עונת 2017/18 היתה אחת הקשות ביותר של מכבי חיפה בתקופת יענקל`ה שחר. הקבוצה דישדשה בפלייאוף התחתון והיתה קרובה יותר לקו האדום מאשר למאבק האליפות. אבל דווקא רגע אחד באותה עונה אולי שינה את מסלול ההיסטוריה עבור המועדון ועבור מסאי דגו. חברו הטוב מימי הפועל ת"א, גילי ורמוט, שיחק אז בירוק לצד מי שיהפוך יותר מאוחר למנהל המקצועי, גל אלברמן.
ורמוט, לו חלק חשוב בקריירה של מאמן מכבי חיפה הנוכחי (עוד נגיע אליו בהמשך), הפנה את תשומת ליבו של אלברמן למתרחש בליגה הלאומית, שם דגו עשה את הסיפתח שלו כמאמן ראשי בהפועל כפר סבא. הירוקים מהשרון הפגינו כדורגל שובה עין, כבשו בלי הפסקה ונאבקו על העלייה. שש שנים לאחר מכן ההערה של ורמוט עזרה לאלברמן לקבל את ההחלטה למנות את דגו למאמן במכבי חיפה והשאר, כידוע, היסטוריה.
אלא שהדרך של דגו מההתחלה הסוערת והמוצלחת בהפועל כפ"ס ועד המינוי בחיפה כללה אירועים שאולי, במקרים אחרים, היו גורמים למנהלים מקצועיים אחרים להירתע ממנו. ירידת ליגה עם אשקלון ופיטורים מעירוני קרית שמונה, הפועל פתח תקווה והפועל עכו. דגו היה צריך לעבור בחצר האחורית של הכדורגל הישראלי כדי להגיע לאן שהוא היום. מה עומד בפער הזה בין מה שאנחנו רואים היום לבין מה שהוא עבר בשש השנים האחרונות? כדי להבין צריך לחזור אחורה.
כמה טוב שיש חברים
הוא אולי לא היה מוכשר כמו אחיו, ברוך, אבל מסאי דגו היה כדורגלן מבטיח. הוא גדל בהפועל ת"א ואף רשם כמה הופעות בקבוצה הבוגרת. בסופו של דבר פציעות מנעו ממנו לממש את הפוטנציאל ולהפוך לכדורגלן מוביל. באחת מאותן הופעות בודדות במדי האדומים, עבירה שלו על ורמוט הובילה לפנדל לזכות הפועל חיפה. ורמוט צוחק איתו עד היום וטוען שזה היה הטריגר להחלטה של הפועל ת"א לצרף את הקשר הצעיר והמוכשר.
שם גם התחילה לצמוח החברות בין דגו לוורמוט ולשכטר, שקיבלו דירות בראשל"צ בזמן שחברם שיחק בהפועל המקומית. ורמוט גם הבחין בתשוקה של דגו למשחק וחשב שהוא יכול להתאים לאימון. עוד לפני אותה שיחה עם אלברמן הוא היה זה שעזר לו להשיג את המשרה הראשונה שלו. אחרי הפרישה של דגו ב-2014, לפני אחד האימונים בהפועל ת"א, נכנס ורמוט לחדרו של אייל ברקוביץ`, אז הבעלים/מנהל מקצועי וסיפר לו על החבר עם השיגעון למשחק. כשהסתיים האימון, דגו כבר מונה לתפקיד מאמן הנערים במועדון.
זו היתה אחת התקופות הכי מאתגרות בחייו של דגו. בכדורגל הישראלי, לצערנו, אי אפשר להתפרנס רק מעבודה כמאמן נערים. לכן, הוא היה מתעורר לפנות בוקר, עובד כמנהל עבודה של ניקיונות ולאחר מכן היה יוצא לאימונים בהפועל ת"א. בין לבין היה עובר על התכנים, עורך קטעי וידאו ומעלה אותם לרשתות החברתיות. זה מפתה להגיד שמהמקום הנמוך הזה הוא הגיע לפסגת הכדורגל, אבל זה מה שצריך לעשות כל מאמן בגילאים הצעירים כדי להתפרנס. זו פשוט המציאות בישראל.
מסאי, תכיר: כדורגל ישראלי
השם של דגו התחיל לעלות בהקשר של אימון בוגרים בעקבות העבודה בהפועל ת"א עם צעירים כמו אושר דוידה, שביט מזל, אילי טמם ואחרים ולפי הבעלים של הפועל כפ"ס, סתיו שחם, היה זה אביחי ידין, עוד אקס הפועל ת"א, שהמליץ לו לתת הזדמנות לדגו. הוא שימש תחילה כעוזר מאמן ולאחר מכן קיבל את המושכות בעונת 2017/18 המפורסמת. זו שהפכה אותו לשם דבר בכדורגל. לא רק בגלל ההצגות של קבוצתו על הדשא.
