הדרך לאצטדיון השלום (איצטדיון נהדר, טוב בשלוש רמות מכמה וכמה ארגזי חול שמשרתים קבוצות בליגת העל) היא כולה עליות ומורדות. לא כמטאפורה, ממש מילולית - זו חתיכת רכבת הרים שמצריכה מאמץ אירובי בעלייה והאנדברייקס משוך מעלה בירידה.
למרבה השמחה, המשחק עצמו מול הפועל המקומית היה "שטוח" ורגוע הרבה יותר.
מכבי חיפה הגיעה בהרכב חסר, מכורח נסיבות העומס והפציעות, עם חלק אחורי מעובה יחסית ועם שריף כיוף בשער. נראה שלקחי הפעם הקודמת של ניסוי "שוער הגביע" הבלתי מוצלח הופקו בהצלחה.
המשחק עצמו התפתח כמשחק גביע טיפוסי, עם ניסיונות של האורחת לצאת למעברים מהירים דרך דובב גבאי (קריירה מוחמצת שלו, יכל לעשות הרבה יותר לדעתי) לצד שליטה אופטית בעיקרה של מכבי חיפה. סוף לא ממש הצליח למצוא את עצמו כשחקן חוד וברח הצידה, באינסטינקט, והשער של אום אל פאחם נותר יבש מניסיונות הבקעה.
נדרשה מחצית שלמה של כדורגל עד שיתרון האיכות של מכבי חיפה בא לידי ביטוי במהלך כדורגל קבוצתי יפהפה, אסיסט נהדר של קני סייף לסוף שהבין איפה לעמוד ברגע הנכון, ואנחנו יורדים עם יתרון חשוב להפסקה.
המחצית השנייה התנהלה באופן די דומה לזו הראשונה, למעט מספר דקות מצומצם בהן אום אל פאחם התחילה להתקרב מעט יותר לכיוון השער הירוק. או אז, מסאי הוציא מהמקרר את שאריות האנרגיה של ההצגה באשדוד, וזרק לדשא את חלאיילי ופיירו, יחד עם ילד נמוך קומה עטור שפם בר מצווה העונה לשם זיו בן שימול.
אז גם באום אל פאחם כבר מכירים מקרוב את הענק מהאיטי, והמון תודה לילד היקר על אסיסט נהדר. זו הייתה יותר בעיטה לגוף של פיירו ודיפלקשן פנימה, אבל זה לגמרי נספר בסטטיסטיקה. בגדול, פיירו בזון מטורף. זרקו לו כדור על כל חלק בגוף וזה ייגמר בשער.
פרוספקט מעניין מאוד, זיו בן שימול. לא מפחד מהכדור, הולך לתכלס, נגיעה רכה ונעימה לעין, בהחלט הייתי רוצה לראות ממנו יותר. נקווה שפציעתו של קינדה איננה חמורה ושהוא ישוב לשחק כבר ביום ראשון, אבל בכל מקרה, נשמח לראות את הילד החדש בפעולה בהמשך.
כאמור, משחק סולידי, וייאמר לזכות מכבי חיפה שהיא הפכה אותו לכזה. אפס דרמות מיותרות, משחק הגנה יציב ושערים ברגעים החשובים. במרתון הבלתי נגמר של משחקים שמומטרים עלינו מכל עבר, חובה לשמור אנרגיה ולמקסם את יעילות הסגל וזה בדיוק מה שמכבי חיפה עשתה אתמול.
מי שכן עוררו מעט תרעומת בקרב חלקים מהקהל הירוק היו ליאור קאסה ולסובוי. במסגרת מסורת הסבלנות הנהדרת שיש כאן לשחקנים חדשים, חלק קטן בקהלנו כבר קבע שמדובר בבלופים וחבל על הכסף. ובכן, גם לסובוי וגם קאסה מראים את אותו הדבר: פעולות עם המון איכות וטכניקה, אבל החלטות לא טובות מספיק בנגיעה האחרונה. לא בועטים כשצריך, לא מוסרים כשצריך, או מוסרים/בועטים לא טוב.
