טל בן חיים היה מסוג השחקנים שאי אפשר להיות אדיש אליהם. מי שהספיק לשחק בשתי הקבוצות של העיר תל אביב, לדלג לאירופה ולחזור, ואפילו לתת שער מרהיב לג`יג`י בופון - תלה את הנעליים בגיל 34. עכשיו, הוא מדבר בראיון מיוחד לערוץ הספורט - על נסיבות הפרישה, על התחנה הבאה בדרך, וגם מבט לאחור על קריירה סוערת ורוויית רגשות.
הפציעות
"זה לא התחיל בגיל 34, אבל מה שהיה קשה בגיל 30, 31, 32 ואפשר היה להתמודד איתו... הגעתי לשלב שכבר זהו, אי אפשר. קשה, כואב כל הזמן, כל הזמן נפוח. כל הזמן צריך לשמור על כשירות של שבוע רצוף, אז אתה מנסה ומנסה ואומר `טוב, זו העונה האחרונה. אני לא אהיה באותה רמה`. ברור שזה מלווה בכדורים, באנטי דלקתי, במשככי כאבים, בזריקות וולטרן לטוסיק, בהתמודדויות".
"כשאתה קם בבוקר, אתה חושב שהדבר הראשון שאתה עושה זה לעשות פיפי, ואתה צריך לבדוק איך הברך, נפוחה או לא נפוחה, כואבת או לא כואבת איך שאתה קם מהמיטה. לא נחמד. יש לי גיליון רפואי של בן 80. אני לא מתלונן על זה. אני יודע שזה חלק מהעניין. הכדורגל נתן לי המון, אבל השאיר אותי עם צלקות לכל החיים, גם פיזיות וגם נפשיות. אבל הוא נתן לי כ"כ הרבה, אז אני יודע שכמו בכל דבר בחיים, אין רק טוב. ואני מודה על הכל, על הטוב ועל הרע".
השער מול בופון
"קייליני קיבל אדום ואז היתה הפסקה במשחק כי תומר חמד נפצע והלכתי לבופון ואמרתי לו שאני רוצה את החולצה שלו בסוף המשחק. הוא היה ג`נטלמן ואמר לי, בהלצה כמובן, `אתה רוצה את שלי, אני רוצה את שלך`. הערכתי את זה מאוד. ובאמת הוא ירד מהדשא והוא נשאר כל כולו ערום. בלי נעליים, בלי גרביים, בלי מגנים, מכנסיים, כפפות, לקחו לו הכל. שחקנים, אוהדים. לא יודע למי הוא חילק מה. הוא ירד עם החולצה שלי ביד. בראש שלי אמרתי לעצמי שהוא ייתן לי את החולצה ואולי ילחץ לי יד וימשיך בחייו. בתמימותי, לא באתי לתת לו את החולצה שלי. אמרתי לעצמי `מה הוא יעשה עם החולצה של טל בן חיים? עם כל הכבוד`. הוא הסתכל עליי במבט של `מה, למה את לא מביא לי את החולצה שלך? אני רוצה את החולצה שלך. נתת לי גול יפה מאוד, אתה שחקן מצוין ושיהיה לך הצלחה בהמשך`. הוא לא דובר אנגלית כל כך טוב, אבל מהמינימום שהוא ידע, זה מה שהוא אמר. הוא לחץ לי את היד, התחבקנו והוא באמת היה ג`נטלמן אמיתי וריגש אותי מאוד".
הכישוף לגארת בייל בבעיטה החופשית
"גדלתי בכפ"ס, בבית ספר גולדה, היינו משחקים שם כדורגל, אז היה משהו שיוצא לכולם על אוטומט. מן הרגל כזה שמישהו היה בא לבעוט איזשהו פנדל מכריע או בעיטה חופשית, אז עושים את התנועה הזו. שיחקנו נגד וויילס בחוץ, זו היתה נבחרת הרבה יותר טובה מאיתנו שנתנה לנו 3 בארץ, היה 0:0 עד דקות הסיום והדבר האחרון שאתה רוצה שזה יתפספס בגלל פעולה אישית מדהימה של אחד השחקנים הגדולים בעולם בזמנו, שאגב נתן לנו גול דומה בישראל. זה מה שיצא ממני באותו רגע, לא חשבתי לפני. לרגע חזרתי ל"גולדה", לילדות, לגיל 6-7-8-9, וזה מה שיצא ממני. נזכר כרגע איקוני. אני מקווה שיזכרו ממני דברים אחרים ולא את זה".
