מראות המלחמה הנוראית שאנו עוברים, פילחו את הלבבות של כולנו. הרוצחים רצחו באכזריות משפחות וילדים וחטפו נשים ותינוקות ולימדו אותנו שאין גבול לרוע האנושי. גם הספורט הישראלי ספג מכה עם היוודע על דבר הירצחו של ליאור אסולין. לא אשכח את גמר הגביע ב-2004, בני סכנין ניצחה 1:4 את הפועל חיפה וזכתה בגביע בזכות שני שערים של אסולין.
אין אוהד כדורגל מהחברה הערבית שלא זוכר את הרגע הזה, שלא יזכור לנצח את ליאור אסולין. ליאור רק רצה לצאת למסיבה, ליהנות, כשמרצחי החמאס ירו בו. אותם מחבלים לא הבחינו בין יהודים לערבים או בין ילדים למבוגרים. הרצחנות הבלתי נתפסת שלהם כוונה לכולנו.
יחד עם ליאור במסיבה בקיבוץ רעים היה גם בן בנימין, קשר קרית ים. חייו נצלו, אבל רגלו, זו שבאמצעותה מימש את התשוקה שלו לספורט, נקטעה. כמו שחקנים יהודים רבים נוספים, בן שיחק בעבר במ.ס כפר קאסם, עוד דוגמא לשותפות שנוצרה בספורט הישראלי, שותפות שלא נאפשר למרצחי החמאס לחבל גם בה.
התשובה לרצחנות החמאס חייבת להיות בכך שנפגין אחדות ואנושיות, שלא ניתן להם לקרוע אותנו מבפנים. כל אחד מאתנו מתמודד עם הטראומה בדרכו, אין זה הזמן לדרוש שום דבר מאף אחד, חוץ מסולידריות וכאב משותף. ראיתי איך כל פוסט של שחקן ערבי נבחן כאילו הוא עומד למשפט, האם אמר את כל המילים הנכונות? האם היה תקיף מספיק? בוטה מספיק? דיא סבע, מחמוד ג'אבר ורבים אחרים,
אין שחקן ערבי שלא קיבל בימים האחרונים ציון על "איכות הגינוי" שלו. ואני אומר די. מספיק עם מבחני הנאמנות, גם ערבים נרצחו, הכאב הוא משותף, וראוי שנתמודד איתו יחד, לא אחד נגד השני. גם אם יש כאלה שלא גינו, האם נבחנו פוסטים 8 מיליון תושבים? תהיו בטוחים שכל אדם באשר הוא הזדעזע מהרצח המתועב, גם אם לא בחר להביע את עצמו בפוסט.
אסור לנו להרוס את הספורט ברדיפת שחקנים ובחלוקת ציונים על עוצמת הגינויים שלהם. הכדורגל והספורט הם תרופה לכאב. מעט שפיות בתוך נהרות הטירוף. כל מי שרואה את החיוך על פניהם של ילדי מפוני עוטף עזה בזמן שערן זהבי וכדורגלנים נוספים באו לשחק איתם, מבין את עוצמתו המרפאת של הספורט.
לכן עלינו לעשות הכל כדי להחזיר את הכדורגל, בצורה בטוחה כי הכדורגל והספורט הם ההפוגה, שרבים כל כך זקוקים לה. כמהים לגולים, לשמחת הניצחון, אפילו לתסכול שבהפסד במגרש, כולם, חלק מהשפיות שאבדה לנו. כשהכדורגל יחזור, חובתנו להפגין במגרשים וביציעים את אותה אחדות שהפגנו עד עכשיו. לשחק ביחד, לעודד ביחד. לבכות ביחד.
לחיות ביחד!
לעשות את זה למעננו, לעשות את זה לזכרו של ליאור אסולין ז"ל, סמל השותפות היהודית-ערבית בספורט הישראלי. לזכרם ולכבודם של הנרצחים.
