רביב ספיר, מהדמויות החזקות בכדורגל הישראלי לפני קצת יותר מעשור, היה בעליה של קבוצת הכדורגל הפועל ראשון לציון. לאחר שמכר את המועדון עזב את עולם הכדורגל ופנה לעולם העסקי כאיש עסקים בעל חברות ועובדים, אך הוא עשוי בקרוב לעשות את דרכו בחזרה לדשא ולכדור, לאהבתו הראשונה.
ספיר קיבל פנייה מגורמים בקריית מלאכי שרוצים שיקח חלק בפרוייקט פיתוח הכדורגל בעיר. קריית מלאכי הייתה קבוצה בה הוא שיחק במהלך הקריירה שלו כשחקן בשנות ה-80, והוא מרגיש שעכשיו זה הרגע שלו להחזיר לעיר עם הידע והניסיון העשירים שלו בתחום על מנת למנף אותה, לשים אותה על המפה בכדורגל הישראלי, ולייצר שחקנים חדשים לליגות הישראליות ואף לחו״ל, כמו בימיו הטובים בענף, כפי שהוא מספר בראיון לערוץ הספורט.
רביב, לפני כמה שנים עזבת את הכדורגל?
"מכרתי את המועדון לפני 14 שנים בחזרה לעירייה. כשאני מכרתי אותו, אנחנו היינו מחלקת הנוער השנייה בטיבה במדינה מבחינת הישגים מדידים, אחרי מכבי תל אביב. לפני מכבי חיפה, אשדוד, ומכבי פתח תקווה. שחקנים שגדלו והתפתחו בראשון לציון עברו לכל מיני קבוצות והיום הם מככבים בליגת העל, בלאומית, וגם בחו״ל יש ליגיונרים. אחרי שעזבתי הצליחו למכור עוד שחקנים שגדלו אצלי. אני אזרוק רק כמה שמות רק כדי שיבינו את מה שהיה אצלנו: עומר אצילי, יעקב בריהון, תאי בריבו, עוז בילו, רז מאיר, רועי משפתי, ועוד רבים וטובים אחרים. במשך השנים היו עוד הרבה שחקנים. אבל מאז שמכרנו, לא קרו הרבה דברים מכל מיני טעמים״.
למה בעצם מכרת את המועדון?
״נמאס לי. העירייה התחילה לעשות לי צרות. היו הרבה מאמצים מצידי, והשקעתי המון זמן, כסף ואנרגיה. הצלחנו לעשות דברים שלא היו בקבוצות אחרות. נושא הנוער היה מאוד חשוב לי. אבל ברגע שהעירייה נכנסה לי ברגליים ועשתה הרבה פעולות שהפריעו לי ביום יום, הרגשתי שזהו. היה צורך להתעסק בדברים לא טובים, ואי אפשר היה לקיים פעילות תקינה בצורה הזאת״.
לא רצית להמשיך בעשייה הזאת במקום אחר?
"בנוסף לראשון לציון, הייתי גם חבר הנהלה בהתאחדות לכדורגל, יו״ר בפועל של מחלקת הנוער. זה מה שעניין אותי וזה מה שרציתי לעשות. יכול להיות שראשון לציון הייתה נראית אחרת אם הייתי נשאר. היום אין אצלה יותר פיתוח".
אתה חושב שהיום אפשר לשחזר את ההישגים האלה במועדון הזה?
״היום אי אפשר. כשקניתי את ראשון לציון, הקבוצה הבוגרת ירדה לליגה השלישית, הליגה לארצית. שחקנים בנערים ג׳ היו עוברים לקבוצות אחרות אם הם היו כישרוניים. לכן המועדון היה בינוני. אנשים הגיעו אליו לאחר מכן כי ראו שיש הצלחות, שיש הישגים. היו לי גם הרבה שחקנים שהגיעו מפורקים ופרצו אצלנו ופרחו כמו אורי מגבו, שלומי אזולאי של אשדוד, דרור ניר. כשאני עזבתי, כולם היו בליגות הבכירות והתמודדו בחלק העליון עם הרבה הישגים ותארים״.
