הימים האחרונים יעידו עד כמה גדולה אחיזתו של הכדורגל ומכבי חיפה בפרט על חיי. נאלצתי להחמיץ שני משחקי ליגה ברצף, עקב חופשה משפחתית, ולצפות במכבי חיפה מרחוק. התיקו ביום רביעי מול סכנין הפך את ההמתנה למשחק אתמול למארז רגשות גועלי במיוחד, מנעד שנע בין ייאוש ורפיון לעצבים רבתי.
דבר אחד זה להיקלע לתקופה רעה, אבל אין משהו שמעצים את התחושות המגעילות של תקופות כאלה, לפחות אצלי, כמו לא להיות פיזית במגרש. אני יודע, אין לי באמת השפעה על האירועים, ועדיין - לא להיות חלק מההתרחשות, גם בטוב וגם ברע, זו התחושה הכי נוראית שיכולה להיות, לפחות עבורי.
הטור הזה הוא לא עליי ועל חוויותיי האישיות, ואני בטוח לחלוטין שגם אוהדי מכבי חיפה שכן נותרו בארץ חשו באופן דומה את הייאוש, המתח ובעיקר את החשש: היה די ברור שכל תוצאה מלבד ניצחון אתמול תסתום את הגולל על העונה הזו. 3 מ-12, או 4, ופער של שלושה משחקים או יותר מזה ממכבי תל אביב זה פשוט יותר מדי, גם עבור השלב הזה של העונה.
חוסר הביטחון והלחץ של הרחוב החיפאי והתקשורת הורגשו היטב, גם ממרחק אלפי מילין. אמנם משחק ליגה יחיד, אמנם עונה שעדיין בחיתוליה, אבל זה הרגיש לגמרי, ובצדק, כמו משחק על עונה שלמה.
כיאה למי שחש את גודל הגרזן שמלחך לו את הצוואר, מסאי דגו החליט לבחור בהרכב אמיץ. כזה שלא עושה חשבונות לכוכבים, אבל כן מתאים את עצמו לסיטואציה, עם מספר ליהוקים מפתיעים. אריק שוראנוב נדחף מקצה הספסל הרחוק אל האגף השמאלי על חשבון רפאלוב, ובבחירה קצת פחות מפתיעה, חלאיילי שובץ לאגף הימני החביב עליו ועל כולנו.
הפתיחה הייתה מעודדת מאוד: בעשר הדקות הראשונות, ראינו את מכבי חיפה שכולנו רוצים ואוהבים לראות, עם לחץ גבוה, אגרסיביות, סיכון מתמיד של השער. שואו ועלי מוחמד נראו כצמד חמד וקטעו כל מחשבה של התקפה מצד נתניה, החלק הקדמי נראה דינמי וכמובן, מחמיץ כהרגלו בקודש, הקבוצה הגיעה מוכנה מאוד ונראתה פתאום מאומנת ונחושה.
אין ברור בנקודה הזו משער למכבי נתניה מטעות שוער, כמובן. כמו בכל המשחקים הקודמים, ברגע שהקבוצה מתחילה מעט להתחבר, האיש שלנו בין הקורות, איתמר ניצן ואתמול שריף כיוף, תורם שער במידה כזו או אחרת של אשמה ליריבה ומערבב לנו את החיים.
אם אחרי השער שספג כיוף מפאון ביום רביעי עוד נפתח רב שיח בעל דעות מגוונות בנוגע לאשמתו של כיוף, הרי שכאן אין שום צורך בדיונים, ומדובר בשער שלו במאתיים חמישים אחוז. קרן שנעה על קו החמש, בזמן שהוא מחקה שתיל של אקליפטוס על קו השער, כדור שחולף לו מעל הראש ומגיע לחזה של זלטאנוביץ' ולרשת.
שוב הצלילה הזו לתהום, כי אם מכבי חיפה של העונות הקודמות נתנה לך את התחושה שהיא יכולה לצאת מכל משבר או נקודת שפל בכל רגע נתון ובכל משחק, מכבי חיפה הנוכחית עד כה הראתה לנו שהיא בעיקר מסוגלת להעמיק לעצמה את הבור שהיא נמצאת בו. החשש ממפלה הורגש היטב, גם ממסך האייפד שלי. העונה הולכת וחומקת לנו מהידיים.
אז, ניצוץ קטן של תקווה, עם פנדל שהגיע אחרי מהלך סופר נחוש של אריק שוראנוב (וטעות של רז כרמי, כמובן), כזה שמאוד הזכיר לי את השער של דולב חזיזה מול מכבי תל אביב בעונה שעברה, בעיקר ברוח ובסיטואציה הקשה שבה הגיע. הבחור עם הסרט על היד והקוקו המטורף על הראש נועץ את הפנדל עמוק ברשת, והופ, נדלקנו מחדש.
הדליקה הזו כובתה לאחר מספר דקות במתפרצת נוספת שבה הגנת מכבי חיפה התבוננה בעניין במהלך נתנייתי מתגלגל ואיפשרה לה להשלים שער מהקלים, הרכים והמעצבנים שנראו במחוזותינו. הראש חזר אל מקומו בשבועות האחרונים, לאדמה, רכבת הרים של רגשות שצוללת לקראת קרקעית שכבר מזמן לא זכינו לפגוש...
