איזה כיף זה משחק מול בית"ר. הקבוצה הכי אמוציונלית בישראל, לטוב ולרע, שהמשחקים איתה תמיד מרתקי והאווירה תמיד מחשמלת. הקהל הבית"רי שמגיע ומאתגר אותך לתת עוד שלושים אחוז מאמץ ביציע, ועל הדשא אף פעם אין רגע דל, לא משנה איפה כל אחת מהקבוצות נמצאת ברמה המקצועית.
ועכשיו, לאחר שאמרנו מספר דברים לא רלוונטיים לסיטואציה ולימים בהם אנחנו נמצאים, בואו נדבר על עוד משחק בליגת העל בכדור ברזל, שביאס בנראות, בדרך ובתוצאה כמעט כל מי שראה אותו. אם זה נשמע לכם שאני ממורמר והמשחקים שהיו לי לנקודת אור הפכו לנטל, זה מכיוון שזו המציאות שלי, ולא רק שלי, נכון להיום.
בכל אופן, מכבי חיפה נפלה קורבן לרגע של חוסר ריכוז וטעות של כיוף בשיקול הדעת ונאלצה לבלות כשעה מתוך המשחק במרדף מייגע אחר השוויון, בתצוגת החמצות מזעזעת בכמות ובעיקר באיכות.
שמעו, באמת שאני אוהב את פרנזי פיירו. תרומתו למכבי חיפה אדירה לאורך זמן, ואני באמת מאלו שמוקירים אותה. אבל בחיאת רבאק בנאדם, כמה מצבים אתה צריך לשים כדור ברשת? אני יכול להבין חוסר ביטחון כזה או אחר, אבל יחס המרה של שאק בשלשות (להלן הפעם האחרונה שבה התעניינתי ברצינות ב-NBA) זה לא משהו שמכבי חיפה יכולה להרשות לעצמה.
זה, פחות או יותר, הסיפור של מכבי חיפה כרגע - זו לא קבוצה גרועה, אתמול העליונות על בית"ר הייתה על גבול הפארודיה מבחינת מספרים ונתונים. אבל כשמגיעים לתרגם את העבודה הקשה של שמונים וחמש קרנות, שבעים בעיטות לשער וכו' לתכלס, מגלים את נקודת התורפה הכה כואבת שלה: מחסור באיכות.
אפשר לדבר על מסאי דגו עד מחר, ובהחלט שגם התפקוד שלו טעון שיפור לפרקים, התוצאות עד כה לא מספיק טובות וזה בהחלט, גם, עליו. אבל ספציפית אתמול, מסאי דגו עשה מה שיכל בכדי לבקע את הבונקר של אבוקסיס עם הכלים שלרשותו. באופן כללי, הוא לא יכול להבקיע בעצמו מצבים קורצים ולא יכול לתת פס נורמלי לשחקן ברחבה.
זה תפקידם של השחקנים האיכותיים שעל המגרש וכרגע, או שהם פצועים, או שהם מדוכאים, או שהם מוחבאים כי האישה שלהם כתבה מתישהו פוסט מטופש, או שהם נמצאים בליגה באמירויות. עם כל הכבוד, לשפוט מאמן שאחד משחקני ההכרעה שלו, נכון להיום, הוא עילי חג'ג', זה לעשות לו חתיכת עוול.
זה לא רק שמכבי חיפה נבנתה העונה רע, וזה לא רק שמכת פציעות לקחה מאיתנו כבר מאסה קריטית של שחקנים איכותיים עם יכולות הכרעה כמו דולב, שוראנוב, בנוסף לברומטר עלי מוחמד, זה גם שהחלטות ניהוליות רעות הורידו את מפלס האיכות עוד יותר נמוך.
אני אסתכן בהבעת דעה לא פופולארית ואומר שהטיפול של מכבי חיפה, ברמת המערכת, בסוגיית דיא סבע, היה למטה ממחפיר. פשוט כישלון ניהולי. אין למכבי חיפה פריבילגיה לאבד בצורה הזו שחקן הכרעה כל כך משמעותי, שנותן מספרים גם בכושר לא מיטבי.
