1. חלאילי. אחת משאלות המפתח סביב העונה הזאת בכדורגל הישראלי, הגיעה דווקא מאלה שניסו לגמד את ההישג המטורף של נבחרת הנוער באליפות העולם עד גיל 20 שנערכה בקיץ. "כן", היה אומר המגמד, "אבל כמה מהם ישחקו בליגה בעונה הבאה?".
ובכן, המגמדים יכולים לישון בשקט במקומם - מתוך 11 שחקנים שפתחו במשחק המדהים ההוא נגד ברזיל, שני שחקנים (סתיו למקין ותאי עבד) משחקים היום בחו"ל ועוד שמונה הם שחקני רוטציה לגיטימיים בליגה שלנו. מתוכם, יש ארבעה שהפכו לשחקני מפתח - רוי רביבו, דור תורג'מן וענאן חלאילי.
וכשאתה רואה את חלאילי משחק, אתה כמעט נדהם מהעובדה שזו בסך הכל עונת הבוגרים הראשונה שלו. זה לקח קצת זמן, אבל חלאילי הפך להיות כוכב כדורגל ממשי. מישהו שמעורר ציפייה בקהל, שמבקיע שערים יפים אחד אחרי השני, שחקן דומיננטי שעל פיו יישק דבר.
ואם פעם עוד היו באים בטענות לכך ש"הוא לא מביא מספרים", הוא כבר מגיע לחמישה שערי ליגה (שזו הכמות שהיתה לאוסקר גלוך בעונה שעברה, לפני המעבר לזלצבורג). בקיצור, חלאילי (ולא מעט שחקנים בני דורו) הם הוכחה לכך שהמונדיאליטו לא היה רק "חלום ליל קיץ" - אלא משהו שהעיד על חילופי משמרות בכדורגל שלנו. ובתוך תקופה מאוד פסימית, זה דווקא יכול להשאיר אצלנו קצת אופטימיות.
2. מכבי ת"א. ההתרסקות של הצהובים מפוארת כמו ההמראה שלהם. אחרי שמכבי חיפה סיימה ב-2:2 עם הפועל פ"ת, ומכבי ת"א נתנה רביעייה באשדוד (וזה היה בסך הכל לפני חודש) - לא מכיר אף אחד בעולם שלא חשב שזה יילך בכיוון מאוד ספציפי.
והנה, מירוץ האליפות התהפך. מאז אותו תאריך, מכבי ת"א ניצחה ארבע פעמים, סיימה עוד ארבע פעמים בתיקו והפסידה פעמיים - ליריבה הכי גדולה. כך, בחודש, נהרסת עבודה של שישה חודשים (ברוטו). מכאן, מכבי תל אביב צריכה להתחיל מחדש.
כי עוד בעיצומו של אותו "מומנטום חיובי", ראית לא מעט נקודות שבהן מכבי ת"א לא באמת הרשימה - אבל הצליחה לנצח, נטו מאותה אינרציה. פעם עידן נחמיאס דחק, ופעם יונתן כהן היה במקום הנכון, ובהרבה מקרים זה פשוט היה ערן זהבי שהמשיך להבקיע, ולהיות ההבדל בין מכבי ת"א לבין היריבות שלה.
אבל גם מזל נגמר בסוף. וכשזהבי שבת ממלאכה, מכבי ת"א מצאה את עצמה מול שוקת שבורה - ובמומנטום הלא טוב של החודש האחרון. האתגר של רובי קין הוא להמציא את הקבוצה הזו מחדש - היה לו משהו מסוים, שעבד עד שלב מסוים. הפרק הזה נגמר ברגע שבו הוא מאבד את המקום הראשון. כדי לחזור לפסגה, מתישהו, הוא יצטרך לחשוב על רעיון אחר.
ובמובן הזה, אולי דווקא טוב שהקבוצה יצאה לאותם ארבעה ימי חופש. אולי זה יהיה הזמן הדרוש בשביל שמכבי תל אביב תמצא דרך אחרת להצלחה. הדרך הקודמת הגיעה למבוי סתום.
3. בית"ר. צריך להודות שכל מה שקורה בבית"ר ירושלים מרגיש, לכל מי שקצת ראה כדורגל ישראלי בשנים האחרונות, כשחזור מדאיג של ימי ברק אברמוב בבני יהודה. כמו עם הזהובים, גם בית"ר לקחה גביע וחגגה עד אור הבוקר; וכמו הזהובים, בית"ר קמה אחרי החגיגה עם חתיכת האנג-אובר, עם חצי קבוצה שנמכרה לכל המרבה במחיר, כשהקוסם אבוקסיס נוטש אותה, ובסוף עם קבוצה דלה למדי, שנאלצת להיאבק על חייה.
