ראינו את ה-4:4 מול מכבי ת"א ב-1983 עם ההחמצה של ראובן הלד ומאז בכל סרט של פנדלים מכריעים, נראה שאי אפשר להביא לסוף אחר. עם השנים, השחקנים השתנו, אבל הסוף לא. בסוף, שחקן עושה מה שכתוב בתסריט, או במקרה של מכבי חיפה, זה כמו DNA שאי אפשר לשנות. אמש, הביאו לסרט את צ`ארון שרי, בועט פנדלים טוב עם תסריט הוליוודי שהיה צריך להחזיר אותו להולנד עם סוף טוב וגביע על המטוס. אבל כשזה עם חולצה ירוקה ועליה הסמל הירוק, זה פשוט לא יכול לקרות. סרט עם סוף עצוב.
לדעתי, מסאי דגו היה חייב להכניס את תומר חמד לבעיטות ההכרעה ולגרוע את פרנטזדי פיירו מהמשימה. או בקיצור, יידע כל מאמן של מכבי חיפה מעתה ועד עולם, שעליו להכריע משחקים ב-90 דקות ולא לתת לכדור להגיע לנקודה הלבנה.
אמש היה קשה להכריע מול מכבי ת"א. סגל שחקנים שאילץ את מסאי דגו לעלות עם גוני נאור ודניאל סונדגרן כקשרים אחוריים, צ`ארון שרי, דין דוד וענאן חלאילי בחלק הקדמי. שרי כוכב כדורגל, כזה שבישראל עוד יזכרו להרבה שנים קדימה, אך אמש הרגיש שליאור רפאלוב חסר לו ויכול להיות שאיתו היה סוף אחר למשחק. בלי רפאלוב (טוב שדגו לא סיכן אותו), הירוקים היו צפויים מדי, אולי לא כמו הפסד שלהם בדו-קרב פנדלים, אבל עדיין מספיק שקופים כדי שרובי קין ומכבי ת"א יקראו כל מהלך בדרך.
כעת, שתי הגדולות יחזרו לליגה ושם הם ייאבקו על תואר משמעותי יותר מגביע הטוטו. ביום רביעי, מכבי חיפה תצא לאיצטדיון טרנר למשחק מול הפועל ב"ש שרוצה גם היא לקחת חלק ולהפוך את הקרב לתלת ראשי. לדעתי, ניצחון בטרנר הוא צעד משמעותי בדרך לצלחת. בליגה אין דו-קרב פנדלים ורק העובדה הזו מעלה את הסיכוי של מסאי דגו לחזור עם הנקודות מבירת הנגב.
המטרה של מכבי חיפה היתה ונותרה צלחת רביעית ברציפות. ההיסטוריה מוכיחה, בדיוק כמו הסוף של כל דו-קרב פנדלים, שהאלופה בשלוש השנים האחרונות אוהבת סדרות ארוכות כמו ליגה. שם הרבה יותר קל לה ולא תמיד זה נגמר אותו הדבר, אבל הסיכוי לחייך בסוף הסרט ולזכות באליפות הרבה יותר גבוה.