לפני החזרה למכבי ת"א היתה לך הצעה ממועדון גדול בארץ?
"הצעה רשמית, והצעה הרבה יותר טובה. אבא שלי, שניהל הכל כמו שהוא ניהל לי הכל בקריירה, ניהל את זה מולם. היתה הסכמה ביניהם שזה יישאר בשקט ולנו יש מילה של פעם. ככה אבא שלי חינך אותי, אז אני לא אדבר על זה. אני רק אגיד שכן, היתה הצעה רשמית והיא היתה הרבה יותר טובה מההצעה שקיבלתי ממכבי ת"א ובחרתי לחזור למכבי ת"א ואני לא מצטער על זה, למרות כל ההתפתחויות. הייתי עושה את זה שוב".
בסרטון הפרישה השמטת כל זכר להפועל ת"א
"כשאתה עושה מעבר ישיר כזה, זה דבר לא פשוט. לא לך, לא להורים שלך, לא לאשתך, לא לאף אחד שקרוב אליך. אני בחור מאוד אמוציונלי ומאוד רגיש. לא יודע אם יודעים את זה עליי. ואני עברתי תקופה לא פשוטה, של קללות ואיחולים, על אשתי, על הילדים שלי, וזה משהו שאני... למרות שאני במקום הרבה יותר מיושב ובוגר יודע שזה לא כל אוהדי הפועל ת"א. היו גם אנשים טובים שראו אותי ואמרו לי `חבל שעברת למכבי, אהבתי אותך והיית אחלה שחקן`. אבל זה השאיר לי צלקת כלשהי, המעבר הזה, הטראומה הזו. זה משהו שבחרתי להדחיק. לאורך כל הקריירה שלי וגם בפרישה".
מה יש בך שמרגיז כל כך את אוהדי הפועל ת"א?
"זה לא רק אוהדי הפועל ת"א, אלה אוהדים של עוד קבוצות אחרות בליגה. בעיקר קבוצות שמתחרות עם מכבי ת"א. ב"ש בזמנו, חיפה בשנים האחרונות, הפועל ת"א כמובן, שזה דרבי תל אביבי. אני לא מחנך את הילד שלי לנצח בכל מחיר בגיל 8 כי אני צריך לתת כלים לחיים ולהקנות לו עקרונות וערכים וחינוך לדרך. אבל כשאתה שחקן בוגר שמרוויח הרבה מאוד כסף, אז מבחינתי, טל בן חיים... ושוב, לא חייבים להסכים עם הדרך שלי ועם הדעה שלי ועם מה שאני בחרתי ומי שאני, אבל בעיניי ניצחון הוא מהות הכל בכדורגל. אני אעשה הכל כדי לנצח. זה מה שלא מתחברים אליו כלפי חוץ. אני לא אבוא ואגיד שהדרך שלי היא הנכונה, אבל היא הדרך של טל בן חיים. אני שלם עם עצמי שתמיד הלכתי בדרך הזו".
"הייתי נאמן לעקרונות שלי, לא הייתי צבוע עם אף אחד, השתדלתי להיות חבר לקבוצה הכי טוב שאני יכול להיות, לא `למכור` אף אחד מהחברים שלי לעיתונאים או לקהל או לאף אחד אחר. אני יכול לפרוש עם מצפון שקט ואמונה שלמה שהלכתי בדרך שלי והייתי הכי בסדר שאני יכול להיות. יש שחקנים מסוימים שהם קונצנזוס וכולם אוהבים אותם, גם שחקנים של קבוצות אחרות וזה בסדר, זה שלהם, הם הלכו בדרך שלהם ואני הלכתי בדרך שלי. אין לי שום דבר אישי ברגע שיורדים מהדשא, לא נגד קהל כזה או אחר ובטח שלא נגד אנשים ספציפיים. בכל קהל שהוא, יש לוחמים שהלכו לשמור על המדינה ב-7 באוקטובר, עליי, על המשפחה שלי, על הילדים שלי ועל כל מדינת ישראל. אני לא מכליל ולא מכתים אף קהל כזה או אחר, כי באמת ביום שפרשתי, לצד הודעות לא נעימות שליוו את כל הקריירה שלי, היו גם הודעות טובות מקהלים של כל הקבוצות. של `היה סיוט לשחק נגדך`, `אתה שחקן טוב` ו`אני אוהב אותך` ו`שהיה לך בהצלחה בדרך החדשה`. אני בוחר להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהגיד תודה על הכל, גם על הדברים הטובים וגם על הדברים הפחות טובים".