מה עשית אחרי שעזבת את הכדורגל?
"בתחום הכדורגל לא עשיתי כלום. אי אפשר לעשות את זה על הדרך. זאת עבודה לכל דבר שדורשת השקעה עצומה, זמן, ואחריות. אי אפשר על רגל אחת, צריך להיות כל כולך בזה. אני איש עסקים, יש לי הרבה חברות שפיתחתי ואני מקדם. התמקדתי יותר במשפחה ובעסקים. המשפחה זה מה שהיה לי הכי חסר. אבל עדיין אנחנו בכדורגל כי גל הבן שלי משחק בליגה א׳, בירמיהו חולון. אפשר לומר שבזמנו, כשעדיין הייתי פעיל, גל היה קורבן ואמרו לא פעם ולא פעמיים ש'הוא איפה שהוא נמצא בזכות אבא שלו', אבל הוא לגמרי הוכיח את עצמו והגיע גם לנבחרת האולימפית״.
מה יכול להחזיר אותך לכדורגל?
״בשנים ההן, אחרי ראשון לציון, רציתי לעבור למקום אחר ולהמשיך, אבל התקררתי מאז. העברתי בזמנו קורס של מנהלים בווינגייט. אבל החיידק עדיין לא התעורר״.
ובכל זאת?
״יש מועדון שיכול להיות שאני אגיע אליו בשנה הבאה כהתנדבות לקדם ולפתח, מועדון הכדורגל קריית מלאכי. המועדון הזה קרוב לליבי, כמעט כאילו נולדתי שם. יכול להיות שאני אעשה איזשהו מיזם שם במחלקת הנוער. תלוי כמה העירייה תירתם לדבר הזה. שוב העירייה משחקת תפקיד, אבל כאן זה תפקיד טוב אם באמת זה יעבוד. אחד מהמתמודדים לבחירות בעיר רוצה לקדם ולפתח את הספורט ובעיקר את קבוצת הכדורגל, ואם זה ילך לכיוון טוב ואראה שזה רציני, אמשיך בזה״.
ומה תרצה להשיג שם? בכל זאת, זו לא עיר שהכדורגל הולך לפניה
״נכון. אני ארצה להשיג את הדבר המרכזי ואת המטרה העיקרית, לייצר שחקנים. זה יהיה קשה יותר לעשות את זה בקריית מלאכי כי אין מתקנים וידע בכדורגל. אם העירייה תשקיע, יהיה אפשר להוציא שחקנים טובים. השחקנים הטובים באמת דווקא לא צומחים במועדונים הגדולים, יכול להיות שחלקם עוברים שם באיזשהו שלב. אבל אם שחקן כזה הוא לא כוכב על ולא השתלב בקבוצה הבוגרת, הסיכויים שלו להצליח לא יהיו גבוהים. אחד שמתבלט בקריית מלאכי יכול להתבלט בקבוצות אחרות כי הוא מגיע נחוש יותר, רעב יותר, וקשוח יותר״.
מה דעתך על שחקני הנוער היום בארץ ועל הרמה שלהם?
״אני חושב שיש התקדמות גדולה בנוער. אני לא מאלה שאומרים שפעם היה יותר טוב ושהיה מצויין. הכדורגל מתפתח ומשתנה, והנבחרות היום מטופלות הרבה יותר טוב מהמצב שהיה בעבר. היום יש את בית הנבחרות, יש יותר תשומת לב, מינויים טובים, אני חושב שאופיר חיים עושה עבודה מצויינת. היום גם יש תנאים יותר טובים, תקציבים, חשיפה יותר טובה. לפני עשור לא היו שידורי נוער בכלל. לא שידרו אפילו ליגה לאומית כמו שצריך. לכן יש שיפור כל הזמן, והוא מתמיד. השאלה אם ידעו איך לטפל בזה בצורה טובה, כי העתיד יכול להיות טוב".
