מכבי חיפה ניצחה את מכבי ת"א בבלומפילד עם ה-0:1 של ליאור רפאלוב, ובאותו היום נכנסה לשבלונה. מסאי דגו תחם את הקבוצה שלו בין קווים, צבע אותם עם דין דוד, גם צ'ארון שרי עוד היה אז בקבוצה, ליאור רפאלוב בשיאו והכל עבד. זה עבד כי דגו הכניס לשבלונה את מה שצריך, נשאר בין הקווים, כי לא היה צורך לצאת מהם. זה עזר למכבי חיפה למחוק פער של עשר נקודות מהצהובים. אבל בינתיים דין דוד נפצע, רפאלוב משחק על זריקות, מחמוד ג'אבר מושבת, אבל דגו נשאר בתוך השבלונה. מבחינת דגו, דין דוד היה המפתח ומהרגע שהוא נפצע, הדברים החלו להשתבש. ניצחון פה ושם, אבל לא היתה מחשבה לצאת מהקווים ולחפש משהו חדש ומרענן שיתאים לקבוצה.
מול הפועל ת"א אמש (ראשון) היה השיא. דגו פגש את יוסי אבוקסיס, האיש שהמציא את השבלוניות, רק במשחק ההגנה. לבוא מול אבוקסיס עם הצפוי והמוכר, זה כמו ללכת על צופן בנאלי ולקוות שהאקר לא יפרוץ לך את מערך האבטחה. אצל אבוקסיס זו לא אבטחה, אלא משמרות ההגנה, אלה שאם לא תעשה תחבולה, בחיים לא תפרוץ אותם. האמת היא שאוראל גרינפלד יכול היה לפרוץ את הבונקר של אבוקסיס, אבל הוא בחר שלא לעשות זאת. אני פחות אוהב להתעסק בטעויות שיפוט. גרינפלד טעה לדעתי והיה חייב לתת למכבי חיפה פנדל, אבל לא בגלל זה הקבוצה של מסאי דגו התקשתה להבקיע מול הפועל ת"א. כי זה היה מעבר לקושי. האלופה לא בעטה אפילו פעם אחת למסגרת.
השבלונה של דגו הגביהה כדורים וקיוותה שהם יפגעו במישהו ברחבה וייכנסו. שום דבר בלתי צפוי או כזה שיכול להפתיע, אפילו שחקנים מוגבלים מקצועית כמו שיש לאבוקסיס. דגו היה מספיק כן כדי לומר בסיום "היינו צפויים", אבל איפה אתה כמאמן עשית משהו כדי לא להיות כזה? הגיע הזמן לצאת מהמערך שעשה טוב בעבר, אותו 3-6-1 שהתאים לתקופה אחרת בעונה הזאת. ענאן חלאילי חרש את כל הקווים במדינה ואולי הגיע הזמן לגוון גם את המשחק שלו. אולי הגיעה העת להבין שפרנצי פיירו בודד מדי מול ההגנות הצפופות בליגת העל. בטח אמש, כאשר פיירו נפצע ולא יכול היה להמשיך, דגו היה חייב לצאת מהשבלונה שיצר. הקבוצה שלו כאילו הזמינה אותו לעשות זאת, אך לשווא. טיפה מחשבה ויצירתיות יכולה היתה להכניס למגרש את סוף פודגוראנו במקום פיירו, להסיט את חלאילי לחוד ולקבל מהירות, שינוי סגנון, משהו שיכול להפתיע את הפועל ת"א. במצב כזה, שינוי מערך ל-3-3-4 היה מכריח גם אבוקסיס לחשוב.
השקיעה בתוך השבלונה הביאה את מכבי חיפה לפלייאוף בפער של שבע נקודות ממכבי ת"א. יכול להיות שעד השבוע הבא זה יהיה "רק" שש, אבל ההיסטוריה מלמדת שלמחוק פער כזה בפלייאוף העליון זו משימה כמעט בלתי אפשרית. החישוב פשוט: מכבי חיפה זקוקה לפלייאוף מושלם עם 27 נקודות. אלא שמבט לאחור מראה שהקבוצה המפלצתית של ולאדן איביץ', זו שזכתה באליפות בפער 30 נקודות, עשתה בפלייאוף העליון רק 24 נקודות. ברק בכר עשה עם הפועל ב"ש 23 נקודות ובמכבי חיפה המקסימום היה 22 בלבד. שיקום אוהד אחד של מכבי חיפה ויהמר שהקבוצה הנוכחית מסוגלת לשבור את השיא הנוכחי. אבל לא צריך להפליג רחוק מדי, מסאי דגו צריך להתחיל בזה שהקבוצה שלו תפסיק להיות צפויה ובנאלית.