הוצאת החוץ מול סכנין
"אגיד עכשיו בדיוק מה שאמרתי כשהתראיינתי אחרי המשחק נגד סכנין. בגלל שבאותה תקופה היו מבזבזים נגדנו זמן המון, היתה הודעת מערכת של מכבי ת"א, שבסוף אני רק בורג קטן בה, שאנחנו לא מוציאים את הכדור החוצה. אם אני יוצא ללחוץ את עלי עותמן ואני שומע את יוסי אומר לו `עלי, תיפול רגע, בוא נרדים את המשחק כי אנחנו מובילים 0:1 והם במומנטום חיובי ולוחצים אותנו`, למה שאני אעצור את המשחק? יש שופט. אם הוא החליט לעצור את המשחק, בסדר גמור. אני לא שופט. קיבלתי הוראה, והלכתי לפיה. אם אתה מחזיר אותי אחורה היום, הייתי עושה את אותו דבר. בתקשורת הישראלית ניסו לצייר את זה כאילו אני עכשיו... בגלל שזה סכנין ומהמגזר, בגלל זה הוצאתי את החוץ, כי אם היינו משחקים נגד בני יהודה או אשדוד או ווטאבר, לא הייתי מוציא את החוץ. הוצאתי בגלל שזה סכנין. זו בדיחה. לזה לא התייחסתי אז ואני בוחר כן להתייחס עכשיו. זה פשוט בדיחה עצובה. היה לי חשוב להגיד את זה. על אאוט כאאוט? בלי קשר לקבוצה ששיחקנו נגדה, שזה לא משנה מי הקבוצה הזו היתה, בכל בליגה או גם בחו"ל, הייתי עושה את אותו הדבר ואני לא חושב שעשיתי שום דבר לא בסדר".
יש הבדל בין טל בן חיים של על המגרש לזה שמחוצה לו. יצא לך שם של פרובוקטור
"הגישה של טל בן חיים היא כזו שיכולה לעורר את זה. פרובקטור, בעייתי. אני לא מסתכל על זה ככה. אני שיחקתי את הכדורגל בדרך שלי, עשיתי הכל כדי לנצח, לא עשיתי רע לאף אחד בכוונה. קהלים של קבוצות אחרות לא מבינים שאין פה שום דבר אישי. ברגע שנגמר המשחק, זה נגמר מבחינתי. אני לא שונא אף אחד. כן היתה יריבות ספורטיבית וקשה מאוד לאורך הדרך, אבל אני לא שונא אף אחד וה`טראש` הזה בינינו תמיד עזר לי להיות יותר טוב, אבל לא מעבר לזה. היום, וגם אז, ממקום הרבה בוגר ומפויס, אני רוצה להגיד ששום דבר לא היה אישי. ברור שאני אוהב יותר את האוהדים של הקבוצות ששיחקתי בהן, אבל אין לי שום דבר נגד אף אחד".
הדבר הראשון שעולה לך לראש כשאומרים ספרטה פראג
"כישלון מקצועי. לספרטה פראג ולטל בן חיים. הגעתי לספרטה פראג כשחקן נבחרת אחרי עונה של יותר מ-20 גולים מהכנף, אני לא זוכר מי עשה את זה בפעם האחרונה, ואם כן, אז כל הכבוד. התרסקתי מקצועית שם. העסקה היתה לא טובה להם ולא לי".
השחקן הכי גדול ששיחקת איתו
"אתן שניים ישראלים ואחד לא ישראלי. יוסי (בניון) וערן (זהבי) ישראלים ותומאס רוזיצקי לא ישראלי".
ערן זהבי או אלון מזרחי
"אני הייתי רואה את אלון מזרחי בתור ילד, אבל אני חושב שערן זהבי עשה קריירה יותר גדולה, כבש יותר שערים, שיחק משמעותית פחות דקות בתור חלוץ והמספרים שלו הם חולניים ב-10-11 שנים האחרונות, אז זה מגיע לו, למרות שגם אלון היה חלוץ ענק".
ברק יצחקי
"סיפור שהיה ונגמר. אם אראה אותו ברחוב והוא יבוא ללחוץ לי יד אלחץ לו יד, אבל חברים לא נהיה".
דור מיכה
"יוסי אבוקסיס טעה שלא הבין שבית"ר ירושלים זה מיכה ועוד עשר".
כמה שנים ייקח לנו להגיע ליורו או למונדיאל?
"עוד 54 שנים לפחות. לצערי הרב".