13 שנה למותו של אבי כהן ז"ל. בראיון מיוחד ל"יש מצב בשישי", הגיע תמיר כהן, מי ששיחק בעברו בבולטון, מכבי תל אביב, מכבי נתניה, מכבי חיפה והפועל רעננה, לשיחה על אביו ("הדמעות מלוות אותנו הרבה זמן"), התקופה במכבי ת"א ("הייתי במחנה אבי נמני"), מכבי חיפה ("שני הצדדים הפסידו) והניתוק מהכדורגל ("הציעו לי להצטרף למכבי ת"א. אבל יש חוסר כנות ואני לא נהנה, אז בחרתי להתנתק").
ראשית, דיבר כהן על כך שעברו 13 שנים מאז מותו הטראגי של אביו, אבי כהן: "הדמעות לא מגיעות רק ביום הזה, הן מלוות אותנו הרבה זמן. זה קשה, מתמודדים, לומדים לחיות ובימים האלה זה עוד יותר קשה".
על ההתרחקות מעולם הכדורגל: "עבדתי ארבע שנים במחלקת הנוער של הפועל רעננה. הייתה לי תקופה נהדרת, ראיתי את הצמא של הילדים לחוות ולהיות. הרגשתי תחושת מיצוי, הרגשתי שאני לא יכול לתרום ולשנות יותר. היה לי מיצוי מהתפקיד עצמו. אני לא נהנה מעולם הכדורגל. הרגשתי שאני לא יכול לעשות שום דבר. ככול שהכסף גדל, המועדונים הגדולים שולטים וזה דבר שאני פחות מתחבר אליו".
כהן המשיך: "זה חוסר הכנות, חוסר האותנטיות, חוסר היכולת להתחבר לדרך שלך. זה משהו שהפריע לי ולכן החלטתי שאני שוב מתנתק. נוח לי לא להיות חלק, בחרתי ללכת לתחום אחר. אני בתחום הנדל"ן, יש לי עוד חברה קטנה של פרקטים וזכוכיות. בתקופת הקורונה הרגשתי שברעננה ניסינו לדבר אל לב האנשים שנוגעים בדבר מבחינת החזרה לליגה והבנתי שאנחנו לא יכולים לשנות את האנשים עם הכוח והכסף".
קשר העבר סיפר אחרי מי עוקב בתקופה הזאת: "אני אוהד את בני יהודה בגלל עומר (פרץ). אני משתדל ללכת למשחקים, זה לרוב ברקע, אבל אני לא ממש יושב לראות. אני נהנה מהדרך החדשה שהתחלתי. הכדורגל מלא באינטרס וזה לא נוח לי. אני מעדיף להיות בחלקת האלוהים הקטנה שלי".
למה לא השתלב במכבי ת"א? "העדפתי להיות קרוב לבית אחרי תקופה שפרשתי לא בשופרות גדולים. זזתי הצידה, העדפתי להיות ברעננה. הציעו לי במכבי להצטרף, זה היה מרגש ומחמם את הלב, אבל בחרתי להיות במקום שטוב לי. טוב לי בלי הכדורגל. אין פה מורשת מספיק גדולה, אין פה עבר מספיק רחב וגם העתיד מאוד קשה. בתוך עמי אני חי, זה המצב, אולי המועדונים צריכים לעטוף את השחקנים היותר בכירים ואולי יצליחו לשמר שחקני עבר. אני לא בובה, הרבה מהקולגות שלי לא בובות. אני לא הייתי יס מן".
"אין הרבה כסף בכדורגל", המשיך כהן. "צריך לעשות חישוב מסלול מחדש. יש הרבה דברים שאני חושב שצריך לעשות, אבל מי אני שאתן את הביקורת הזאת? יש הרבה אנשים שמתעסקים בזה, צריך הרבה כסף ותשתיות. אפשר להביא את האנשים הטובים ולשפר את המצב", אמר.
הרגעים הגדולים: "עונת האליפות (2002/03) הייתה העונה הראשונה שקיבלתי בה צ'אנס. הייתה עונה אדירה, היה משולש בצמרת. אני בזמנו הייתי במחנה אבי (נימני) אם עדיין מגדירים מחנאות. הייתי צעיר אז, לא ידעתי מה קורה ואיך קורה, לא הייתי מעורב בכל האינטרסים. אני לא זוכר להגיד מה נעשה ומה לא. ברוך דגו לקח את מכבי ת"א למקומות שהיא רק יכולה לחלום עליהם. הוא נפצע, אבי הגיע ועשה את האליפות".
על המעבר ליריבה מהכרמל: "אני לא מצטער שהלכתי למכבי חיפה. כל מה שעשיתי בחיים מביא אותי לנקודה הזאת, זו הייתה תקופה פחות טובה שלי, שני הצדדים הפסידו ואני לא חושב שיש אשם אחד בכל התמונה הזאת. במכבי נתניה הייתה לי חצי עונה מטורפת, הגעתי ממכבי ת"א אחרי תקופה מאוד קשה שהייתי מהמנודים, אני ולירן כהן, עם בוררות לא נעימה ונתניה קלטה אותי בתקופה מאוד קשה".
על אביו אבי כהן ז"ל: "אנחנו עדיין מתמודדים, אני עדיין מתמודד. זה לא פשוט לאבד דמות כל כך דומיננטית וכריזמטית, אהובה במגוון כל כך רחב. לא בהכרח קשה היה להיות הבן של. אני תומך ועוזר לילדים שלי, אני לא דוחף למקצוע. גם הוא לא דחף אותי, גדלתי בתחושה של אם אני ארצה להיות אני אהיה. שהכל תלוי בי. הוא יכול לעזור לי בהכל, אבל הוא לא יכול לרוץ או לשחק עבורי".
כהן נזכר בגול הזכור ביותר בקריירה שלו מול ארסנל: "אחרי המוות של אבא שלי, חבר הכין לי חולצה שחזרתי איתה לבולטון. לקחתי אותה בכל משחק, לא התלבשתי כל כך הרבה בעונה הזאת. החולצה הייתה עליי כמעט ארבעה חודשים עד שהורדתי אותה. לפני משחקים הייתי חושב מה אני עושה אם אני כובש. פשוט מתחתי את החולצה עד שכל הקבוצה באה אליי והתפרקתי על המגרש".
בחזרה לכדורגל הישראלי: "צריך לעשות הרבה יותר בשביל השחקנים הישראלים שקיימים פה, צריך לעשות הרבה יותר בשביל הוותיקים והצעירים. צריך לשנות הרבה מעבר לכדורגל, דברים חברתיים, שיח, כבוד הדדי".
על חבריו מהמגרש שהמשיכו בכדורגל: "אלמוג כהן ואופיר חיים ששיחקתי איתם עושים קריירה נהדרת מחוץ למגרש וזה מחמם את הלב. כל אחד בוחר את הדרך שלו. יש כאלה שלא יכולים להתנתק מהענף, ויש כאלה שרק רוצים להתנתק מהענף. זה תלוי בבן אדם והאישיות".
