"אני בימים אלה לומד בכולל, ומטפח את חיי המשפחה, במסעדה פה בנמל", סיפר, "אני מאושר, אני לא יודע אם אקבל גן עדן, כי את הגן עדן אני מקבל כבר בעולם הזה. בסופו של דבר עם כסף לא הולכים לקבר, ישתבח שמו לעד".
דהן הסביר על השגרה הנוכחית שלו: "אין לי טלוויזיה כבר חמש שנים, אבל אבא חולה כדורגל והאח משחק כדורגל. לפעמים משחקים בשכונה, אבל את האמת אני לא מתגעגע לזה. הרמה פה בארץ... לא היה פה איזה... לא מתגעגע לזה, אני בבוקר פותח בחברותא בכולל, קפה טוב, סיגריה אלקטרונית. אנחנו לומדים וזה כיף, אתה מסתכל בעין טובה על כל אחד".
"בכדורגל המשפחה חיה איתך את ההפסד וחיה איתך את השבוע, אבל רגע רגע רגע, יש חיים אחרי הכדורגל", אמר, "מה, זה לא הכל בחיים. בואנה, אני רואה אנשים באים למסעדה ואני לא רוצה לדבר, אבל יש אנשים נשואים שמגיעים מחיים של ניאוף וחיים של שקר. הכדורגל זה ניצחון ומועדון, אבל מה מועדון, מה עם אשתך? מה עם הילדים? איפה האישה שדואגת לך בבוקר, בצהריים בערב? בתורה אתה מקבל את העיניים האלה".
דהן המשיך ונזכר: "בכדורגל יש הרבה פיתויים, אני לא אומר. אתה מקבל משכורת, עולה למגרש, הולך לאדידס מקבל נעליים ובגדים חינם. אבל אתה חי את השקר, זה לא האמת. תהיה עם הבחורה הכי יפה בעולם אבל אתה קם בבוקר אתה רוצה לבעוט בה. זה שקר, זה לא האמת. מה עם כל הבלאגן? אתה הולך לסופר, לוקח את הצ`יטוס, הגבינה והקוטג` ובסוף אתה לא יכול לא לשלם לקופאית. בעולם יש בחירה, ואחרי 120 שנה צריך לשלם".
"הפציעה עשתה לי טוב גם בגשמיות וגם ברוחניות", המשיך, "אין הרבה כדורגלנים שהרוויחו מיליונים, אבל לא כל הנוצץ זהב תמיד. אתה יודע שהם בחובות גדולים, יש כאלה שלא אבל יש כאלה שכן. מאז שנפצעתי בגשמיות וברוחניות בורא עולם הכפיל לי את המילה `ברכה`. היו אנשים שאמרו לי שהשתגעתי, היה קשה להורים לקבל אותי וראו אותי כמשוגע. הכל בסדר, זה תהליך, לאט לאט. לא צריך להפחיד אנשים".
דהן הוסיף: "לאשתי היה קשה מאוד בהתחלה, אני הייתי שומר שבת והיא הייתה נוסעת באוטו, נוסעת עם חברות. עד שהיא ראתה שיש פה משהו חם, שצריך לשמר את זה, שהשבת טעימה - זה משהו שהוא לא רגיל. צריך להיות שם כדי להרגיש את זה. אתה מקבל ערכים ומוסרים טובים".
"כשנפצעתי אמרתי שאלוקים ישלם לו", נזכר, "דיברתי בגוף שלישי, ראיוס זה מלאך השם. אני היום חי מביטוח לאומי, עד החודש הזה הפסיקו לשלם לי ביטוח פרטי, ואני חי מביטוח לאומי. היינו מרוויחים 100 אבל לא הייתה ברכה כי עבדנו בשבת, והיום אנחנו מרוויחים 10 אבל יש הרבה יותר ברכה בכסף".
לאחר מכן סיפר: "שמחתי שמכבי חיפה לקחה אליפות. שלא יחשבו שאני איזה מכשף, עברתי ברחוב ואמרו לי `תסיר את הקללה`. איזה קללה מה אני מכשף? אני לא מאמין בכישופים. אני הולך באמונה עם השם יתברך, תהיה תמיד איתו ודבר לא יכול לפגוע בך. הייתי עושה דברים אחרת, הייתי רוצה לגדול בישיבה, לגדל את הילדים ולתת להם עוד ערכים. התורה היא גדולה ורחבה וצריך לנצל את מה שמספיקים".
כאשר נשאל האם יש לשחק כדורגל בשבת, השיב: "ודאי שלא צריך לשחק כדורגל בשבת, הברכה תהיה גדולה יותר. זה גורם לחילולי שבת - אם זה בבתים ואם זה להכנס לאוטו ולנסוע. אני עוד מראה שערים מהעבר לילדים, הקטע של העבר עוד קופץ ואני שמח כל פעם מחדש שאני רואה את הפציעה. בהתחלה היה לי קשה, לא יכולתי לראות, אבל היום הכל בעין טובה".