בנקודה הזו נמדד הרבה מאוד מאופייה של קבוצה, ושל הקבוצה הזו באופן פרטני. הדבר הכי קל שאפשר לעשות זה להרים ידיים, ולהתחיל בתנועות ובשפת הגוף הרפה שראינו רק לפני מספר ימים. לעזוב את המשחק, מה שנקרא. ובנקודה הקשה הזו, מי שעצם הגדרת תפקידו היא הנהגת הקבוצה, הראה שוב את גודל הכישרון, המנהיגות והלב שלו, ושלח עוד נגיעת קסם מהקוקו לרגליים, ומשם לפיירו שסוף סוף הרים את האמא של הרשת בפצצה מקרוב. מסתבר שהוא יכול להבקיע שער עם הרגליים. זה היה שער שהשיב צבע ללחיים, שנות חיים למניין המשוער ובעיקר אותנו לעונה הזו.
במחצית השנייה זו כבר הייתה אופרה אחרת, כשגם הרפיון ההגנתי נותר בחדרי ההלבשה והקבוצה שלטה ללא מיצרים, עד להשלמת הצמד במהלך של הטריו הקדמי ובסיום נהדר של פיירו.
אחלה פרנטזדי. חסרונותיו ידועים, בימים רעים שלו זה באמת נראה כמו סנטר של הפועל גבת יגור שזרקו עליו חולצה ירוקה, אבל בסופו של דבר, הבחור כבר עם שמונה שערים העונה בכל המסגרות, ועם פתיחה חזקה למדי של קמפיין הליגה, שלושה שערים בשתי הופעות. אפשר רק לקוות שהיכולת הזו תמשיך, והאמון העצום שניתן בו מהמערכת יצדיק את עצמו.
גם לאחר השער, היינו מסוכנים מאוד וקרובים יותר לשער הרביעי מאשר נתניה לשיוויון, אבל העייפות, הלחץ והסיטואציה במשחק הובילו לעשר דקות אחרונות מלחיצות בטירוף של התקפות נתנייתיות בגלים גלים. בסופו של דבר, ידענו לאכול את השעון ולקחת את הנקודות האלו, ועל אף הדברים החיוביים שקרו במחנה הירוק, זה היה הדבר היחיד שהיה חשוב אתמול. שלוש נקודות, הדרך היחידה להתחיל לצבור ביטחון, וכל האמצעים במסגרת החוק כשרים.
לצד העובדה המשמחת שהקבוצה הופיעה לרגע קשה ומכריע, צריך גם לציין את מי שפחות הופיע: ראשית, בעניין השוער, שריף כיוף, כבר שמעתי אנשים שמדברים על לספסל את הבחור מחדש.
מבחינתי זה נון אישו, איתמר ניצן סיים את הקדנציה שלו כשוער ראשון במכבי חיפה, הוא לא יביא שום דבר חדש או יציב לשער מעתה ועד עולם, ואין טעם לחזור למה שלא עבד. ברור ששכר הלימוד הוא גבוה מאוד, אבל אין דרך לבנות ביטחון לשוער ובכלל, לתהות על קנקנו אלא בהמשך מתן הקרדיט. אני מאמין שמשחק טוב אחד של כיוף יפתח בעבורו את הדרך.
כך או כך, אני הייתי מציע לראשי המועדון לנסות שוב את הטלפון לג'וש כהן. לפי קצב הראיונות שלו בעת האחרונה, הוא כבר לא פוסל את האימונים בצל הפוד טראק של בבון בכניסה לכפר גלים.
גם סק והקו ההגנתי לא נראו טוב לפרקים ארוכים של המשחק, אבל זו רביעייה מוכחת ומנוסה ביחד, שלדעתי פשוט סובלת מעומס משחקים ועייפות (ליגה, אירופה ונבחרות). כאן מגיע מקומם של שחקני הרוטציה להוכיח את עצמם.
וממי ששיחק ואיכזב, למי שלא שיחק כלל - דיא סבע נראה מאוד מתוסכל אתמול, ובצדק גמור. מי שמסומן ככוכב וכמוציא לפועל העיקרי של הקבוצה בעונה הזו לא זוכה ולו לדקה אחת במשחק ליגה, אני גם הייתי מתעצבן מאוד.
מצד שני, אני מרגיש שהעליהום על סבע מוגזם ואפילו מגעיל בחלקו, ונגוע באי דיוקים, בלשון המעטה. הוא אולי לא בכושר הכי טוב שלו, אולי עדיין לא מצא את מקומו במערך ובמרקם של הקבוצה, אבל הוא בסופו של עניין המוציא לפועל הטוב ביותר שיש למכבי חיפה היום, שחקן שהוא כוכב כדורגל ובעל נגיעת קסם בכדור.
גם בתקופה לא טובה שלו אני לא שוכח את זה, ואין לי ספק שאם האירוע הזה ינוהל נכון מצד דגו אלברמן, הוא יוכל לתת לו אפילו בוסט להמשך ולאפשר לו להוציא מעצמו יותר. גם, בואו, אם מסתכלים על השורה התחתונה, האיש עם שני שערים ובישול בשלושה משחקים, ראיתי כבר פתיחות עונה גרועות יותר.
באופן כללי, בצפיפות משחקים שכזו, כולם יזכו לדקות, אז אין צורך בדרמות מיותרות.
אז בשורה התחתונה, האם יצאנו לדרך חדשה? עוד מוקדם לקבוע. הרפיון בהגנה עודנו קיים ומטריד מאוד, עמדת השוער נראית כמו תחרות מתן בסתר ובכלל, נדרש יותר ממשחק אחד בכדי לקבוע מגמה.
מה שבטוח, ההמתנה למשחק הבא, הדרבי הירוק מול האחים מיוון, פנאתייניקוס, צפויה להיות נעימה ומעודדת הרבה יותר מההמתנה למשחקים הקודמים, בזכות זריקה של קצת תקווה לוורידים. איזה כיף זה לנצח, יא אללה.
חג סוכות שמח וירוק לכולם, כולנו חוזרים הביתה ביום חמישי, סוף סוף.
