כשהארי האן הכניע את דינו זוף בחצי גמר המונדיאל של 78’ ולקח את נבחרת האורנג׳ לאצטדיון המונומנטל בבואנוס איירס, חשבנו שרק שחקן כמוהו, שאלוהי הבעיטות מחצי דונם נגע בו, מסוגל לשחרר כזאת בומבה.
היום, בגיל 75, הארי האן חי בעיר שקטה בהולנד. רגלו הימנית, האימתנית, יצאה מזמן לפנסיה. אז אם ייצא לכם להיפגש איתו בקרוב, תשאלו אותו איפה הוא היה כשרועי גורדנה פרם את הרשת של נתניה. ברגע שתמצאו שפה משותפת עם האגדה ההולנדית שקרתה באמת, תספרו לו איך גורדנה השתלט על כדור תועה, הקפיץ מעל בילו, וירה מטווח רחוק לזווית השער של צרפתי. עם המלא. גול מעולם אחר.
ברמה הפרקטית, מעניין אותנו לדעת מה אלון חזן עשה כששער העונה הרעיד את הלבבות בטרנר. האם צפה, כמונו, עשרות פעמים בגולאסו, ולאות סולידריות תפס את הראש? ומה בנוגע לקריאות התפעלות עוצמתיות? האם השתחררו לו כמה טובות עד ששכנים מודאגים נקשו לו על הדלת? או שמא הייתה דממה? והמנהל הטכני, איך הוא הגיב להתרחשויות, 45 קילומטרים צפונית לדימונה?
מה אתם אומרים, לא הגיע הזמן לחשיבה מחוץ לרחבה? טלפון אחד לאביתר אילוז ומספר 8 באדום מתייצב כמו טיל באפסנאות. בטוח שהמדים הלאומיים יהלמו אותו. היהלומים, מצידם, הקשו על האדומים את החיים, וברוב שלבי המשחק איימו לקטוע את רצף הניצחונות המופרך שלהם.
לפרקים הם אפילו שלטו בעניינים, והוכיחו שיש ערמה של חבר׳ה מוכשרים על הדשא בפרויקט של אייל סגל. בעיני המתבונן, נראה שהסגל שעומד לרשותו של גיא צרפתי לא נופל באיכותו מהקאדר הדרומי. על הקווים זה כבר סיפור אחר. ברדה פשוט עושה את הבלתי יאומן. רק קוסם יכול לחבר 11 ניצחונות רצופים בלי שיש לו Game Changer אחד לרפואה. אתם יודעים מה, בעצם יש לו אחד כזה. קוראים לו רועי גורדנה. קבלו את "הארי האן הבאר שבעי".
