בתוך העולם המורכב של הכדורגל, תפקיד השוער הוא אולי התפקיד התובעני והמוזר ביותר. שוער יכול למצוא את עצמו על תקן ניצב במשך 89 דקות ועל תקן גיבור, או קורבן, בנגיעה אחת ספציפית. אנשי רוח גדולים התייחסו לתפקיד הזה במעין חרדת קודש, כאשר גם חתן פרס נובל פטר הנדקה בחר לסיים את ספרו המוכר ביותר, "חרדתו של השוער מבעיטת 11 המטרים", בניתוח מדוקדק של בעיטת כדור עונשין.
מסלול החיים של שוערים שונה מזה של שחקני שדה. נדיר מאוד לראות שוערים בגילאים צעירים מקבלים הזדמנויות, בטח ובטח בכדורגל הישראלי, ולעומת זאת אנחנו יכולים לראות שוערים שמתקרבים לגיל 40 מקבלים קרדיט בארץ ובעולם, ממנואל נוייר של באיירן מינכן עד לאריאל הרוש וגד עמוס בני ה-35. הניסיון קריטי ויש הרבה פחות חשיבות לאתלטיות, בטח בהשוואה לשחקני שדה שרצים קילומטרים בכל משחק.
למרות זאת, זה מרגיש שמשהו משתנה בליגת העל. מכבי חיפה החליפה שוער בן 30 (ג`וש כהן) בשריף כיוף בן ה-22. הפועל ב"ש החליפה את אופיר מרציאנו בן ה-34 בניב אליאסי בן ה-21, מכבי נתניה את איתמר ניצן, בן 35 בסוף העונה שעברה, בתומר צרפתי בן ה-20 וגיא הרמן בן ה-23 דחק את אוהד לויטה בן ה-37 מהשער של הפועל חדרה. מוחמד אבו ניל בן ה-22 פותח בין הקורות של סכנין, ונראה לא רע, אחרי שהשוער הזר ניקולאס האגן עזב.
צרפתי, אליאסי, עומר כץ בן ה-25, הרמן ונדב זמיר בן ה-22 (שמחליף את אדליי הפצוע) יפתחו כולם הערב במחזור ה-16 של ליגת העל, והפכו לשחקנים שמקבלים דקות בקצב מסחרר כחלק מעומס המשחקים. תוסיפו לזה את אדביו אדליי בן ה-23, וזה אומר ש-6 מ-14 קבוצות ליגת העל נותנות לשוער שנחשב צעיר במונחי כדורגל. כמעט ממחצית קבוצות ליגת העל. וכל זה כששוער העתיד של הנבחרת נמצא בכלל בבאיירן מינכן (דניאל פרץ). איך זה קרה? מדוע דווקא השנה יש תחלופת דור כל כך גדולה בקרב שוערי ליגת העל?
הבעת אמון
ההסבר הראשון שקופץ לראש, במונחים גדולים, הוא ההסבר הכלכלי יותר. יכול להיות שקבוצות ליגת העל השונות (ולא רק הגדולות) ראו את דניאל פרץ נמכר ב-5 מיליון יורו ואת עמרי גלזר נמכר ב-1.2 מיליון יורו, לפני אחוזים ממכירה עתידית שעשויים להניב מאות אלפים נוספים. מדובר בסכומים גבוהים מאוד גם במונחי ליגת העל, בטח ובטח מחוץ לחוג הסילון של מכבי תל אביב ומכבי חיפה.
תומר צרפתי הוא אולי המייצג הבולט ביותר של התופעה הזאת. נתניה החליטה עוד במהלך המונדיאליטו שבן ה-20, שהצטיין והיה בהרכב הנבחרת בחצי גמר יורו הצעירות בעקבות השעייתו של דניאל פרץ, יקבל תפקיד משמעותי העונה.
צרפתי עבר אצל מאמן השוערים הוותיק של נתניה, עופר בסון, שגידל בין היתר את אוהד לויטה, אריאל הרוש ודני עמוס. "בעיני הוא משחק כמו בוגר, למרות גילו הצעיר. הוא מבין את המשחק וילד אמיץ, לא רק בקטע של זינוקים. שוערים בגילו חוששים מעט להניע כדור", אמר בסון בראיון למוטי פשכצקי לפני ההפסד לאנגליה. למרות זאת, המעבר לכדורגל בוגרים הוא צעד אחר.
נתניה שילמה את שכר הלימוד על צרפתי והקבוצה נאלצה להחליף מאמן בשלב מוקדם. לא ברור אם גיא צרפתי (אין קשר משפחתי) ינסה להביא שוער אחר בינואר, אבל ראינו את נתניה עושה שורה של "אקזיטים" מוצלחים בשנים האחרונות מעדן קארצב ועד גבי קניקובסקי. הפעם היא לקחה את הצ`אנס הזה בין הקורות עוד בתחילת העונה.
ניצול הזדמנויות
המקרה של כיוף ושל אליאסי, השוערים של שניים מ-3 המועדונים הגדולים בארץ, שונה. בשני המקרים הם פתחו את העונה כמחליפיהם של איתמר ניצן ושל אופיר מרציאנו והשתלטו על אפודת שוער הראשון, כאשר במקרה של כיוף היה מדובר בחילוף על רקע מקצועי אחרי יכולת מאכזבת מצידו של ניצן.
