החלום לא נגמר, אך ספג מכה משמעותית. במשחק הראשון שלה מאז מתקפת הטרור של ה-7.10 ותחילת המלחמה, נבחרת ישראל הפסידה הערב (ראשון) 1:0 בפרישטינה מול קוסובו, במסגרת המשחק הראשון מתוך ארבעה שיכריעו את עתידה במוקדמות יורו 2024.
והמצב בטבלה ברור: אחרי שבעה מחזורים, ישראל רחוקה ארבע נקודות משווייץ וחמש מרומניה - וכדי להיות ביורו 2024 דרך אחד מהמקומות הראשונים, היא תהיה חייבת לנצח - ככל הנראה את שתיהן, במרתון המשחקים הקרוב (נגד שווייץ ביום שני ה-15.11, נגד רומניה ב-18.11; שני המשחקים בהונגריה). זהו בסך הכל ההפסד השני של הנבחרת בקמפיין הזה, ונסיבות מקלות בוודאי יש, ועדיין - הדרך לגרמניה בקיץ הבא הסתבכה.
ויש הרבה מה להגיד - על המגרש, ועל התנאים הסביבתיים, והכל נכון, אבל בסופו של דבר זו לא היתה הופעה טובה של נבחרת ישראל. הבחורים בכחול לבן לא הגיעו למשחק התקפית (רק שתי בעיטות למסגרת בכל תשעים הדקות), היו פרוצים מדי בהגנה - ונפלו בפח של המשחק הקוסוברי.
והבעיה המרכזית של הנבחרת הערב היתה ההתקפה: הרבה טכניקה יש בחלק הקדמי של הנבחרת - אבל שום דבר מזה לא בא לידי ביטוי הערב. אוסקר גלוך ניסה, והיה הכי טוב בחלק הזה של המגרש, אבל מעט מדי. שגיב יחזקאל, שהגיע בכושר הכי טוב, נפצע והוחלף כבר בדקה ה-22. גדי קינדה לא הורגש, ומעל כולם ערן זהבי - במשחק הראשון שלו במדים הלאומיים מזה שנתיים - היה הרבה פחות חד ממה שהוא הרגיל אותנו.
וכן, צריך לדבר גם על השערורייה הגדולה באמת: לא ברור איך אופ"א, במשחק רשמי, משחק שיכול להכריע גורלות (לפחות עבור נבחרת אחת), מאשרת תנאי מגרש כל כך לקויים. אי אפשר לקיים משחק כדורגל ראוי לשמו במשטח כל כך בוצי, כל כך מלא בורות, שבו הכדור בקושי זז; והתנאים האלה הלכו והידרדרו, כמובן, ככל שהמשחק התקדם.
לצד המכשול הפיזי והמנטלי שמצב המלחמה בישראל העמיד בפני הנבחרת, חזן והשחקנים שלו היו צריכים להתמודד מול מכשול נוסף - כנראה מכשול אחד יותר מדי. וכשאי אפשר להניע כדור, ובוודאי לא להגיע למצבים, הנבחרת שלנו בוודאי תתקשה להשיג את המטרה שלה במשחק כל כך קריטי.
אבל אין הרבה זמן להתבאס או לחוש תסכול - כבר ביום רביעי מחכה לנבחרת שווייץ החזקה, במשחק שאותו היא תארח בהונגריה. שם, ניתן לקוות, יהיה סיפור אחר - גם ברמת התנאים, ובוודאי ברמת הקהל שאמור למלא את היציעים. המשימה של הנבחרת הפכה להיות קשה ביותר, אבל היא עדיין לא בלתי אפשרית.
כל כך רצינו לכתוב לסיפור הזה סוף אחר. סוף הוליוודי שבו המדינה מתאחדת ברגע אחד משמח, ניצחון גדול שינקה - ולו במעט - את החרדות והתחושות הרעות של החודש האחרון. גם במלחמה, כמו במשחק הזה, התנאים היו קשים - ולא לטובתנו. אבל לנו נשאר רק להאמין, כי יש במה - כי השחקנים של נבחרת ישראל עלו הערב עם כל הרצון האפשרי, עם נחישות גדולה, ונכנעו בסופו של דבר בנושא המקצועי.
ואת זה, אפשר לקוות, יהיה ניתן לשפר לקראת המשחק הקריטי ביום שני הקרוב.
