אותו בוקר שבת לפני שבוע תפס את מדינת ישראל כולה בהפתעה שנראתה כמו מתוך סיוט. מי שחווה זאת מקרוב הוא קשר הפועל באר שבע ובן עין הבשור, איליי מדמון, שהיה בבית הוריו בזמן פתיחת המלחמה וההתראות על חדירת המחבלים ליישוב. בראיון למהדורת חדשות הספורט סיפר מדמון על רגעי החרדה ועל אלו שאיבד בעקבות מתקפת הטרור הנוראית.
"זה התחיל ב-06:30 בבוקר בשבת", סיפר, "הרגשתי שהבית שלי רועד, אני קם לראות מה קורה בפלאפון ורואה שיש המון טילים, יורים לכל הארץ, ישר יצאתי מהחדר, ההורים קמו והיינו בסלון. פתאום מקבלים דיווח על חדירת מחבלים, זה היה רגע של שוק כי לטילים אנחנו רגילים במקום שאני גר אבל חדירת מחבלים זה היה משהו אחר, משהו שקיבלנו שוק ממנו, הגבנו ועברנו לבית של השכנים כי אנחנו לא מצוידים בנשק".
מדמון המשיך: "תוך כדי היו המון דיווחים על פריצות בגדר, אתה מקבל סרטונים שאתה חושב שבכלל לא אמיתיים, אתה אומר איך זה הגיוני שזה אצלנו בארץ? זה היה סיוט ורגעים של חרדה. זה נמשך, כל היום היה סיוט אחד גדול. אתה לא ישן בלילה, כל הבית רועד מטילים שלנו ושלהם, אתה נועל את הבית, לא ראיתי אור יום אפילו מרוב שמפחיד לצאת לחצר. מקווה שייגמר בעזרת השם".
"באותם רגעים אתה ניזון מדיווחים", אמר, "יש לנו קבוצה של המושב, לא רצו להלחיץ אבל אמרו שיש 15 מחבלים בשער של המושב שמנהלים קרב יריות עם כיתת הכוננות, לא ידענו איך להגיב, התפללנו. זה היה נס, כיתת הכוננות הגיבה מהר, שישה אנשים עצרו 15 מחבלים חמושים - זה היה נס גלוי, בורא עולם היה שם, זה היה מדהים. כיתת הכוננות שלנו הצליחה לחסל כמה מחבלים והשאר ברחו כי כנראה הבינו שאין להם מה לבזבז זמן בקרב יריות, ככה שמרו על המושב - המושב לא נפגע".
בהמשך, התייחס בצער למכריו שהלכו לעולמם: "לצערי יש המון אנשים שאני מכיר, המועצה שלנו יחסית קטנה ואתה רואה את האנשים ביום-יום, כולם מכירים את כולם, אז גם אלו שאתה לא מכיר אישית יהיו חסרים בנוף. חברה טובה שלי מהכיתה נרצחה בזמן שהגנה על המוצב בנחל עוז, היא הייתה חיילת, סבתא של בנות דודות שלי חטופה. מקווה שימצאו אותה ושתשוב בשלום, בעזרת השם היא וכל החטופים, כל כך הרבה סיפורים ואבידות שעצוב לי".
לסיכום, אמר מדמון: "כרגע בעין הבשור חוץ מכיתת הכוננות והחמ"ל שפתחו שם אין תושבים, כולם פונו, כך שאנשים באמת לקחו פסק זמן מהדבר הזה, זה משהו לא פשוט שחווים ביום-יום, כולי תקווה שזה ייגמר בקרוב".