כיוף הושאל במשך שנים להפועל עפולה, הגיע למכבי חיפה וקפץ לעמדת השוער הראשון אחרי לא מעט אכזבות מכיוונו של ניצן וחוסר וודאות סביב ג`וש כהן במשך רוב הקיץ. לא היה לחיפה שוער ראשון, וייתכן שאם כהן היה נשאר (או אם ניית`ן בקסטר, שכבר נחת בישראל, היה חותם במועדון בסופו של דבר), כיוף לא היה מקבל את ההזדמנות. בני לם, שאימן אותו בנוער, אמר ש"אם יתנו לו את הצ`אנס הוא ידע לקחת". הוא לקח.
גם לכיוף היו את הטעויות שלו, אבל במשחקים האחרונים הוא מפגין יציבות. סדרת ההצלות שלו הובילה גם לשער נקי מול ויאריאל ומחמאות בספרד, וכעת הוא נראה כמו שוער ראשון לגיטימי למתחרה על האליפות בליגת העל כבר עכשיו.
בשונה ממה שקרה עם צרפתי או עם דניאל פרץ (שקיבל הזדמנות מראש בתחילת העונה), כיוף היה צריך לקפוץ ולהציל ברמה מסוימת ספינה שוקעת. איך העונה של מכבי חיפה הייתה נראית אם ניצן היה ממשיך בשער? איך היא הייתה נראית אם כיוף לא היה מצליח להיות מספיק יעיל בשביל לאפשר לקבוצה לשחק בלי קשר אחורי טהור ועם מחמוד ג`אבר כשש? נשאיר לכם לענות.
המקרה של ניב אליאסי קצת שונה. ב"ש החתימה שוער בפרופיל גבוה במקום גלזר. אופיר מרציאנו, שהיה שוער נבחרת ישראל והגיע אחרי שנים על הספסל של פיינורד. אליאסי נכנס לשער בעקבות פציעה של מרציאנו, היה מספיק טוב באימונים ומאז נשאר בין הקורות. אליאסי אמנם ספג רביעייה מול בית"ר ירושלים, אך בעונה טובה. בגיל 21 וכשהוא רחוק מלהיות מוצר מוגמר, הרשים כשעצר את הפנדל של תומר יוספי מול הפועל חיפה או במשחקים מול מכבי ת"א, מכבי חיפה ומכבי נתניה - למרות ההפסד.
ייתכן שהוא אחת החוליות החזקות בהפועל ב"ש של העונה, והשילוב בין האימונים ליכולת במשחקים עצמם הובילה לכך שהוא קיבל הזדמנויות במשחקים לא פשוטים. הוא מצליח להכניס רוגע למועדון שמתקשה לעמוד בציפיות מאז שהתחילה 2023/24, ולהפוך משוער העתיד לשוער ההווה.
המשחק משתנה
גם אליאסי וגם כיוף בעלי משחק רגל טוב יותר ממרציאנו וניצן המבוגרים, תכונה חשובה בהערכת שוערים בכדורגל של היום, אבל במקרה של הכדורגל הישראלי זה שונה ובפרט בקבוצות עם קהל בגודל של ב"ש ושל מכבי חיפה. המטרה הראשונה היא לא לספוג. גם אליאסי וגם כיוף עומדים בלחץ הזה, וכאן מגיע לא מעט קרדיט למסאי דגו ולאליניב ברדה שממשיכים לתת להם לפתוח.
עוד מוקדם לדבר על תופעה. שוערים כמו גד עמוס (שאינו מוערך מספיק) ואריאל הרוש בני ה-35 עדיין שוערי ליגת על לגיטימיים ואף למעלה מכך, והניסיון שלהם משפיע בקבוצות כמו ריינה ואשדוד, שבהחלט צריכות מישהו שיכול לכוון את ההגנה. ההצלחה של הנבחרות הצעירות מובילה לכך שיותר אנשים מחו"ל מסתכלים על ליגת העל, במה שיצר איזה אפקט שרשרת, אבל בסוף זה לא באמת מעניין את האוהד שיושב ביציע. אנחנו רוצים שהקבוצה שלנו תנצח, ולא חושבים עליה כעסק שיכול להכניס כסף בעתיד ואחוזים ממכירות עתידיות.
בכל מקרה, גם אם מוקדם לציין כי מדובר בתופעה, נראה שיש עוד ניצנים בדרך. רוי ששון בן ה-22 הציל יכולת טובה בין הקורות בבית"ר. אמנם מיגל סילבה חזר לשער, אבל הוא בהחלט שוער לגיטימי בליגת העל כבר עכשיו (בין אם בבירה או בהשאלה למקום אחר). ליאור גליקליך בן ה-20 הושאל מהפועל ת"א להפועל ראשל"צ בלאומית והרשים בצעירות.
קבוצות נתנו צ`אנס לשוערים אחרים, מה שנחשב אירוע מכונן בחייה של עונה (באופן משמעותי יותר משינוי רגיל בהרכב), וראו שהן מתחזקות כתוצאה מכך. אולי זה אומר שגם הדור הבא של השוערים, אלה שעכשיו בני 17 ו-18, יקבלו את ההזדמנות אם הכיופים והאליאסים של העולם לא יצליחו לעמוד בציפיות הנדרשות במועדונים האלה בעוד כמה שנים. בסוף כולם מרוויחים מהתחרות הזאת.
