ענאן חלאיילי הפך לשם החם ביותר בכדורגל הישראלי העונה. הכישרון הצעיר של מכבי חיפה מוביל את הקבוצה לצמרת בגיל 19 בלבד, וכבר מחוזר על ידי מועדונים בחו"ל. אבל חלאיילי הוא לא הראשון לעלות מהנוער כמטאור אצל הירוקים. שמונה שנים לאחור, מוחמד עוואד היה אמור להיות הדבר הבא ממחלקת הנוער של הקבוצה.
עוואד עוד הראה חלק מהיכולות שלו, אבל הקבוצה היתה בתקופה רעה, ואחרי תקופה קצרה בחו"ל, הוא חזר לארץ ומאז עדיין מחפש את עצמו. פציעות חוזרות ונשנות גרמו לו לקחת צעד לאחור וכעת הוא מתאמן כדי לחזור לפעילות אחרי כמעט שנה ללא כדורגל.
"מי שלא יודע, הייתי פצוע - עשיתי 2 ניתוחים. אחרי 35 זריקות, תרופות ודרך מאוד ארוכה, סוף סוף אני חוזר לעצמי בחודש האחרון ומתאמן טוב מאוד", הוא מספר בראיון בלעדי ל"חמש באוויר", "אני כבר שלושה חודשים מתאמן עם מאמן-פיזיותרפיסט שהוא מאמן צמוד לאחד השחקנים הטובים בעולם, סאדיו מאנה. הוצאתי כספים מהכיס שלי רק כדי להרגיש שוב בריא".
עוואד המשיך וגולל את מסכת האירועים שהובילו למצבו היום: "עליתי לקבוצה הבוגרת כשהיא לא היתה בתקופה טובה. בשנה הראשונה שלי בבוגרים היו לי ארבעה מאמנים ובשנה אחרי שני מאמנים. ובכל זאת הצלחתי להיכנס לעניינים. בחצי העונה כבשתי 7 שערים ובישלתי עוד חמישה, זומנתי לנבחרת הבוגרת, קיבלתי הצעות מחו"ל מקבוצות ש... לא תאמין איזה שמות ואפילו נפגשו איתי. לאחר מכן הגיע מרקו (בלבול), וגם שיחקתי, היה טוב. יצאתי לחו"ל בתקופה לא טובה. היה קורונה. הכל זה סיבות ותירוצים".
"במכבי פ"ת נפצעתי ואחרי המשחק אמרו לי שיש לי פציעה קטנה. בסופו של דבר התברר שהיה לי קרע בגיד של המפשעה. זו פציעה שלוקח לחזור ממנה שישה חודשים. החזירו אותי לשחק אחרי שלושה שבועות עם זריקות של סטרואידים. הזריקו לי 20 זריקות בחודשיים. זה ריסק לי את הגוף. הלכתי למומחים בכל העולם. הם אמרו לי או שאני מטומטם או שאני לא יודע מה עשו לי. שאני לא גומר לעצמי את הקריירה, אלא גומר לעצמי את החיים. אם הייתי ממשיך לרוץ ושחק, עוד חודשיים לא הייתי יכול ללכת על הרגל. בשנה האחרונה לא הצלחתי לחבר שלושה אימונים שאני יכול לתת מאה אחוז. הייתי מתאמן 20 אחוז ונכנס לשחק ולא היה לי כלום לתת. לא הייתי יכול לתת 20 אחוז מהיכולת שלי. לא הייתי יכול לעשות שני אימונים בקצב גבוה. לקחתי הפסקה כדי לטפל בעצמי. אני מתאמן חודשיים עם כריסטיאן בנטקה. עשיתי הכל בשביל לא לוותר על מה שאני באמת אוהב".
"מה שהכי חשוב שאני מרגיש שהגוף שלי בריא, כשאני בריא וחד, אני בין השחקנים הכי טובים בישראל. אם הייתי חותם בקבוצה בינואר, היו רוצים שאגיע מ-0 ל-100 ישר, כי הם רואים את השם שלי, הם לא רואים מה שעברתי ומה שהגוף שלי עובר. אני צריך לעבור דרך. ייתכן שאחתום בקבוצה מחו"ל ואני מקווה שזה יסתדר".
ממה מתפרנסים בזמן הזה?
"כשהרווחתי כסף לא בזבזתי אותו. לא הייתי מבלה, לא חייתי חיים של כדורגלן טיפוסי. עכשיו אני מתבסס על זה".
ההצלחה של צעירים בחיפה - כמה זה פספוס שלו
"בהתחלה זה קצת הפריע לי, אבל אחרי מה שעברתי בגוף... זה לא מעניין אותי ולא מזיז לי. מה שמזיז לי עכשיו, זה לרוץ, לשחק ולהרגיש שאני מוכן. היה מה שהיה. צריך להתעסק בעכשיו. לא חשבתי לפרוש, אני יודע מה אני שווה ומה אני יכול לתת. אני שחקן שחקן, אני מאמין בזה".
הטענות על כך שהוא לא חי חיים ספורטיביים
"אם שיחקתי תחת אלי גוטמן, תחת ברק בכר ותחת המאמנים הזרים - אז כנראה שהמציאו סטיגמות, ותבינו לבד מאיזה אינטרסים זה מגיע. לא רוצה להאשים. אם המאמנים הגדולים נתנו לי לשחק, זה אומר משהו. מאמנים שפחות הצליחו בקבוצות גדולות, לא רצו אותי".
האם ההצלחה בלבלה אותך?
"ההצלחה לא בלבלה אותי. כשעליתי מהנוער, הייתי השחקן היחיד שעלה מהשנתון שלי יחד עם נטע לביא. היו שנים לא טובות במכבי חיפה, ובשנים הטובות של מכבי חיפה, רציתי לצאת לחו"ל. אולי התזמון לא היה טוב. הכל זה מלמעלה בסוף".
מה היית עושה אחרת?
"לא הייתי חוזר מפולין באמצע העונה. בסוף העונה, יענקל`ה שחר ועוזי מור אמרו לי שלא היה צריך להחזיר אותי מחו"ל, כי כשחזרתי, לא באמת שיחקתי. אבל בסוף הכל עובר - מה שחשוב לי זה שאני בריא".