בני יהודה ההיא הגיעה תוך שנתיים - מחגיגות הגביע ברחוב האצ"ל, לירידה לליגה הלאומית שממנה היא לא התאוששה עד היום. יש כאלה שעדיין חושבים שזה לא יכול לקרות בבית"ר - אבל הנה אזעקת האמת: זה יכול לקרות גם לה. בטח כשמסתכלים על מה שעומד בפתח.
להלן רשימת היריבות שבית"ר תפגוש מהיום ועד סוף העונה הסדירה: בני סכנין, מכבי נתניה, הפועל באר שבע, מכבי תל אביב, מכבי פתח תקווה. אם סכנין נראית לכם יריבה נוחה, תנו לי להזכיר לכם שבית"ר לא ניצחה בדוחא כבר חמש שנים (אותו 1:5 היה כשסכנין אירחה בעכו). בקיצור, במקרה הטוב יש כאן 4 נקודות מתוך 15. אם אני אופטימי.
וכשלוקחים בחשבון את העובדה שמ.ס. אשדוד התאפסה על עצמה והתחילה לנצח (רק הפסד אחד בחמשת משחקי הליגה האחרונים), ואפילו חדרה צוברת נקודות, החבל סביב בית"ר מתהדק. ועכשיו השאלה שצריכה להישאל היא: האם מה שיש לבית"ר מספיק כדי לשרוד? ושאלת ההמשך - האם גל כהן הוא האיש הנכון להשאיר את בית"ר בליגת העל? אלה השאלות שברק אברמוב צריך לשאול את עצמו עכשיו. בעוד חודש, זה עלול להיות מאוחר מדי.
המנצח: דין דוד. כי קצת כמו בהגדה של פסח, בכל דור ודור באים על דין דוד לכלותו. בכל עונה של מכבי חיפה, יש מי שמעקמים את האף מול החלוץ האשדודי. מסתכלים על ההחמצות שלו, מתעצבנים על קבלת ההחלטות. אבל בשורה התחתונה, דין דוד תמיד עושה את שלו. אתמול הוא הגיע ל-11 שערים, וזו העונה השלישית במכבי חיפה שהוא כובש בספרות כפולות. בשקט בשקט, ובלי הרבה בלגן, יש לו כבר 15 שערי ליגה בכל המסגרות - ואנחנו רק בפברואר. אז עם כל הבעיות והאופסיידים, בסוף - למכבי חיפה יש חלוץ גדול.
המפסיד: רובי קין. כי כבר אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמאמן האירי הולך ומאבד את הקרדיט - שהוא עצמו צבר בתקופה הנהדרת שהיתה לקבוצה שלו. עד עכשיו, קין לא הוכיח נכונות גדולה לשינויים - עכשיו, זה כבר מתחיל להיות הכרחי, אם הוא רוצה לסיים את העונה הזאת עם תואר אליפות.
המספר החזק: 22 מול 10. ואם כבר מדברים על מכבי ת"א, צריך לדבר על הבעיה שלה בהגנה. ובעיקר על כך שהיא לא הצליחה למצוא עוגן אמיתי למרכז ההגנה - רז שלמה ואנריק סאבוריט, אתמול, איבדו ביחד 22 כדורים. חסן חילו וקונסטנטינוס סוטיריו, שני הבלמים של סכנין, איבדו רק 10. במשחקים מול קבוצות דוגמת סכנין, כאלה שיודעות להתגונן, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך זה לקבל את הגול הראשון. בשביל זה צריכה להיות הגנה הרבה יותר חזקה, מזו שיש העונה למכבי תל אביב.
השם החם: חמודי כנעאן. ואיך לא יהיה חם? 371 ימים אחרי השער האחרון שהוא כבש בליגה, כנעאן חזר לכבוש - וזה היה שער יפהפה, לרשת של הפועל פתח תקווה. זה לא סוד שמ.ס. אשדוד מתחילה לאט לאט להתחיל ולהתחבר - והבשורות הכי טובות שהיא היתה יכולה לקבל היא החזרה של כנעאן לגרוב שלו. אם הוא באמת יחזור לתת את מה שהוא יודע, אשדוד תסיים את העונה הרבה יותר גבוה מאיפה שהיא היום.
אל תשכחו את: עידן טוקלומטי. כי יש שחקנים בכדורגל הישראלי שסאגה מיותרת ומכוערת כמו העימות שלו עם אוהדי מכבי פ"ת, היתה שוברת אותם. כל אחד מאיתנו שראה את טוקלומטי במצב הזה שלו, כבר שיווה בדמיונו את השלבים הבאים - הירידה הדרסטית ביכולת, ההיעלמות ואחר כך השקיעה. טוקלומטי לקח את האנרגיות האלה, ועשה מהן שני שערי ניצחון שהביאו שש נקודות לרן קוז'וך. אולי בכל זאת יש בו משהו.
