ושוב הוכח שאם מכבי היא הבעיה, בית"ר היא – כמעט תמיד – הפיתרון. איפה היתה שלישיית החוץ האחרונה לפני מאתיים שנה אתם בטח זוכרים, נכון? טדי. הפתרון המושלם לדיכאון אדום.
אנחנו לא רגילים. בטח שלא. אפילו קצת לא נעים למי שמסתפקים ביום טוב ב-0:1 קטן. קבוצה אחרת, מכבי נניח, משחילה כאן שביעיה. ההגנה של בית"ר הייתה אתמול באמת מתנה שלא מפסיקה לתת. אריה אם ישאג, העכבר ימות מצחוק.
אבל בכל זאת, כמה מחמאות להפועל. קל להתפרק אחרי דרבי כמו זה שהיה. קל לייצר כדור שלג, שילך ויגדל. אולי בכל זאת יש כאן מידה של אופי. הפריכות המביכה התחלפה בקשיחות מרשימה. ויש צמד לא רע, לאיוס את אוז'בולט, שמול מרבית ההגנות הליגה יכולים וצריכים לתת את התוצרת. ועם התוצרת, בליגה שלצערי ולאסוני תהיה כנראה השנה ליגה של ההם ועוד 13, אפשר איכשהו לשאוף לפלייאוף עליון. זה נחמד, למעט, כמובן, העובדה שזה אומר עוד 2 דרבי לפחות.
ניצחנו. 0:3 זה יפה. אבל חברים, אי אפשר בלי: הניצחון היפה באמת השבוע היה הרמת נס המרד מול משטרת לואי דה פינס בהיכל שלמה, והאפקט של כלל אוהדי הליגה אחריו.
אני שומע שגם להתאחדות נמאס מהשילוב הלא קדוש בין שמעוני ודייניו לבין המשטרה שהפכה כל אוהד לאויב. זה לא כולל כמובן את הבחורים של שמעון מזרחי, שחגגו את הביזיון עד שחטפו בגמר את ההפסד המוצדק בהיסטוריה.
אז אוהדי הפועל, ותודה באמת למשטרה, לא התבקשו הפעם להראות בכניסה תעודת זהות. אפילו לא הצהרת מס. על הדשא, השחקנים הציגו תעודת בגרות. יש סיבה לשמוח ואיך אמר אוז'בולט? להצטער שאין לנו בית"ר כל שבוע. וקצת פחות מכבי.
