ראשית, ולפני שנגיע ל-1:5 של מכבי תל אביב במגרש הבית בנתניה (היי, לקחנו שם את האליפות של 2018/19), כמה מילים על הטור הקודם. קיבלתי הרבה נאצות מאוהדי מכבי תל אביב דווקא, בשל העובדה שאמרתי שבחיפה כשאומרים "מכבי", הכוונה היא למכבי חיפה. ולכן החלטתי שמעכשיו אסיר את השם "מכבי" ממכבי חיפה ואקרא לה פשוט חיפה. אבל רגע, אז אוהדי הפועל חיפה יתרגזו. ולכן, כל הקבוצות יקראו מעתה בשמן המלא. טוב, חוץ מ"בית״ר" שזו יכולה להיות רק בית״ר ירושלים, מבלי לפגוע כמובן באוהדי בית״ר רמת גן המסורים.
ולענייננו. לצערי לא הגעתי אתמול למשחק הקאמבק של מכבי תל אביב לקרב האליפות. והסיבה? בואו נאמר שמי שבנה את אצטדיון נתניה על כביש החוף לא חשב על שני דברים: פקקים וחניה. כדי להגיע למשחק הבא של מכבי תל אביב באצטדיון הזה, אי שם בשנת 2025, כדאי לצאת כבר עכשיו. יומיים פקקים, שבועיים לחפש חניה ושלושה חודשים לצעוד מהחניה שמצאת בחדרה ועד לאצטדיון.
עם זאת, כדי לא להשמיץ לגמרי את האצטדיון, אציין את היתרון שבכל זאת יש בו. אם אתה רוצה לחסוך את דמי המנוי לשידור, אתה יכול לנסוע בזמן משחק על כביש החוף הלוך חזור, ולפי מצב האוהדים ביציע שנראה היטב מהמכונית, אתה יודע מה התוצאה. חסכון כזה לא היה מאז החלק בכביש גהה בו אפשר לראות ג׳ירפות חינם מעל הגדר של הספארי, ולוותיקים שבינינו - איילון בחצות הלילה עת הוקרן סרט מסוג שהשתיקה יפה לו על מסך הדרייב אין הענק.
אבל, למרות שלא הגעתי לראות את הקונצרט של מכבי תל אביב, בכל זאת תרמתי את חלקי לניצחון. אתמול בשעות הצהריים הגעתי לביתה של המכשפה סנא מיפו על מנת להסיר את הכישוף שהטיל אלון מזרחי על ערן זהבי. סנא הבטיחה לי שעד הדקה השבעים לפחות, זהבי לא יחמיץ אף מצב. ואכן היא צדקה. אם כי הוא גם לא שיחק עד הדקה הזו.
ואגב אלון מזרחי, הקללה שהוא הטיל גורמת לי להתחרט על אי ביצועה של מתיחה שתכננתי בזמנו עם יגאל שילון (סיפור אמיתי). האווירון היה בימים ההם במירוץ אובססיבי לעבור את עודד מכנס ולהיות מלך השערים בכל הזמנים. משהצליח לעשות זאת היה המאושר באדם. באתי ליגאל שילון, שהיה אז בשיא התוכנית פספוסים, והצעתי לו שנמתח את אלון מזרחי. נציג מההתאחדות יזמן אותו ויגיד לו שעקב טעות בזיהוי, הגולים של גדי מכנס, אחיו התאום של עודד, הם בעצם גם של עודד, והאווירון הוא לא מלך השערים. בסוף ויתרנו כי חשבנו שזה אכזרי מדי. חבל.
ולגבי המשחק עצמו. לראשונה אחרי זמן רב אני אופטימי. ערן זהבי אולי יהפוך להיות מה שהיה שלום תקווה בהפועל תל אביב בדאבל שלהם בשנת 2000 - נכנס במחצית השניה ומספק רגעי גאונות. מילסון חזר מאליפות אפריקה והוא ההוכחה למה שאני מחשיב כהגדרה הטובה ביותר של משחק הכדורגל, אותה קבע מי-אם-לא דייגו מראדונה: "כדורגל הוא משחק של הטעיות". ואחרון חביב - עידו שחר, שבקצב הכיבושים הזה אלון מזרחי עוד יצטרך להטיל גם עליו קללה.
עד כאן התרחיש האופטימי. התרחיש הפסימי הוא שערן זהבי לא יקבל את הספסול שלו, ויתחיל משבר מחנאות כמו ב- 2003 עם ערן זהבי בתפקיד אבי נמני, רובי קין בתפקיד קלינגר ועידו שחר בתפקיד מחנה טל בנין, כשבשיאו ערן זהבי יבקש חדר לבד, לא יקבל ויעזוב. אבל זה לא יקרה, נכון ערן? אוהבים אותך ואתה תהיה תוך שנתיים מלך השערים של כל הזמנים. בפרצוף שלך, אלון מזרחי!
* כותב הטור הינו סטנדאפיסט, קומיקאי ואוהד מכבי ת"א
