"כשכולם צעקו מלחמה, הוא צעק שלום"

אחד מתתי הסיפורים הקשים שליוו את השבת השחורה ב-7 באוקטובר, הוא סיפורם של אוהדי הכדורגל. מכל הקבוצות ומכל הצבעים, חיים שלמים שהיתה בהם אהבה גדולה - נמוגו. סיפור כזה הוא הסיפור של רב סרן (במילואים) יובל גבאי ז"ל, אוהד הפועל תל אביב מושבע.

גבאי ז"ל מת במהלך מילוי תפקידו. כשהמשפחה שלו בקיבוץ רעים נאבקת נגד המחבלים שפרצו לקיבוץ, הוא היה בדרך למושב איתמר שבשומרון - כדי להגן על תושביו. בדרך, הוא נורה והלך לעולמו. אביו, שבתאי גבאי, סיפר: "אנחנו בממ"ד 12 שעות. שומעים ירי, שומעים דיבור בערבית. יובל כתב לנו רק ב-17:41: אני לא יכול להגן עליכם, אני במחנה עופר, ומשם אני אשלח ליישובים להגן עליהם. תשמרו על עצמכם".

החברה, תאיר דינור, המשיכה: "תמיד הוא אמר - לי לא יקרה כלום, תדאגי להורים תדאגי לחברים, אני אחזור יהיה בסדר. ביקשתי ממנו לא לנסוע למרות שידעתי שאין סיכוי, יובל... תמיד כשצריך אותו, היה נוסע".

חלק מרכזי מחייו היתה האהבה לקבוצה באדום. שבתאי גבאי סיפר: "בגיל 12 וחצי או 13, הוא הכין משהו יחד עם אמא שלו בחדר מלאכה, מין תבנית כזו של הפועל תא. חתמו לו כל השחקנים על זה ועל כדור". גבאי גם נמשך לקבוצת הכדורסל, על רקע חוסר ההצלחה בכדורגל, ואפילו זכה במנוי בתחרות שלשות שהתקיימה במחצית אחד המשחקים. "היינו אמורים לנסוע בדצמבר למשחק חוץ בווילנה", סיפרה דינור בכאב, "אבל זה כבר לא יהיה בתכניות".

וכמו חייו, כך היתה גם לווייתו - אדומה לחלוטין. הוא נקבר בקיבוץ רעים, אבל כדי שהאוהדים יוכלו לחלוק לו כבוד אחרון - ארונו הוצב בחולון, ושם אוהדים רבים הגיעו. "הם כל כך ריגשו אותי", אמר שבתאי, "האוהדים האלה הם באמת צבא אדום שהגיע ובטקס ביקשתי שיהיה שיר של הפועל תל אביב".

"אנחנו הצטרפנו ושרתי יחד עם יעל ואלון (האחים) את הפזמון. זה היה בשביל האוהדים שבאו ובשביל יובל, להגיד להם תודה, להגיד להפועל תודה ולהגיד ליובל תודה שהוא היה כל כך אדום וחזק". דינור הוסיפה: "שמחתי שהרבה אנשים באו ושהם שרו, כי הפועל היתה חלק מאוד מרכזי בחיים של יובל".

"הוא אהב את הפועל מכל הלב", המשיכה דינור, "ושנא את מכבי, אבל הוא לא שנא את האנשים. הוא תמיד עשה הפרדה בין הקבוצה לבן אדם. ביציע יש את הרגע ששרים 'מלחמה, מלחמה'? הוא צעק 'שלום, שלום'".

"יובל אהב אדם ובעלי חיים. את האדם הוא ראה כאדם", סיפר שבתאי, "למשל בשירים של הפועל שיש מילות גנאי הוא היה נאלם וממשיך וקופץ".

ומה יהיה כשיחזרו ביציע? "יהיה לי קשה לא לראות את יובל קופץ", סיפר שבתאי, "אבל אלון אמר - אבא אני אבוא למשחקים של הפועל ואני אעודד איתך. אפילו שאני בית"ר ירושלים, אני אעודד רק כדי להשלים לך את החסר. את החוליה החסרה".