אצל לסובוי זה מגיע בעיקר בגלל חלודה וחוסר היכרות עם הקבוצה, אצל קאסה זה מגיע בגלל שעודנו ילד ויש לו עוד הרבה מה להשתפר ולחדד במשחק שלו. כך או כך, השיח סביבם מראה שהקהל שלנו, הקהל הישראלי בכלל, מסרב ללמוד מהעבר וממהר לשפוט. נדבר עוד חודש, בקיצור.
משסימנו את ה"וי" המיוחל גם על המשחק וגם על סיכומו, נדבר לרגע, ברשותכם, על הענן השחור המרחף מעל הכדורגל הישראלי, זה שקרוי "בית הדין של ההתאחדות".
ישבו אנשים וטיכסו בעונה שעברה עצה, איך יוכלו להימנע מפגיעה בקהל הרחב של האוהדים בפסיקותיהם. ההחלטה שקיבלו הייתה מדהימה למדי - לא עוד רדיוסים, הורדת נקודות! זאת אומרת, מעכשיו לא נפגע באוהדים, אלא נפגע רק בקבוצות!
מילא זה, אבל האופן בו מוחלטות ההחלטות להוריד נקודות הוא כל כך שרירותי ואקראי, תלוי במצב רוחו ובזהותו של הדיין והתובע (וויי, מעניין באיזה משרד עורכי דין הוא התמחה. בטח ידיעה שולית ולא רלוונטית). כשנוח נתלים בתקנון, כשפחות נוח התקנון נהיה אוורירי ושולחים את הצדדים ל"התייעצות", יש שיקול דעת, אין שיקול דעת - בקיצור, כאוס מוחלט.
בעלי הקבוצות לא יוצאים נקיים מזה, כן? ההסכמה שלהם לשינוי התקנון היא שערורייה, לא פחות. אבל גם הם לא האמינו שכל אירוע שקורה במגרשים, כל תפוז שזורק איזה טיפש הופך מיידית ל"נסיבות מחמירות", וכל הטבלה הפכה להיות אמבטיית בוץ של אפס ספורטיביות. אם האליפות או זהות היורדות תוכרענה בהחלטות בית הדין, זו תהיה בכייה לדורות וחרפה כמעט חסרת תקדים.
אלו החלטות שלוקחים אנשים שלא באמת אוהבים ואוהדים את הענף, כפי שחלקם גם מעידים על עצמם, והדבר ניכר בדרך ובאופן שבו הם מנהלים את הדיונים.
אם מישהו שואל אותי, הנה התכנית המבריקה שלי לפיתרון משבר ה"אלימות" בספורט - החזירו לכל הקבוצות את הנקודות שהורדתם להן מתחילת השנה, בלי יוצא מן הכלל, הקימו תכנית ריאלית ורצינית ללגליזציה של פירוטכניקה ביציעים, הענישו פרטנית בחומרה כל מתפרע וכל מי שיפרוץ את ההסכם והחוק ותפסיקו להתעסק בשטויות ולהרוס באופן שיטתי את המשחק שכולנו אוהבים כל כך. אל תודו לי, אין צורך. רק תפעילו קצת היגיון בשגעת ובטרללת הזאת.
הלאה, יום ראשון, חדרה בסמי. שובו של הדוניו אהובנו משכבר הימים, ניתן לו כבוד בעוד משחק על התואר בנסיבות מחמירות.
שבוע טוב וירוק, הזמן הולך ואוזל, החזירו את אחינו משבח המפלצות בעזה.
אם מישהו שואל אותי, הנה התכנית המבריקה שלי לפיתרון משבר ה"אלימות" בספורט - החזירו לכל הקבוצות את הנקודות שהורדתם להן מתחילת השנה, בלי יוצא מן הכלל, הקימו תכנית ריאלית ורצינית ללגליזציה של פירוטכניקה ביציעים, הענישו פרטנית בחומרה כל מתפרע וכל מי שיפרוץ את ההסכם והחוק ותפסיקו להתעסק בשטויות ולהרוס באופן שיטתי את המשחק שכולנו אוהבים כל כך. אל תודו לי, אין צורך. רק תפעילו קצת היגיון בשגעת ובטרללת הזאת.
הלאה, יום ראשון, חדרה בסמי. שובו של הדוניו אהובנו משכבר הימים, ניתן לו כבוד בעוד משחק על התואר בנסיבות מחמירות.
שבוע טוב וירוק, הזמן הולך ואוזל, החזירו את אחינו משבח המפלצות בעזה.