הניצחונות והכדורגל שובה העין לא הספיקו ליצחק שום. בצד של דגו טוענים כי הסיבה לכך היתה שהמאמן לא שיתף את נכדו, טום שלח, ואילו בצד של שום טענו לאחר מכן כי דגו, שהיה אז מאמן בתחילת דרכו, סירב להקשיב לעצות הבעלים ולא היה מוכן להתגמש. מי שניסה לשמש כמתווך בין השניים באותה תקופה היה שלמה שרף, שגם היה אחד מאלה שהמליצו על דגו. אך ניסיונות הפיוס העלו חרס ובכדורגל מספרים שהיחסים בין שום לשרף, שניים שגדלו ביחד בכפ"ס, לא חזרו להיות אותו דבר מאז.
זו לא הפעם האחרונה שדגו ייפגש עם בעלים דומיננטי בקריירה שלו, אבל המשרה הבאה שלו תפגיש אותו לראשונה עם מושג חדש - כישלון. כחודש בלבד לאחר הפיטורים בכפ"ס, דגו קיבל את המשימה להשאיר את הפועל אשקלון בליגת העל אחרי שיובל נעים הבין שמדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית ועזב. "במשחק הראשון יצאנו לקרית שמונה וראית שהוא הגיע מוכן, עם כל הדפים, המצבים הנייחים, טקטיקה. הכל אצלו בקלסר. כולם ידעו מה עושים בכל מצב נייח ובכל סיטואציה", סיפר מאמן השוערים של אשקלון דאז, גליל בן שאנן.
אבל גם דגו לא הצליח להפוך את המצב של אשקלון. ב-11 מחזורים הוא השיג ניצחון אחד בלבד וכבר בעונה הראשונה שלו כמאמן ראשי בבוגרים הוא הוסיף לרזומה שלו ירידת ליגה. "בגלל שהוא יסודי ויש לו שיטה ודרך, אז הוא צריך זמן", מסביר בן שאנן, "שחקנים צריכים להבין מה הוא רוצה. זה לא קורה בבום. זה לוקח זמן, תהליך. הוא הגיע לאשקלון במצב שהקבוצה היתה בתחתית. יש לחץ, מחפשים תוצאות. מי שהיה מרוויח אותו לאורך זמן, היה מקבל את הכישרון שלו". זמן, כפי שהבין דגו מאוחר יותר, זה מצרך נדיר בכדורגל הישראלי.
פתח תקווה, סיפור אהבה-שנאה
למרות החוויה הלא נעימה באשקלון, היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שדגו יקבל הזדמנות נוספת, וב-2018/19 התחיל הרומן עם הפועל פ"ת. הוא הגיע לקבוצה תחת מפרק, עם תקציב מינימום, סגל המורכב חלקו משחקנים מליגה א` וגיבנת של מינוס 11 נקודות ועשה איתו פלאים. על פי אנשים בפ"ת, הוא לקח על גבו את הקבוצה ושימש ממנכ"ל ועד סקאוט, כולל לשבת במו"מ עם שחקנים.
בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית, הוא הצליח להשאיר את הקבוצה בליגה הלאומית ולבנות תלכיד של שחקנים לשנים קדימה. אחרי שניערו מעליהם את עול הפירוק, בהפועל פ"ת רצו להמשיך את הפרוייקט עם דגו גם בעונה שלאחר מכן ואולי שהוא יצעיד את המועדון חזרה לליגת העל, אבל זו קראה כבר באותו קיץ. מהר. אולי מהר מדי. דגו לקח את ההזדמנות שנפתחה בקרית שמונה, ובפ"ת, באופן טבעי נותרו משקעים. הקארמה, לפחות במקרה הזה, עוד תחזור לנשוך אותו.
בינתיים, ההזדמנות השניה של דגו בליגת העל נראתה כמו שידוך משמים. "במחנה האימונים אמרנו לעצמו שאולי עשינו טעות שלא החתמנו אותו לשלוש שנים", נזכר גורם במועדון אז. אבל אז התחילה הליגה, והמציאות היכתה מהר וחזק. לא משנה אם היה מדובר בטעויות שיפוט, יכולת לא מספיק טובה או סגל בינוני, ק"ש פתחה את העונה עם ארבעה הפסדים וכבר החלו הדיבורים סביב המאמן. זה החזיק מעמד עוד שלושה מחזורים עד ההחלטה לפטר את דגו אחרי 2:1 לב"ש. "לא חשבנו שהוא מספיק בשל למאבקי ירידה", אומרים בדיעבד בק"ש. הקבוצה, אגב, נשארה בליגה במחזור האחרון.