"שואלים אם סלחתי לראיוס", סיפר, "בלב שלם סלחתי לו ואם אראה אותו עכשיו אתן לו חיבוק. אח של אמא שלי ראה אותו בלרנקה ונתן לו חיבוק, אמר לו `אתה לא יודע מה עשית לו`. הכל נגמר, וישתבח שמו לעד אני הכי מאושר שזה קרה".
על השינוי הגדול והחזרה בתשובה, אמר: "בהתחלה קשה לקבל את הדתיים, שחור לבן ובהתחלה ראיתי את הדוד שלי ואמרתי `מה השתגעת?! עד כדי כך החמרת`. היום אני והוא לומדים בכולל וצוחקים על זה. אני שש שנים בכולל, בהתחלה הלכתי בהדרגה לכמה שעות, העיקר לאט לאט, זה עושה טוב לנפש. יש גוף ויש נשמה. הנשמה גם צריכה רוחניות, הגוף אוכל סטייקים אבל מה עם הנשמה"?
"התפיסה של העם היהודי כלפי הציבור החרדי אחרי כל מה שזק"א עשו וכל מה שאנחנו רואים, השם ירחם", המשיך, "רואים את התפיסה לגבי הציבור החרדי שהשתנתה. זה שיש כאלה שבכולל ומשתמטים, צודקים מי שאומרים שהם צריכים ללכת לעשות צבא. צריך גם תפילות וגם לוחמים. צריך גם את זה וגם את זה, צריך הכל. הכח שלנו זה בפה. אני רואה את הדיבור על גיוס החרדים, יש הרבה שרשומים בכוללים ולא באמת באים לכולל. על המשתמטים האלה אני חושב שזה חבל".
דהן הוסיף: "יש אברכים שלומדים תורה מהבוקר עד הערב, ללמוד תורה מהבוקר עד הערב זה לא דבר פשוט. צריך לכבד גם את לומדי התורה וגם את הלוחמים. תראה איך הלוחמים מדברים, שידברו איתנו. אנחנו לא הגויים, מה שמיוחד אצלנו זה כוח התפילה ולברוח מהמחלוקת. כל 10 גרם של שנאת חינם בקפלן, אנחנו נרבה 100 גרם של אהבת חינם".
לסיכום, סיפר דהן: "אני כמעט בטוח שאת השכר שלי אני מקבל בעולם הזה. אני את השכר שלי על גן עדן מקבל בעולם הזה".
"שואלים אם סלחתי לראיוס", סיפר, "בלב שלם סלחתי לו ואם אראה אותו עכשיו אתן לו חיבוק. אח של אמא שלי ראה אותו בלרנקה ונתן לו חיבוק, אמר לו `אתה לא יודע מה עשית לו`. הכל נגמר, וישתבח שמו לעד אני הכי מאושר שזה קרה".
על השינוי הגדול והחזרה בתשובה, אמר: "בהתחלה קשה לקבל את הדתיים, שחור לבן ובהתחלה ראיתי את הדוד שלי ואמרתי `מה השתגעת?! עד כדי כך החמרת`. היום אני והוא לומדים בכולל וצוחקים על זה. אני שש שנים בכולל, בהתחלה הלכתי בהדרגה לכמה שעות, העיקר לאט לאט, זה עושה טוב לנפש. יש גוף ויש נשמה. הנשמה גם צריכה רוחניות, הגוף אוכל סטייקים אבל מה עם הנשמה"?
"התפיסה של העם היהודי כלפי הציבור החרדי אחרי כל מה שזק"א עשו וכל מה שאנחנו רואים, השם ירחם", המשיך, "רואים את התפיסה לגבי הציבור החרדי שהשתנתה. זה שיש כאלה שבכולל ומשתמטים, צודקים מי שאומרים שהם צריכים ללכת לעשות צבא. צריך גם תפילות וגם לוחמים. צריך גם את זה וגם את זה, צריך הכל. הכח שלנו זה בפה. אני רואה את הדיבור על גיוס החרדים, יש הרבה שרשומים בכוללים ולא באמת באים לכולל. על המשתמטים האלה אני חושב שזה חבל".
דהן הוסיף: "יש אברכים שלומדים תורה מהבוקר עד הערב, ללמוד תורה מהבוקר עד הערב זה לא דבר פשוט. צריך לכבד גם את לומדי התורה וגם את הלוחמים. תראה איך הלוחמים מדברים, שידברו איתנו. אנחנו לא הגויים, מה שמיוחד אצלנו זה כוח התפילה ולברוח מהמחלוקת. כל 10 גרם של שנאת חינם בקפלן, אנחנו נרבה 100 גרם של אהבת חינם".
לסיכום, סיפר דהן: "אני כמעט בטוח שאת השכר שלי אני מקבל בעולם הזה. אני את השכר שלי על גן עדן מקבל בעולם הזה".
