מאז הדרבי הרוחות סוערות בגלל השיפוט, דעתי ידועה וגם הפוזיציה אבל אני אגיד ככה, מה שבעיקר מפריע לי זו התחושה הכמעט ברורה, התחושה ששורפת בבטן שאם זה הפוך, שורקים הפוך. יותר מדי מקרים בנו את התחושה הזו. מה שמפריע לאחרים, כך אני שומע, זה שאם הקבוצה שלהם הייתה עומדת לדין על דברים מסוימים, התוצאה הייתה שונה. מבטאים את זה יפה בבית״ר, הקמפיין שם קצת מנוהל אבל הזעם אותנטי. הבעיה בכדורגל הישראלי היא האחידות והשקיפות.
שקיפות אומרת לתת הכל - הקלטות ב-VAR ותהליך קבלת ההחלטות והסברים מסודרים (תגובה של האיגוד תוך כדי המשחק נראית חשודה מדי על גבול הלא רציני). אחידות זה ברור, היא המפתח לניהול טריבונל משפטי, לניהול משחקים, ליכולת להזיז דברים דרך רגולציה ואכיפה.
במילים אחרות, הכדורגל הישראלי עושה את דרכו להיות הכדורסל של שנות ה-80/90 זה שהצעירים פה נחשפו לחלק קטן ממנו בדוקו האגרוף. אנחנו בעולם מתקדם יותר, עם מערכי דוברות חזקים יותר, עם רשתות חברתיות, הכל מצולם ועדיין, אם ניתן לזה יד, אם נאפשר שלחזק ולמקושר יש יתרונות נוספים זה יוביל אותנו למקום רע.
המפתח הוא בבניית האמון כי אפשר להביא 50 שופטים שחצי מהם יגידו שהיה פנדל וחצי לא, זה לא משנה חוץ מההבנה שיש פה 25 טועים, מה שמשנה זה שהציבור יחשוב ש-50 שופטים היו שופטים את אותו מקרה נגד אשדוד, נגד מכבי בדרבי או נגד חיפה בקלאסיקו. יש רבים מדי שלא חושבים ככה וברגע שהאמון נשבר, לוקח עשורים לשקם.
הרגולציה בכדורגל היא רגולציה אקטיבית, היא לוקחת על עצמה לתקן עולם, לא כמטאפורה אלא ממש, להעניש עד רמת הורדת נקודות ולהשקיע בטכנולוגיה מתקדמת שאותה יש מי שנאלץ לשלם (הקבוצות). כאשר גוף רגולטורי מתערב בתחרות ברמה גבוהה הוא חייב להשקיע מאמצי על בנראות ובשקיפות, בישראל לא רחוק היום שקבוצה תזכה בתואר או תרד ליגה בגלל החלטות ולא בגלל יכולת, איך אפשר לתת את העוצמה הזו בידיים של גוף שלא מבין עד כמה לנראות יש ערך.
האחידות היא מפתח, הרמה הגבוהה היא מפתח, פשטות התקנון ללא אפשרות למשחקים משפטיים ותעלולים הוא מפתח. דרבי התל אביבי הוא הבמה הגדולה ביותר ולכן מה שקרה בדרבי מקבל כזו תהודה וכל אוהד של קבוצה מסתכל ושואל, האם המערכת הזו בנויה כדי לנהל נכון את הענף? התשובה שלי, וכמו שאמרתי הפוזיציה על השולחן, ועדיין, התשובה שלי אחרי יום רביעי, שאני חושש שלא.
הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א
שקיפות אומרת לתת הכל - הקלטות ב-VAR ותהליך קבלת ההחלטות והסברים מסודרים (תגובה של האיגוד תוך כדי המשחק נראית חשודה מדי על גבול הלא רציני). אחידות זה ברור, היא המפתח לניהול טריבונל משפטי, לניהול משחקים, ליכולת להזיז דברים דרך רגולציה ואכיפה.
במילים אחרות, הכדורגל הישראלי עושה את דרכו להיות הכדורסל של שנות ה-80/90 זה שהצעירים פה נחשפו לחלק קטן ממנו בדוקו האגרוף. אנחנו בעולם מתקדם יותר, עם מערכי דוברות חזקים יותר, עם רשתות חברתיות, הכל מצולם ועדיין, אם ניתן לזה יד, אם נאפשר שלחזק ולמקושר יש יתרונות נוספים זה יוביל אותנו למקום רע.
המפתח הוא בבניית האמון כי אפשר להביא 50 שופטים שחצי מהם יגידו שהיה פנדל וחצי לא, זה לא משנה חוץ מההבנה שיש פה 25 טועים, מה שמשנה זה שהציבור יחשוב ש-50 שופטים היו שופטים את אותו מקרה נגד אשדוד, נגד מכבי בדרבי או נגד חיפה בקלאסיקו. יש רבים מדי שלא חושבים ככה וברגע שהאמון נשבר, לוקח עשורים לשקם.
הרגולציה בכדורגל היא רגולציה אקטיבית, היא לוקחת על עצמה לתקן עולם, לא כמטאפורה אלא ממש, להעניש עד רמת הורדת נקודות ולהשקיע בטכנולוגיה מתקדמת שאותה יש מי שנאלץ לשלם (הקבוצות). כאשר גוף רגולטורי מתערב בתחרות ברמה גבוהה הוא חייב להשקיע מאמצי על בנראות ובשקיפות, בישראל לא רחוק היום שקבוצה תזכה בתואר או תרד ליגה בגלל החלטות ולא בגלל יכולת, איך אפשר לתת את העוצמה הזו בידיים של גוף שלא מבין עד כמה לנראות יש ערך.
האחידות היא מפתח, הרמה הגבוהה היא מפתח, פשטות התקנון ללא אפשרות למשחקים משפטיים ותעלולים הוא מפתח. דרבי התל אביבי הוא הבמה הגדולה ביותר ולכן מה שקרה בדרבי מקבל כזו תהודה וכל אוהד של קבוצה מסתכל ושואל, האם המערכת הזו בנויה כדי לנהל נכון את הענף? התשובה שלי, וכמו שאמרתי הפוזיציה על השולחן, ועדיין, התשובה שלי אחרי יום רביעי, שאני חושש שלא.
הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א
