבר בשחקן עבר גדול, שם ענק בכדורגל, אבל מאמן חסר ניסיון. מכבי תל אביב, שהחליפה שישה מאמנים בשלוש השנים האחרונות, צריכה סוף סוף יציבות במערכת, ואת היציבות הזאת יספק לה בכר.
גם עבור המאמן בן ה-44, מדובר יהיה במינוי המושלם. אחרי הכישלון הראשון האמיתי שחווה בקריירה, בכוכב האדום בלגרד, חזרה למכבי תל אביב, המועדון שיכול לתת לו את התנאים המושלמים להצלחה, זה בדיוק מה שהוא צריך. כל עוד מסאי דגו ימשיך בעבודה הטובה שלו במכבי חיפה, קשה לראות כיצד הירוקים יחזירו את בכר, גם אם דגו לא יזכה העונה באליפות. מבחינת גל אלברמן, המועדון יצא לדרך חדשה והצמיח מתוכו מאמן שאמור להוביל את זה. עד כה, זה עובד עבורם בצורה מצוינת, כך שעבור בכר נשארו למעשה שלוש אופציות - מכבי ת"א, אירופה ונבחרת ישראל.
מבחינת הנבחרת, אני מקווה עבור בכר שזאת לא אופציה שהוא שוקל כעת. הוא צעיר מדי, וההיסטוריה מוכיחה שאף מאמן ישראלי, בטח לא בדור האחרון, הצליח באמת להחזיר את הקריירה שלו למסלול אחרי שאימן את הנבחרת הלאומית. לגבי אירופה, אין ספק שסוכנו דודו דהאן מחפש עבורו קבוצה, אבל אחרי הטראומה המקצועית בכוכב האדום, ביחד עם העובדה שלא פשוט היום להיות ישראלי באירופה, ליגת העל נראית כמו המקום הטוב ביותר עבור בכר להחזיר את הקריירה למסלול הנכון, והוא יגיע רעב מתמיד, אחרי שנח יותר מחצי עונה בחוץ.
בשבוע שעבר, נפרד הכדורגל הישראלי מדרור קשטן, המאמן המעוטר ביותר בתולדותינו, שזכה בשש אליפויות ושישה גביעים. קשטן היה האיש שזכה בתארים בכל מקום אליו הגיע. הפועל כפר סבא, הפועל לוד, בית"ר ירושלים, מכבי ת"א והפועל ת"א. בכר, עם שש אליפויות ברזומה עד גיל 43, כבר השתווה בעבר לקשטן, ואצל הצהובים יקבל גם הזדמנות מצוינת לשבור את השיא המיתולוגי של קשטן, וגם, כמו המאמן המנוח האגדי, לסמן וי על כמעט כל מועדון גדול בישראל.