שתי הזדמנויות בליגת העל. שתיהן פוספסו. למרות השם הטוב שלו, היה ברור לדגו שצריך להתחיל שוב מלמטה, אבל על התהום שהוא הגיע אליה גם הוא לא חשב. הפועל פ"ת. כן אותה קבוצה ששבר את ליבה ביקשה ששוב יגיע, והוא ענה לקריאה. את עונת 19/20 הקבוצה סיימה במקום ה-10, ובקיץ הייתה לדגו הזדמנות לבנות הכל מאפס. את אותו קיץ הוא ירצה לשכוח.
בדומה לקדנציה הראשונה בהפועל פ"ת, דגו רצה לקחת הכל על גבו, אבל הפעם הוא נתקל מולו במנהלים דומיננטיים ובעלי דעה וזה הוביל להתנגשויות, ליחסים עכורים ולהאשמות הדדיות. מעבר לכך, הסגל שנבנה לא הצליח לספק את הסחורה ואחרי 7 הפסדים מ-10 המשחקים הראשונים, הוא פוטר. עד היום ראשי הקבוצה לא מוכנים לדבר על התקופה ההיא, שבסיומה הפועל פ"ת נפלה לשפל הגדול בתולדותיה - ירידה לליגה א`. זו, כזכור, בוטלה בסופו של דבר בעקבות הבעיות של איכסל.
אנשים בפ"ת שמתייחסים לתקופה ההיא טוענים ששם היה השיעור הכי גדול שלו בכדורגל. מאז, הוא הפחית משמעותית באגו, הפך הרבה יותר קר רוח, זנח את ההתעסקות במסביב ומתמקד במה שהוא השקיע בו - אימון כדורגל. "היום הוא נראה בנאדם אחר לגמרי ממה שהכרתי אז", אומר מי שהיה חלק מהמועדון בתקופה ההיא. בלא מעט מובנים, מסאי דגו הנוכחי נולד אחרי אותה תקופה מחשלת בהפועל פ"ת.
דגו לא פחד להיכנס ל"מעגל המאמנים" בלאומית ומיד אחרי אותה עונה בהפועל פ"ת, עלה שוב על הסוס, הפעם בהפועל עכו נטולת היומרות והתקציב. "הוא בנה את הסגל כולו עם תקציב של בקושי מיליון ש"ח", מספרת יו"ר הקבוצה שנאבקה אז נגד הירידה, קרן בן נשר, "מה שהוא עשה, זו הצלחה. זה מה שהוא יכול היה להוציא מהשחקנים".
בסופו של דבר דגו עזב את עכו לקראת סוף העונה, אבל הפעם המצב היה שונה לגמרי. "הוא מדבר בגובה העיניים, כולם אהבו אותו", מוסיפה בן נשר להחמיא, "הוא אישיות נדירה. יש לו נתונים מצוינים למאמן. לא משנה אם הוא הצליח או לא. מבחינת היכולות, הכישרון, איך הוא עובד. לא רציתי לפטר אותו. הוא אמר לי `אין מה לעשות. אל תתבאסי מלפטר`. אני הבנתי והוא הבין. שנינו לא רצינו, אבל לפעמים חייבים לעשות שינוי. שאלו אותי עליו במכבי חיפה ואמרתי שאני מאמינה בו במאה אחוז. מסאי הוא הצלחה והוא היה צריך להתפוצץ מתישהו וזה קרה במכבי חיפה".
המחמאות האלה חוזרות שוב ושוב עם כל מי שאתה מדבר על דגו. "היכולות שלו באות לידי ביטוי, כשהסביבה הניהולית מאפשרת לו לעשות את זה" מסכם סתיו שחם, "איזי שירצקי ידו בכל. הוא יכול להגיד לו לעלות עם שחקן משלו. במועדון כמו הפועל פ"ת אין תקציב כדי לעבוד. במכבי חיפה מסאי יכול לבוא לידי".
כנראה שלא משנה כמה הרעיונות שלך מקוריים וחדשניים, כמה אתה משקיע מעצמך, כמה הכישרון שלך להתחבר ולחבר אנשים גדול, הכדורגל הישראלי יכול להוביל אותך למקומות נמוכים. "גם ברק בכר יכול לסיים בתחתית בהפועל עכו", אמר אחד האנשים שדיברנו איתם לצורך הכתבה הזו. דגו רק היה צריך את הצ`אנס הנכון במקום הנכון. אחרי שעזב את עכו, דגו היה מבוקש גם בנוער של מכבי ת"א, אך בסופו של דבר אלברמן נזכר בשיחה ההיא עם ורמוט, וזה קרה דווקא במכבי חיפה. ונדמה שבמקרה הזה, ההצלחה שלו היתה רק היה עניין של זמן.
