אפשר לדבר על הכל: על השחיקה המטורפת, על מסדר הפצועים שמתארך ולא נגמר, על העוול שגרמו לנו בתי הדין, על תצוגת השיפוט השחצנית והנוראית של גרינפלד, על עשרים דקות מתוך מחצית ששחקני הפועל תל אביב בילו בהשתטחות על מדשאות צדיקים, הכל נכון. דבר אחד אי אפשר לעשות: לנצח משחק כדורגל בלי לשחק כדורגל. בשני משחקי נעילת הליגה הסדירה, הוצאנו נקודה אחת. גם אם נתחשב במכלול הנסיבות שסובבות את הקבוצה ונכניס את כל הפקטורים המקלים, אלו שני משחקים שהיינו צריכים לנצח, בייחוד את המשחק שהיה אתמול.
קבוצה מגיעה ומסתגרת מולנו? טאף שיט, אלה החיים. זו הפועל תל אביב שמאמן אותה יוסי אבוקסיס, מה חשבתם שייצא משם, קולה? קבוצת כדורגל נוראית, שהדבר היחיד שיש לה זו יכולת לעמוד עם שני אוטובוסים ושופל על ה-16 ולחכות. מכבי חיפה צריכה, בכל מצב, למצוא פיתרון לדבר הזה, ואם היא לא מוצאת אותו, ומציגה כזה משחק דל, אז זו בעיה שלה, שלנו, בלבד.
למעשה, המצבים הבאמת מסוכנים במשחק היו של הפועל תל אביב. שניים כאלו, כן? מעבר לזה, הם לא ממש התיימרו לייצר איזשהו מומנט של משחק התקפה. מילא הם, הם אפילו לא ניסו. אנחנו? כל התקפה ראש בקיר, אפס רעיונות ואפס ביצוע. בזמנו, כתבתי שלא מטריד אותי קבוצה שמחמיצה המון, אלא קבוצה שכבר לא מצליחה להגיע למצבים. אנחנו, נכון לרגע זה, נמצאים במצב השני, והתוצאות עגומות לעין ולטבלה.
אין באמת שחקן שהייתי יכול לציין לטובה אתמול, אולי למעט שואו שהיה טוב יותר מהשאר (לא שזה היה קשה) - אבל גם הוא נגרע מן המגרש מהר מדי, כחלק מניהול המשחק הלא טוב של דגו. לזכותו של מסאי ייאמר - הוא ניסה לצאת מהקופסה וללכת על רעיונות חדשים, בכדי לבלבל את הגנת הפועל ולייצר טעות בבונקר המבוצר. לצערנו, עיקר הבלבול היה בקרב שחקני מכבי חיפה, שלא ממש הצליחו לייצר תבניות התקפיות ראויות לשמן עם כל הציוותים הלא ברורים שהיו על המגרש. בואו נגיד שאם מהלך ה"הייל מרי" שלך הוא לזרוק למגרש את זיו בן שימול, אתה מבין בעצמך שאתה בבעיה רצינית.
האמת, לא יודע אם משהו שמסאי היה עושה אתמול היה עוזר. כשהשחקנים ה"כשירים" שלך משחקים על רגל אחת ומותשים כל כך, וכשהמחליפים פצועים או נעדרים, יש גבול למרחב התמרון שלך. ועדיין - מסכת החילופים הייתה מבולבלת ולא הצליחה להביא למכבש לחץ והזדמנויות בשום שלב. וזה אכן לגמרי עליו.
גם פרנזי פיירו, שסוחב רגל כמעט מחצית שלמה - למה לא להוציא אותו? מה מועיל שהוא עומד פצוע בחצי ולא מצליח לייצר אפילו חצי ספרינט או לחץ יעיל? חבל מאוד, אחרי שכבר הגענו לראשות הטבלה בעמל רב, בזבזנו את הצ'אנס והפער שנפתח עכשיו הפך למשמעותי ולמראית עין - בלתי מחיק.
כמובן, יש בקרב אוהדינו ופרשנים פופוליסטיים כאלו ואחרים שממהרים להטיל דופי בהכל, לקרוא למכבי חיפה "קבוצה בינונית" ולומר שהכל גדול על מסאי דגו. האמת? אני אפילו לא רואה צורך להסביר למה הם טועים. כזו כפיות טובה וזיכרון קצר יכולים להמם אותך, אבל אני התרגלתי. זו תבנית נוף מהותו של האוהד/פרשן הישראלי: אתה טוב כמו הפעולה האחרונה שלך, ולעזאזל הנסיבות ומה שקרה לפני כן.
אז הנה מגיעה לה הפגרה, והיא באה לנו בשבוע איחור, למרבה הצער. הרכב כבר לא סוחב, לוחצים על הגז ויוצא חול מהאגזוז, ובמשחק שבו היינו צריכים דחיקת רגל אחת בתוך הרחבה, לא הצלחנו לייצר אפילו אותה. שבע נקודות, אפילו שש, אם בית הדין יחליט להיות נדיב פתאום, זה המון. אין תקדים לקבוצה שאיבדה אליפות במצב שכזה עם הכניסה לפלייאוף.
סיפור האליפות נראה, על פניו, גמור, אבל הוא היה נראה גמור גם כשהיינו בפיגור עשר. שלא תטעו, אני לא עד כדי כך נאיבי להאמין שיש לנו המון סיכוי לאליפות, אבל כל עוד יש סיכוי, כל עוד הנר דולק, וכל עוד צלחת האליפות ברשותנו, אין לנו פריבילגיה להפסיק להילחם ולתת הכל על מנת לנסות ובכל זאת, איכשהו, בתסריט הקלוש וההזוי ביותר, להשאיר אותה בבית.
אחרי כמעט שלושה חודשים ללא הפוגה, מכבי חיפה זוכה למנוחה של שבועיים. זמן לפצועים לחזור לעצמם, זמן ל"כשירים" לחזור לכשירות אמיתית, זמן לאוויר ולמנוחה ראויה ומגיעה. הקבוצה הזו עשתה כאן אינטרוול משחקים אכזרי, ולמרות הטעם החמוץ בסוף, הצליחה לעשות במהלכו ניסים ונפלאות.
הבעסה תשטוף אותנו עוד יום-יומיים, אין מה לעשות, אבל לאחריה, נשוב ונתלכד בסמי מאחורי הקבוצה. המעט שאנחנו חייבים לחבורת הגברים הזו על המאמץ האדיר שהם עשו כאן בעונה הזו הוא להישאר מאחוריה ובגב שלה, לדחוף אותה עד הסוף ולתת לה אהבה ועידוד, בכל תוצאה ובכל מיקום.
יש עוד לא מעט על מה לשחק העונה, ויש עוד ערבים יפים שאנחנו חייבים להשיב לסמי עופר. יאללה ירוקים, לכו לנוח, נתראה בצד השני של הפגרה, אם נודה בזה או לא - גם אנחנו היינו צריכים את המנוחה הזו, לא פחות מהשחקנים.
ותחזירו אלינו את החטופים, הפקרתם היא אובדן הדרך של המפעל הציוני.
