ניסים קיוויתי, שהלך הבוקר (ראשון) לעולמו בגיל 97, היה ללא ספק אחד מהקולות הגדולים של שידורי הספורט בישראל וליווה לא מעט רגעים גדולים בשנות ה-70, 80 ו-90. זה לא היה פשוט, אבל נזכרנו בכמה מהרגעים הגדולים ביותר של מי שהחל את דרכו דווקא כשדר בעברית של ה-BBC וככתב ישראל בוושינגטון.
בשנות השבעים החל קיוויתי לשדר את אירועי האתלטיקה והשחייה עבור הערוץ הראשון, וב-1972 סיקר במהלך המשחקים האולימפיים גם את טבח הספורטאים במינכן. במקביל עבד כעיתונאי עד שבסוף שנות השבעים בחר לעזוב את המקצוע כדי להתמסר לעבודתו כשדר ספורט - אז החל לשדר גם משחקי כדורגל ותחרויות טניס.
מבין כל שידורי הספורט הרבים ששידר, אחד המשחקים הגדולים ששידר קיוויתי הוא המשחק של נבחרת ישראל נגד אוסטרליה במוקדמות מונדיאל 1990. ב-16 באפריל 1989, בשעה 6 בבוקר, מדינה שלמה ישבה מול מסך הטלוויזיה על הזכות לעלות לפלייאוף ואולי להגיע למונדיאל שני בתולדותיה. בדקה ה-40 אלי אוחנה יצא לסלאלום בלתי נשכח.
"אלי אוחנה...כן! וואו הוא עשה לנו הרבה דפיקות לב", שידר קיוויתי בקולו המתרגש מיד אחרי הגול. "0:1 לישראל, עכשיו אוסטרליה תצטרך שני שערים כדי לנצח". המשחק הסתיים בתיקו 1:1 וישראל אכן המשיכה לפלייאוף, שם הודחה מול קולומביה, מה שלא שינה את אחד מהרגעים המרגשים ביותר בתולדות שידורי הספורט בישראל.
אורי לוי, שבמשך שנים עבד עם קיוויתי בערוץ הראשון, ריגש: "פעם היינו חבורת פרחחים ברוממה. ואז הגיע האנגלי הזה והפכנו למנומסים עלי אדמות. ניסים הגיע ועידן הצעקות בחדר המיתולוגי תם. לא להתבלבל, קיוויתי ידע גם להתרגז כשצריך אבל אפילו את זה עשה בעדינות נוקבת. אגדה. באמת אגדה. שדר ענק שהתבסס על ידע, רהיטות והמון עבודה קשה. על הקריירה המופלאה שלו תקראו ותשמעו בוודאי לא מעט בימים הבאים. אני אזכור אותו לנצח יושב על הרצפה בחדר ברוממה מול מסך זעיר מוקף בניירות ומכין את עצמו לשידור עוד מוסף של "שער ראשון" והופך עולמות לדעת את השם של שחקן אלמוני של קבוצה בלגית שהיה מעורב בשער שעוד מעט יתאר בהתלהבות. הוא הרבה הרבה יותר גדול מסתם שדר. הוא ההיסטוריה של המקצוע. אני מרגיש קטן מידי לזכות של הספד ממשי. לזכרו של האיש המיוחד והמקסים שנפרד מאיתנו כדרכו: בצניעות, ברוגע, ובשיבה טובה. היה שלום ניסים היקר. ותודה על הכל".
שר התרבות והספורט מיקי זוהר ספד: "הצטערתי לשמוע על לכתו של ניסים קיוויתי ז"ל. אחד מהקולות הזכורים והמשפיעים שידע הספורט הישראלי. שדר, עיתונאי וידען בכל רמ"ח איבריו, שניחן בחוש הומור מפותח וחן בלתי נשכח. הקריירה המרשימה שלו נצרבה בצביון הספורט הישראלי ותלווה אותו לעד. יהי זכרו ברוך".
אירוע ספורט בינלאומי ענק אותו שידר קיוויתי הוא גמר ריצת 100 מטר באולימפיאדת סיאול 1988. אם בכל אולימפיאדה האירוע הזה מסומן כאחד האירועים המרכזיים, באולימפיאדה הזאת הוא נחשב לאפילו גדול יותר בגלל השתתפות של שניים מהרצים הגדולים אי פעם: בן ג'ונסון וקארל לואיס. ג'ונסון שבר את שיא העולם וזכה בזהב על חשבון לואיס, אך יומיים לאחר מכן נכשל בבדיקת סמים וההישגים נלקחו ממנו.
יו"ר הוועד האולימפי הישראלי, יעל ארד, ספדה: "ניסים קיוויתי הלך לעולמו, אבל השאיר אחריו מורשת שידור ייחודית מלאת תשוקה ורגש. כשהוא שידר את אירועי הספורט הגדולים בעולם הוא הגיש והנגיש לקהל הישראלי, בידענות ואהבה את תחרות והמאמץ האנושי ונתן תחושה כאילו כל אחד מהצופים נמצא בעצמו על המסלול, במגרש או באולם וסחף אותנו להתרגשות הגדולה. גדלנו על פס הקול שלך ניסים, למדנו ממך צניעות ותשוקה אמיתית מהי. יהיה זכרו בליבינו".
ב-1991, כשהוא בן 67, יצא קיוויתי לפנסיה, אולי מוקדם מדי. בינואר 2014 קיבל עיטור על מפעל חיים בספורט, בטקס שארגנה ההתאחדות לספורט הוותיקים בישראל. יהי זכרו ברוך.