קודם כל, לעניין הפוסט עצמו של נרמין סבע - איך נאמר בעדינות? קראתי דברים גרועים הרבה יותר מאלו בחיי. לא הייתה שם שום קריאה, חלילה, לאלימות או להצדקת מעשיהם המתועבים של מחבלי חמאס. זה היה פוסט שפורסם בחוסר טקט בעיתוי שלו, מבלי להבין לעומק את הסיטואציה, ובאווירת דם רותח (בצדק, כמובן) של הציבור הישראלי.
מעבר לכך, דיא עצמו הבהיר פעמיים שהוא מגנה את המעשים האלו ואת פעולות הטרור המתועבות, בפוסט ובעל פה. לא ברור מה עוד ציפו ממנו, להתגייס לנח"ל?
מכבי חיפה, כמערכת, נכנעה לרחשים של פייסבוק וטוויטר, ובמקום לתת לעניין להתקרר ולפתור אותו בחוכמה, עם טיפול יחצ"ני מדוד, כמו נניח מתקפת היח"צ שביצע המועדון בעניין השלט, פשוט התפחלצה לחלוטין מערכתית ואיבדה נכס משמעותי. שחקן איכותי, בסיטואציה שבה היא משוועת לכאלו וכזו שכל משחק, כמעט, גורע ממנה עוד שחקן חשוב בשל פציעה או היעדרות מסיבות אחרות.
הסיבות, כאמור, מגוונות, אבל התוצאה זהה - מכבי חיפה לא בנויה טוב, לא מאוזנת ומשלמת כעת מחיר על החלטות שלא נלקחו בזמן בקיץ, ועל אובדן של יותר מדי עוגנים התקפיים. ינואר ממש בפתח, ומכבי חיפה תצטרך לבצע מספר מהלכים משמעותיים מאוד בכדי להישאר פקטור במירוץ האליפות. אין מקום לחיסכון, וכל שחקן ישראלי בכיר איכותי זמין, בייחוד החבר שעושה בטוקיו טיול אחרי צבא, צריך להישאב לכאן.
פער שש נקודות הוא, אולי, פער לא קטן, אבל אנחנו עדיין בשלב מוקדם מאוד. מה שבטוח, מכבי חיפה לא יכולה להמשיך להרשות לעצמה לדמם ככה נקודות, בטח לא במשחקי בית. אובדן ארבע נקודות מ-12 זה כבר יותר מכל מה שאיבדנו בשנה שעברה. כן, זה ברור, אני יודע - חסר משהו שבכלל יגדיר את הבית כ"בית". אבל הוא חסר לכולן.
ומהחלטות רעות לאחת מעולה ולנקודת אור עצומה בחשכה הכללית - מר ענאן חלאיילי, שחתם אתמול על הארכת חוזה במכבי חיפה. איזה יהלום, יא אלוהים. תופעת טבע פיזית, טכניקה, נחישות, ואופי של נסיך חיפאי אסלי. אתמול היה המצטיין אצלנו, בפער, והציג ארסנל של דריבלים ועוצמות שאין במחוזותינו. עדיין צריך לשפר את קבלת ההחלטות בשליש האחרון, אבל הוא בן 19, כולה. לתחושתי, את ההחלטות האלו הוא ישייף לשלמות כבר בליגה טובה יותר, עוד שנה שנתיים.
ומכאן, לטיסה האחרונה לאירופה - אחרי כל תלאות הדרך, אנחנו רחוקים ניצחון אחד ממעבר לשלב הנוק אאוט בקונפרנס ליג. מה שיכול לצבוע את כל העונה האירופית בצבע שונה לחלוטין. נר אחרון של חנוכה, מכבים נגד יוונים, קרב על כל הקופה. מה יש עוד לומר?
חג שמח וירוק לכולם, ותחזירו לנו כבר את כל החטופים.
